לכולם יש בעיה עם הבית

חסרי בית המתוארים כגיבורים תנ"כיים עומדים במרכז סדרת התצלומים החדשה של עדי נס, שמוצגת כעת בניו יורק. "עניין אותי להציג את הגיבורים במצב של שפל", אומר נס, "כדי לעמת את הצופה עם המראות הקשים מאוד שנמצאים ברחוב מול עינינו"

דנה גילרמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה גילרמן

עדי נס מאמין שסדרת התצלומים החדשה שלו, "סיפורי התנ"ך", היא הטובה ביותר שצילם עד כה. התערוכה מוצגת בימים אלה בגלריה ג'ק שיינמן בניו יורק, ואפשר להניח שאילולא התסבוכת המשפטית עם גלריה דביר הישראלית, שתבעה אותו על כך שהוא מנשל אותה מהזכויות על יצירתו, היא היתה מוצגת קודם לכן בארץ. מ-16 במארס תוצג הסדרה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב.

במרכז הסדרה, שעליה עבד נס עבד בארבע השנים האחרונות, מצולמים מחוסרי בית (שהם דוגמנים) בדמותם של גיבורות וגיבורים תנ"כיים. יש משהו בתצלומי הענק ובאור הרומנטי שגם מזכיר את התפישה הנוצרית - ישו ראה באותם חלכאים ונדכאים את הקדושים האמיתיים, שלהם נתונה מלכות השמים. נס השיב את גיבוריו אלפי שנים אחורה בעזרת תלבושות, תאורה ומראה כללי - המוכר לרוב מתולדות האמנות ומסרטים - וצילם אותם ברחבי תל אביב, בעיקר באזור פלורנטין. כך יצר חיבור מוזר ומרתק בין רוחות הרפאים שעיצבו ומעצבים את גורל העם היהודי לבין תוצאות מעשיהם היום.

התוצאה, כך נראה, עגומה: נח שוכב עירום ושיכור במתחם של וידיאומט לשכירת סרטים; רות ונעמי מלקטות בצלים מרצפת השוק המטונפת; אברהם מסיע את יצחק בעגלה של סופרמרקט, המלאה בבקבוקי פלסטיק שמיועדים להחזרה.

זה לא נח

"אנחנו נמצאים בתקופה של משבר מאוד גדול, מדיני וחברתי", אומר נס. "הרגשתי שאם אני חי ועובד פה, אני חייב לשקף גם את המצב הזה. חשבתי מה בעצם נשאר מהזהות שלי ומהזהות של המקום לאחר שהכל מתפורר. בדרך כלל אני עוסק בבנייה של זהות גברית, ישראלית; הפעם החלטתי לעסוק באנשים שאיבדו את זהותם. במשך העבודה על הסדרה חשבתי שמה שנשאר אחרי שהכל מתפורר, הסיבה היחידה לקיום שלנו פה, הוא החיבור ליהדות. כשסיימתי את הפרויקט הבנתי שגם זה עלול להתפורר ומה שנשאר זה קשור לאנושיות, שגם זה נמצא בלב התנ"ך והיהדות. כך נוצרה בעצם סדרה של תמונות שמדברת על הקיום האנושי, שעוסקת בקיום האנושי דרך הנרטיב שמוכר לנו מהתנ"ך".

מה עוזר לצופה להבין שמדובר בתמונות תנ"כיות, מלבד השמות של העבודות?

"מעבר לתאורה המוקפדת, החלטתי ללהק דוגמנים שהמראה שלהם יזכיר מאוד דמויות תנ"כיות מתולדות האמנות או מיצירות קלאסיות אחרות. למשל, הבל ששרוע על הכביש לקוח כמעט במדויק מהציור 'הבל' של רובנס. פשוט העברתי את הדמות מהציור לרחוב. התצלום של רות ונעמי מבוסס על חיבור בין הסצינה מתוך הסיפור המקראי שלהן לבין 'המלקטות' של ז'אן פרנסואה מילה.

"התצלום של נח מבוסס על מראה שנחקק בזיכרוני לפני שנים - כשעברתי ליד התיאטרון הקאמרי וראיתי את אריה שרייבמן, אחיו למחצה של דוד פרלוב, שוכב עירום. על נח מסופר שהוא התגולל שיכור ועירום, ואחד מבניו חטא כשחשף את ערוותו. עניין אותי להציג את הגיבור במצב של שפל, ולא את נח מציל העולם. אנחנו, עוברי האורח, לא רואים את האנשים האלה ביום-יום. הם נגלים לעינינו רק בעזרת תיווך, בדרך כלל של המדיה. השתמשתי בנח כדי לעמת את הצופה עם המראות הקשים מאוד שנמצאים ברחוב מול עינינו. אני לא עושה אילוסטרציה לסיפורים, אלא מחפש את המהות של הגיבורים".

התצלום "הגר" של נס, שבו יושבת אשה על מדרגות, מפנה את פניה הצדה, מזכיר במידה רבה את התצלום המפורסם של דורותיאה לאנג, ולא במקרה. "זו מחווה לאותו תצלום", אומר נס. "הגר גורשה על ידי שרה ואברהם לאחר לידת ישמעאל. היא הלכה למדבר והניחה את ישמעאל תחת שיח. בתצלום הזה בחרתי להתבסס על דימוי מוכר של לאנג, שמדבר גם הוא על האם המהגרת. יחד עם זאת, בחרתי לא להוסיף את הילד לתמונה, כדי שהצופה יחפש אותו וישאל את השאלה איפה ישמעאל. אני קורא את הטקסט התנ"כי ואני דורש עליו. אני מציג את הגר כאשה גאה. היא אמנם נמצאת במעמד נחות, אך היא לא נשברת. היא שומרת על איזושהי גאווה וממנה צומח עם שלם".

נס מציין שזו הפעם הראשונה שנשים נכנסות לתצלומיו. עד עתה עסק בזהות הגברית - כי הוא גבר; בזהות הישראלית - כי הוא ישראלי; ובזהות ההומו-ארוטית - כי הוא הומו. מדוע החל להתעניין בנשים? "אני חושב שהתבגרתי", הוא אומר. "אבל אני עדיין לא מחבר את הנשים עם הגברים, הן חזקות ולבד, הן מסמנות את הצד האחר".

אחרי הטראומה שעברתי

גיבוריו של נס הם קין והבל, נח, אברהם ויצחק, יעקב ועשו, יוסף, דוד ויהונתן, הגר, אליהו הנביא, איוב, רות ונעמי. יש להם גם מכנה משותף - "לכולם יש איזושהי בעיה עם הבית", אומר נס. "רות ונעמי עברו בין ארצות, יוסף נמכר מבית אבותיו, שאול איבד את הממלכה והגר נזרקה מהבית".

מה זה אומר?

"אנשים עקורים, ניסיתי להעביר תחושה של תקופת מעבר ואולי גם את הקושי שלי, בניסיון להבין את השורשים שמחברים אותי למקום הזה".

יש לך מחשבות על עזיבה?

"לא, קיבלתי החלטה עקרונית שאני חי ועובד מפה. אני נוסע הרבה. לפני ארבעה שבועות הרציתי בנוטינגהם בלונדון לפני קהל יהודי, ומשם המשכתי לניו יורק לפתיחת התערוכה".

למה החלטה עקרונית?

"כי פה המשפחה שלי, החברים. זו השפה והתרבות שבה גדלתי. יש הרבה פיתויים מעבר לים, זה שלב בקריירה שנורא מתבקש לנסוע, אבל החלטתי שפה טוב לי. ישנה גם הקרן למצוינות, שבחרה בי ותומכת במימון כל הנסיעות שלי".

נס אינו רוצה לדבר על מחירי עבודות ועל נתוני מכירות. חלק מהשמירה על הסודיות קשורה ככל הנראה בהליך המשפטי עם גלריה דביר, שעדיין לא הסתיים. כמה תצלומים נמכרו לאספנים בינלאומיים עוד בזמן שעבד עליהם, כחלק מעזרה במימון. סביר להניח שתצלומים נוספים שמוצגים עכשיו בניו יורק יגיעו לארץ בלוויית תווית המציינת שהם שייכים לאספן זה או אחר.

נס מיוצג בימים אלה על ידי שתי גלריות בינלאומיות - זו שבניו יורק וגלריה Praz de lavallade בפאריס - ולא עובד עם גלריה ישראלית, בין היתר בגלל ההליך המשפטי מול דביר, מה שגם מסביר את העובדה שהחשיפה הראשונה לסדרה מתקיימת בגלריה מסחרית בניו יורק. מה עם ייצוג בארץ? "אחרי הטראומה שעברתי..." הוא מתבדח. "כשיהיה מה לספר, אספר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ