בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ורדה גבעולי ואילן גלבר

תגובות

ורדה גבעולי ואילן גלבר, שני פסלי אבן מוכרים שמרבים לעבוד ביחד, גרים בדירה נעימה שמשקיפה לים ביפו העתיקה. גבעולי, המשמשת השנה יועצת אמנותית לסימפוזיון לפיסול במטולה שייפתח החודש, אוהבת לתלות בבית עבודות של חברים. חלק גדול מהשמות שעל הקירות - נועם רבינוביץ, דב הלר, ברני פינק, קובי הראל, זאב קרישר וגם גלבר, בן זוגה - נמצאים ברשימת המציגים בסימפוזיון. גבעולי לא רואה בכך שום בעיה. להיפך. "ניסיתי להחזיר עטרה ליושנה", היא אומרת, "אז הזמנתי אמנים שאני מעריכה. הם פסלים, שגם מפסלים באבן, ולא משוטטי סימפוזיונים".

מתברר שהמושג משוטטי סימפוזיונים בא לתאר "פסלים שעובדים באבן ופשוט עוברים בעולם מסימפוזיון לסימפוזיון ועושים פסלים", מסבירה גבעולי. "אלה אנשים שלא נלחמים על מקומם בארץ שלהם, לא מעמידים את היצירה שלהם לשיפוט מקומי, וכל הזמן מתלוננים שלא מכירים בהם". גבעולי גם מודעת לשם הבעייתי שיצא לחלק מהסימפוזיונים האלה, כולל זה שבמעלות. "ניסיתי לשנות הפעם", היא אומרת. "באירוע משתתפים רק אמנים שהציגו אי פעם במוזיאון כלשהו והורדתי את הווליום של האבנים; ביקשתי מהעירייה לרכוש אבנים קטנות כדי שהאלמנט העמלני יהיה פחות מרכזי. כך האמנים יוכלו להתרכז באמירה האמנותית ופחות בעבודה השחורה".

ומה מושך את האמנים להשתתף באירועים פופוליסטיים מסוג זה? "קודם כל, יש בזה כסף", אומרת גבעולי. "בארץ מדובר בפרס השתתפות בגובה 8,000 שקל, וסימפוזיונים בחו"ל גם משלמים דמי השתתפות בסך 10,000 דולר" (גלבר הוזמן לאחד שכזה). אלמנט נוסף הוא הדיאלוג האמנותי והחברי שנוצר בין המשתתפים: "כשאתה עובד עם מישהו במשך שבועיים-שלושה נוצר קשר חזק ומפרה". כמו כן, "זו הזדמנות לעשות עבודה בפורמט גדול".

הקשרים שנוצרו עם השנים בינם לבין פסלים אחרים באים לידי ביטוי בבית: למשל, עבודה מרשימה של קרישר - זוג פסלי שיש שמסתיימים בשני גרזנים, ציור מופשט בשחור-לבן של ברני פינק ורישום עדין של רבינוביץ, שמשלב רקמה עבודת יד. מעל הספה תלויה עבודה של אודי אלוני, שבה מופיעה בתה של גבעולי, אוריאנה גבעולי. אז עבדה הבת כדוגמנית, היום היא חתומה כמפיקה על סדרות כגון "בטיפול" ו"מישהו לרוץ אתו". ליד תלוי אובייקט של גיא רז - מרצפת שעליה מוטבע תצלום ישן של שומרים. "הוא עשה את הבלטות אצלנו בסטודיו, כמו הרבה אמנים שזקוקים לעזרה בעבודה עם החומר ומגיעים אלינו", אומר גלבר.

במטבח תלויים כמה הדפסים שהם חלק מהפרויקט שיזם האמן דב הלר מקיבוץ נירים. בכל שנה מזמין הלר אמן אחר שיציג ב-1 במאי תערוכה ברפת של הקיבוץ. כל תערוכה מלווה בהדפס של אותו אמן, שנשלח ל"100 המנויים של דב'לה", אומר גלבר. השנה תורם להציג. באמצע הרפת יעמוד קיר לבנים גדול. בחלון שבאמצע הקיר יוצג סרט וידיאו ובו הנוף שניבט מחלונם שביפו.

בפינת הסלון ממוקמת "פינת האמהות המתות", כפי שמגדירה אותה גבעולי. מתחת לכבשה מאבן, מעשה ידיהם, ניצב תצלום של אמה, וליד ציור שציירה אמו של גלבר. בסמוך תלויה דמות משעשעת תלת-ממדית, עשויה חוט ברזל, שמזכירה דמות מקומיקס. היא נוצרה על ידי נבות גיל, בוגר בצלאל, שעובד אצלם כאסיסטנט. ליד תלוי ציור נוף - ירושה מבית ההורים בפולין, שם נולדה גבעולי וחיתה עד גיל 10. גבעולי לא יודעת מי צייר את הציור, "אני אוהבת את זה כי זה קשור לנוף ילדותי", היא אומרת. בחדר השינה תלוי גובלן עתיק בגוונים חומים, בן כ-400 שנה, גם הוא ירושה מבית ההורים.

"ההורים שלי היו אמידים", אומרת גבעולי. "הם נשארו בפולין אחרי המלחמה. אבי, שהיה מהנדס מכרות, המציא פטנטים שקשורים לציוד של קידוח נפט וזכה על כך בפרסים. אמי, שהיה לה אופי של סוחרת, קנתה כל מיני דברים. היא היתה גאה בכך שהיא יכולה לקנות עבודות מהאצולה הפולנית. היה לה חוש מדהים ליופי: לפעמים זה בא לידי ביטוי בקיטש ולפעמים ברכישות נדירות".



ורדה גבעולי ואילן גלבר בביתם ביפו. מאחוריהם: עבודה של אודי אלוני, שבה מדגמנת אוריאנה גבעולי, בתה של גבעולי. למטה, שני פסלי שיש של זאב קרישר. מימין: מרצפת של גיא רז. חלק גדול מהשמות שעל הקירות נמצאים ברשימת המציגים בסימפוזיון לפיסול במטולה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו