בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גכטמן מציג: צעצועי קסאם

תערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות במוזיאון פתח תקוה מבליטה את עבודותיו של גדעון גכטמן, שזכה בפרס מפעל חיים

תגובות

במוזיאון פתח תקוה מוצגת עתה תערוכה של 26 הזוכים בפרסי משרד המדע, התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב. כמה מהם, כמו סיגלית לנדאו, גל וינשטיין ואחרים, כבר נהנים מהכרה בינלאומית, הנובעת מאיכות עבודתם ומהיותה של ישראל חלק מהרב-שיח הבינלאומי, בעקבות מאמץ רב שנים של ממסד האמנות והגלריות הפרטיות. מי שהיה יכול להיות אמן בינלאומי מוביל, לו היה עולם האמנות חלק מהרב-שיח הזה לפני כמה עשורים, הוא גדעון גכטמן, שזכה בפרס מפעל חיים.

גכטמן יצר בארץ מאז שנות ה-70 עבודות קונצפטואליות משובחות שלא זכו להכרה בינלאומית משום שלא היה מי שהציג וקידם אותן בעולם. בזרם המרכזי בשנות ה-70 שלטה האמנות, בעיקר הציור, של רפי לביא, יאיר גרבוז, יהודית לוין ואחרים, שהתאפיינה בהשפעות הארט פוברה האיטלקי והפופ האמריקאי, מראה חומרי דל (הדיקט), צבעוניות מאופקת ויחסים מורכבים עם מושג היופי.

גכטמן, יליד 1942, הציע סדר יום שונה מבחינה רעיונית ומבחינת הגישה החומרית. הוא עסק בסיפור חייו, נע בין הקונקרטי למטאפורי כשהציג הליכי הכנה לניתוח השתלת מסתם לב, כולל גילוח שיער, והתיך יחד אמנות וחיים כשפירסם מודעות אבל על עצמו. במפעל המוזוליאום שלו, מפעל הנצחה עצמי, הוא משתמש באופני הנצחה שבסיסם בתרבויות שונות, ממצרים ויוון ועד ספרד ומקסיקו. גבוה-נמוך, חומר וחיקוייו (יחסי פלסטיק-שיש, או עץ-פורניר), הופיעו בעבודתו הרבה לפני שהיו לשכיחים. ההארות שלו על נושאים פוליטיים חרגו מתבניות שחוקות - אם בשלטי אבל שיצר על עבודה עברית ואם במיצב-מיצג שבו הראה את תנאי החיים המחפירים של פועלים פלשתינאים (עניין רלוונטי למהגרי העבודה, מחליפיהם של הפלשתינאים).

בתערוכה הוא מציג כמה עבודות חדשות או מחודשות, שהמרכזית היא "Deadline", העשויה משלושה טילי קאסם ומשגרים. גכטמן יצר את העבודה לפי טילי קאסם אמיתיים, אך כמו בעבודות אחרות שלו הוא מדגיש את ההיבט המלאכותי, מציג אותם כמעט כצעצוע; בדרך זו הוא הופך אותם למצמררים במיוחד. גכטמן מפנה את תשומת הלב למה שנדמה כחצר אחורית בתודעה שלנו - הדרום, שבמשך זמן רב כל כך סובל מהטילים אך חוץ מרגעים ספורים אינו זוכה לאהדה סוחפת כמו זו שמופיעה כשיש פגיעה בצפון.

ממגש הכסף לכוכב נולד

התערוכה מעניינת, אף שתערוכות של זוכי פרסים הן בעיקר הקבץ של יצירות שהמשותף ביניהן אינו אלא מועד עשייתן או פרט ביוגרפי בחיי היוצרים. הנוסחה של הקבץ ללא ניסיון לנסח היגד כולל שכיחה גם ללא קשר לפרסים; יש לה היסטוריה מודרנית ארוכה, מתערוכות ה"סלון" הפאריסאיות של המאה ה-19 ועד לתערוכות הענק, מעין סופרמרקטים לאמנות, שמציגים מוזיאונים גדולים. במקרה של זוכי הפרסים נוסף המרכיב של הכרה ממסדית, שחשיבותה היא מעבר לפרסים הכספיים.

אוצרות התערוכה, סיגל ברקאי ודרורית גור-אריה, השכילו להדגיש מכנים משותפים בין האמנים. למשל, ריבוי הרישום בקרב אמנים צעירים, כמו תמר שקין-פרדו (פרס עידוד היצירה) וטליה קינן (פרס האמן הצעיר) וגם ותיקים כמו יעקב מישורי (פרס עידוד היצירה) ויצחק גולמבק (פרס שר החינוך). כך גם הטיפול בישראליות, שבולט בעבודה המצוינת של אוהד מטלון "מפגן אש, עבודה מס' 3"; נערה ונער יפי בלורית ותואר נראים בה בתוך מגן דוד בנוי סנאדות שנראה כמו תפאורת במה - כאילו נלקחו היישר מ"מגש הכסף" האלתרמני אל "כוכב נולד".

בתערוכה גם מספר רב יחסית של עבודות וידיאו. ביניהן עבודות מצוינות של לימור אורנשטיין ואלונה פרידברג ועבודה מקסימה של שחר מרקוס, "אין אמן בעירו"; מרקוס תיעד מיצג שבו הוא נוסע במכונית פתוחה ברחובות פתח תקוה, כמו מועמד לנשיאות בסרט, מנפנף לקהל ומנסה לעשות נפשות למצע שלא נמצא. הסרט מתכתב באופן מעניין עם המיצג "בבל" של דני זקהיים מ-1984, אחד המיצגים החשובים שנעשו בארץ, אשר עסק בסכנות שבפוליטיקה ופוליטיקאים.

מאחר שבכל שנה מוענקים פרסים רבים כל כך רק מטעם משרד התרבות, שלא לדבר על שלל הפרסים האחרים מטעם קרנות פרטיות ומוזיאונים - יש תחושה שהפרסים, שנתפשים כתמיכה באמנים, מחולקים במודע לא רק על פי קריטריונים של איכות. כך, לצד אמנים מצוינים ואמנים שהם בבחינת הבטחה, יש אחרים שייתכן כי ראוי היה לעודד את עשייתם, אבל ספק אם דווקא כעת מגיע להם פרס. מוטב היה להקים קרן שתעזור לאמנים בפרויקטים כמו תערוכות או קטלוגים, ולמוזיאונים - ברכישות. זהו צורך דוחק, ונראה שבטווח הארוך שימוש כזה בכספים המוגבלים שהמדינה מקציבה לאמנות יכול לתרום יותר לפריחתו של שדה האמנות מאשר הפרסים, שנדמה כי הם ניתנים ברוטציה.

26 הזוכים בפרסי משרד המדע, התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב. אוצרות: סיגל ברקאי ודרורית גור-אריה. מוזיאון פתח תקוה, רח' ארלוזורוב 30. שעות פתיחה: יום שלישי וחמישי 16:00-20:00, יום שני, רביעי, שישי ושבת 10:00-14:00. עד 25.3

לביקורות תערוכות נוספות





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו