השמים בוכים והם מציירים

מזג האוויר והשתקפותו בנוף ובשמים החלו לעניין ציירים רק במאה ה–17. מאז אותו רגע הם לא הפסיקו לצייר גשמים וליצור חיבור בין הסערות בנפש לסערות שבטבע

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"נשים בגשם", מוריס פרנדרגסט, 1893-1894
"נשים בגשם", מוריס פרנדרגסט, 1893-1894
גלעד מלצר
גלעד מלצר

מה שמכונה בישראל חורף, או עונה גשומה, הוא לכל היותר סתיו במקומות רבים. מיעוט המשקעים משפיע בעקיפין גם על התכנים של האמנות. למרות ריבוי העיסוק בנוף באמנות הישראלית, יש מעט ייצוג לגשם. 

לא כך המצב במקומות שבהם גשמים ומזג אוויר סגרירי הם השגרה. עם זאת טוען ג'ון תורנס, פרופסור למדעי מזג האוויר והסביבה באוניברסיטת בירמינגהאם באנגליה, ש"מזג האוויר והשתקפותו בנוף ובשמים התחילו לעניין את הציירים רק במאה ה–17". עד אז הנוף עצמו שימש רק רקע לדמויות ולסצינה, ולמעט מספר קטן של יצירות שבהן נוכחות של שלג הדגישה את העובדה שמדובר בחורף, הייצוג של עונות השנה נע בין האפורים של הסתיו, לאור הרך של האביב והבוהק של הקיץ. גשם לא היה. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ