בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עורב מת במסגרת של איקאה

אסי משולם

תגובות

לפני כחודש חזר האמן אסי משולם לתל אביב לאחר שנה בפרוורים. במשך שנה הוא מימש בקריות שבחיפה את החלום האמריקאי-ישראלי: לגור בזוגיות בבית צמוד קרקע ולגדל בגינה מינים שונים של צמחים. "היה לנו אפילו קקטוס אריזונה ענק בגינה", הוא אומר. "בחודשים הראשונים הרגשתי בסרט הוליוודי. אבל החלום נגוז". משולם נפרד מהחברה וחזר ישר ללבה הסואן של העיר, לדירה בשכונת מונטיפיורי, בין מוסכים ומועדונים של חשפניות.

אסי משולם בביתו, עם הכלב ג'ימי. "מצד אחד אני רוצה לעזוב הכל, לנסוע למשל לאפריקה ולרדוף שם אחרי תנינים, ומצד שני יש בי משהו שנטוע מאוד חזק בתרבות" תצלומים: טלי שני

דבר אחד הוא הבין בשנה הזאת: עבודות על הקירות יוצרות תחושה של בית. "תמיד היו לי עבודות", הוא אומר, "אבל המודעות לתלות אותן באה מנטע, בת זוגי לשעבר. כשחזרתי לתל אביב תליתי אותן על הקירות ופתאום נהיה פה מאוד יפה וזה קצת מרגש. אתה מתחיל לחיות כמו בן-אדם".

העבודות שהצטברו בבית - חלקן קיבל כשאצר תערוכה, חלקן החליף תמורת עבודות שלו ואחרות קיבל במתנה לימי הולדת. את הפסל של מנשה קדישמן שעמד ליד הבימה, עשוי סוכרזית, קיבל במתנה משותפתו לשעבר לדירה, האמנית רוית מישלי, את דגם היער הקטן שבספרייה קיבל מליאב מזרחי לאחר שהציג אותו בתערוכת בוגרי החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה. מדודו ברקת קיבל פסל קטן של איש טובע בתוך צנצנת צבע לאחר שאצר את תערוכת בוגרי השנה החמישית של קלישר בגלריה הפירמידה. את הציור של העיניים המבצבצות בחושך, ואת זה שמעליו ובו מעין כובע מעופף, החליף עם המורה שהפך לחבר, יהודה פורבוכראי.

את ציור העירום המוזר מעט, שתלוי מעל הספה בסלון, קיבל מיאיר פרץ ליום הולדתו האחרון, כשחגג 33. חלק גדול מהעבודות - כמו זו של פרץ ופסל של אשה שהיא גם מאפרה של רוית מישלי שנמצא מעל הטלוויזיה - לוקות במוזרות מה. מי שמכיר את העבודות של משולם לא יופתע מכך. לעתים אלו יצורים היברידיים שהם הכלאה בין גופו שלו לגופות של חיות או יצורים בדיוניים, לעתים מיצבים מורבידיים ובהם חיות מאיימות, חלקי גופות ותחושה כללית של אפוקליפסה.

המשיכה של משולם לחיות, ובמיוחד לחיות מתות, שנראות מפוחלצות, ניכרת בכל רחבי הבית. אפשר לראות אותה בראשי הכלבים שנמצאים על השידה, שהיו חלק ממיצב שהציג בזמנו בגלריה ג'ולי מ', בתרנגולות המהלכות על המדף האחרון בספרייה וגם בגוויית העורב שתלויה, ממוסגרת, מעל הספה. "זו עבודת פרוורים, מין רדי-מייד כזה", אומר משולם. "הוא מת לנו בחצר. נתתי לו להתייבש במשך חודשי הקיץ ומיסגרתי אותו במסגרת של איקאה".

השאלה על משיכתו לחיות מחזירה אותו לילדות. "הייתי אספן של חיות, בעיקר זוחלים", הוא אומר. "ההורים שלי לא הסכימו שאגדל כלב אז התחלתי לגדל דברים בצנצנות. בהתחלה עקרבים וג'וקים, אחר כך לטאות ונחשים. היה שלב שבו היו לי בבית מעל 20 נחשים. זה נהפך ממש לבית גידול".

אבל מהעיסוק שלך בחיות עולה הרבה פעמים תחושה של אימה.

"זה עוסק גם בדימוי של חיה ועוסק גם בי כסוג של חיה. זה מבטא איזשהו פיצול שיש בי, מצד אחד הרצון לעזוב הכל, לנסוע למשל לאפריקה ולרדוף שם אחרי תנינים, ומצד שני יש בי משהו שנטוע מאוד חזק בתרבות. מכיוון שאני פה בינתיים, אז במקום לנסוע אני יוצר את אותן חיות פרא מסוכנות ואת אותם מצבים פראיים. אלה פשוט חלק מהדברים שמעסיקים אותי בתור בן תמותה חרד.

"אבל אני גם מוצא במצבים האלה המון יופי. למשל, אני לא רואה בעורב הזה משהו מורבידי. הוא פשוט נורא יפה בעיני. יש בהתפרקות של הגוף הרבה חיוניות. אולי בגלל זה הסצינות שאני מייצר עם כל האלימות והריקבון, יש בהן תחושה של חיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו