מתחת למיקרוסקופ רגשי

מאיה אטון ומונה אורן במוזיאון ינקו דאדא

סמדר שפי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי

שתי תערוכות יחיד קטנות, נפרדות, של מאיה אטון ושל מונה אורן, הן מהתערוכות היפות המוצגות כעת. שתי האמניות מציגות בעין הוד אמנות שאינה קלילה, אינה מצחיקה, אינה חברתית ואינה "מגיבה". היא עוסקת, במהותה, בבחינה והתבוננות שמתנהלות כמו במקביל לחיים. שתי האמניות יוצרות רגעים שהם יותר שירה מפרוזה, פחות נרטיב ויותר עצירה, הקפאה והפקעה של התרחשות לטובת אחיזתה תחת מעין מיקרוסקופ רגשי, המאפשר לעקוב מקרוב אחרי כל תזוזה ועפעוף.

מאיה אטון מתבלטת כבר שנים אחדות כאמנית בעלת קול ייחודי. גם בתערוכות בינוניות להחריד, כמו תערוכת הפתיחה של גלריה "נחמני 39" לפני כחודשיים, העבודה שלה הצדיקה את הביקור. כעת היא מציגה את "קשר דם", תערוכה אלגנטית ובה עבודות פיסול, ציור וציור על קיר.

העבודה "קשר דם" מציגה, באדום-דם ולבן מנוגדים, דימוי הנראה כתבנית גרפית של עץ בשלכת המונח בצורה אופקית. במבט נוסף היא מזכירה מבנה של מערכות עצבים וגם שרטוט של פתותי שלג ששובש. זו עבודה יפה וטורדת בו-בזמן.

על הקיר הלבן שמימין לעצים האדומים על רקע לבן תלויה העבודה "יופי פנימי"; על רוטונדה (פורמט עגול) צויר בעפרונות ודיו דימוי שנראה תחילה אבסטקרטי בעיקרו ואחר כך עשוי להיראות כאשה ששיער מכסה כליל את פניה ופלג גופה העליון. מבעדו, כמו מבעד מסך, מושטת יד האוחזת גולגולת.

אטון מתקרבת כאן לציור הסימבוליסטי של סוף המאה ה-19, שבדרך כלל איננו משמש נקודת התייחסות לאמנות ישראלית. הדימוי מעלה על הדעת את אדווארד מונק, ארנולד בוקלין וכמובן אודליון רדון; יצירת הצטלבות של נשיות, מיניות וטירוף, מישוש של הקו בין חיים למוות, איפיינו אמנים אלו ומובלעים בעבודה של אטון. הדמות-לא-דמות בוקעת מתוך חושך, והפורמט העגול מתקשר למגן פרסאוס שבו משתקף ראש המדוזה ששערה נחשים - מהדימויים המיתולוגיים שהם נקודת מוצא לחשיבה על אמנות ועל היחס בין מציאות לדימוי; פרסאוס יכול להרוג את המדוזה כי הוא מביט בהשתקפותה ולא בה עצמה. הגולגולת צופנת בתוכה גם את כל הקשריה מימי הביניים כתזכורת לקוצר ידו של האדם, לכך שחייו הם רק צל חולף ולנוכחות המתמדת של המוות. ההקשר של המלט המתבונן בגולגולת בעת המונולוג המפורסם (שהאוצרת ענבר דרור מזכירה בקטלוג) הוא ההקשר הברור ביותר.

גם עבודות הפיסול בחבל יפות מאוד. האחת היא ערימה-סבך של חבל באדום ושחור שלקצהו קשורים שני ספלי פורצלן מעודנים. החבל, בין חבל טבור לחבל אונייה, בין קו חיים לחבל תלייה, מסתיים באבסורד המושלם של הספלים שמקורם בעולם אחר, עולם שבו היצריות שיש בחבל כבושה ועוברת סובלימציה. כאן, כמו בציור הקיר "קשר דם", אטון מצליחה ליצור קו תפר יפה ומעודן שמשדר בעיקר סכנה וזמניות, כמו מים שבדיוק עומדים לגלוש מעבר לשפתו של מכל.

שבויה ביופיה

בעוד שאטון עוסקת בלא-פתור ומותירה את הסכנה כפוטנציאל, מונה אורן יוצרת סיפורים סגורים. שתי עבודות הווידיאו שהיא מציגה - "מנחה" ו"היטהרות" - יפות, עשויות בקצב נכון, ועוסקות ברוחניות יותר משהן יוצרות חוויה; אורן, שעבודתה מדויקת ורוויה במודע במערכות סמלים דתיות ומיסטיות, כמו שבויה ביופי של הדימויים כך שהם נשארים רחוקים, מלאכותיים.

ב"מנחה", המחולק לשניים, היא יצרה טקס בהשתתפות נזירים הסובבים בסיס של פגודת תפילה בודהיסטית ומניחים במקצב אטי שרשרת פרחים כתומה ארוכה, מהסוג המקשט מקדשים רבים במזרח הרחוק. הטקס נפתח באמנית הנותנת לנזירים את שרשרת הפרחים. בקטלוג כותבת האוצרת שהאמנית יצרה חמסה משרשרת פרחים ואותה היא נותנת לנזירים, אך הדבר לא היה מובן מהסרט, והתוספת הזאת, של סמל שכבר נטחן עד דק ונהפך למין "מזרחיות" לתיירים, רק גורעת. במקביל לסרט המתעד את הטקס נראית האמנית שוטחת שרשרת פרחים העשויה כמין עיטור בארוקי על רצפת המוזיאון ואז אורזת אותה בקופסה. התחושה היא שאורן התאהבה ברעיון של טקס, אך הדימוי נשאר יפה וריק.

בווידיאו השני היא מריצה בהיפוך שני צמדי ידיים הנרחצות בסבון בצורת ורד ובסבון בצורת אורכידאה בקערות מים לבנות. הידיים ממוססות את הסבון ופעם כביכול בונות אותו; המסר הוא של היטהרות, המתקשרת לנטילת הידיים היהודית, אגני הטבילה הנוצריים או מי הגנגס להינדים. הפיסול של אורן, עמוד פרחים מדונג העולה כעמוד ניצחון מתוך הבור שיצרה במוזיאון קבוצת "תו" בתערוכה לפני ארבע שנים, גם הוא יפה מאוד, שבוי ביופיו שלו, אך חסר.

מאיה אטון - "קשר דם". אוצרת: ענבר דרור; מונה אורן - "פרדיסיו". אוצרת: אלינור עשת. מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. שעות הפתיחה: ימים ראשון עד שישי 9:30-14:00, שבת 10:00-15:00

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ