"אמנותי נסגרה בתוך החדרים שלי וכעת היא יושבת עלי ומעיקה"

עד יומו האחרון נותר אורי אליעז מודאג ממה שיעלה בגורל יצירתו העשירה אחרי לכתו. החודש הוא מת בגיל 89 והראיון האחרון עמו מתפרסם כאן לראשונה. קורות חייו רצופי הטרגדיות, כולל רצח אמו בידי המאהבת של אביו המשורר, משרטטים דיוקן של אמן מיוסר שלא זכה להכרה בחייו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי אליעז בדירתו שביפו. "כל אמן רוצה להיחשף, גם אני. זה דבר טבעי. זו שפתו של האמן"
אורי אליעז בדירתו שביפו. "כל אמן רוצה להיחשף, גם אני. זה דבר טבעי. זו שפתו של האמן"צילום: איריס דומאני / באדיבות ארטפורט תל אביב
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

במבט נוגה, שלא מתאמץ להסתיר את הכאב שמאחוריו, שוטט האמן אורי אליעז בלב הממלכה שיצר במו ידיו, וביכה את מר גורלה. בסטודיו שלו, השוכן במבנה עותמאני ביפו, ניצבו מאות דחלילים שבהם הפיח חיים, ממתינים למי שיציל אותם בטרם יהיה מאוחר.

אליעז היה בן 87 כשנפגשנו לפני שנתיים. אחרי שלוש פגישות שנערכו ביוזמתו, אשר בהן גולל את סיפור חייו, בחר לנתק את הקשר במפתיע וביקש שהכתבה לא תראה אור בחייו. כבר אז הרגיש שכוחותיו מידלדלים וחשש מהיום שאחרי, כשדייר חדש ייכנס בשערי המבנה, יעמיס את הדחלילים על משאית ויחריב בהינף יד את מפעל חייו. לו רק היה נמצא מוזיאון, רוכש או תורם, יכול היה אליעז לסיים את חייו עם מעט פחות חרדה. את תחושת ההחמצה, מנגד, איש כבר לא יוכל לתקן. החמצה של אמן עם פוטנציאל גדול, שעסק בפיסול, בציור, באיור, בעיצוב תפאורות, בקרמיקה ובשירה, אך לא זכה להכרה של ממש בחייו. "יכולתי, דחיתי, לא עשיתי", אמר אז בצער. "עם העושר הזה לא נעשה מה שאמור היה להיעשות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ