מארצות הקור אל חלוני

עבודות של מתן בן טולילה, גבריאלה קליין, אריק מירנדה ויערה צח בולטות ב"קול קורא לשלג", תערוכה רעננה עם טקסט נלווה בעייתי

סמדר שפי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי

"קול קורא לשלג" היא תערוכה רעננה שבה כמה יצירות יפות. יש בה כמה עבודות שהוצגו לא מזמן בתערוכות בוגרים ומוצגות כעת בהקשר חדש, לצד עבודות מהעשור האחרון שחלקן לא הוצגו בעבר.

הרעיון מאחורי שמה של התערוכה נשמע ברגע הראשון כמין הומור ישראלי פנימי על החום והלחות, אך קריאה בטקסט התערוכה מגלה נימות שהיה משמח לחשוב שכבר נעלמו. בטקסט התערוכה כותב האוצר, דני יהב בראון, כי "הערגה לקרירות... יש בה משהו תרבותי עמוק יותר ממה שנדמה על פניו. אם הייתי מנחש מלומד הייתי טוען בלהט כי ללא קשר לתפוצה ממנה אנחנו מגיעים (במידה כמובן שאותה תפוצה התברכה בקרירות של קיץ) הרי אנחנו נושאים מטען גנטי שלה (של הקרירות). מטען שבתהליך ארוך טווח בוודאי ילך ויקטן אך בטווח של דור אחד או שניים עדיין שריר ומתקיים".

אריק מירנדה, ללא כותרת, מתוך הסדרה "ציורי לילה", 2003

לא ברור כיצד המשפט לא הדליק נורה אדומה אצל אף אחד מקוראי הטקסט לפני שנדפס. דיבור שאמור כנראה להיות משועשע בענייני "תפוצה ממנה אנו מגיעים", סוג הניסוחים שאיפיין בעבר סטנד-אפיסטים חלשים במיוחד, פשוט אינו משעשע. ההבהרה שנוספה לו שמדובר בסוג רגישות "גנטית" של מי שהם רק ממקומות מוצא מסוימים, קרירים בקיץ, היא טקסט שאחסוך ניתוח שלו משום שסביר להניח שרק חוסר מודעות מוחלט לאפשרויות השתמעותו איפשר את כתיבתו. עדיף לזקוף את הדברים להומור קלוקל במיוחד.

עוד גל גדול

מבחר העבודות נראה כמבוסס על חיפוש אחר לוק מסוים, וכך לצד כמה עבודות טובות יש לא מעט שהן כמעט בבחינת תפאורה של צבעים קרירים מונוכרומטיים. ביצירות החזקות יותר ישנם ניכור וריחוק שתורגמו לאסתטיקה הסוכרת בעבוע.

כזו היא עבודתו של מתן בן טולילה, אמן שהולך ומתבלט בשנתיים האחרונות. בן טולילה מציג את "Moses Cloud", עבודת שמן על בד, המצוירת בתחושת שטיחות האופיינית לו. השטיחות יוצרת איכות של מעין ציפוי, חציצה מהמציאות.

מתן בן טולילה, "Moses Cloud", 2011

בן טולילה יצר סדרה של עבודות שאפשר להגדירן בזהירות כעוסקות במבנים ארעיים (אחדות מוצגות בימים אלו בתערוכה "ואקום" בגלריה רו-ארט). באופן מתעתע, ציוריו נראים בתחילה ברורים - ונעשים יותר ויותר מעורפלים ככל שמתבוננים בהם. כאן, מה שנראה במבט ראשון כמעט כסכימה של בית עם דלת וחלון, נדמה אחרי זמן כספק בית, ספק אוהל. השם "ענן משה" יכול בהחלט לכוון לפרשנות של בית זמני בהקשר הרוחני של המתח בין ארעי למשכן, בין הנכחה של הנשגב להקשר של חול (כאוהל מועד של העם הנודד במדבר).

העניין בעבודה של בן טולילה נובע גם מאימוץ אסתטיקה שיש בה אזכור לאמנים כמו דייוויד הוקני או איאן יוגלו, שלא היו בעלי השפעה בזירה הישראלית.

אריק מירנדה מציג בתערוכה עבודות אחדות מתוך הסדרה "ציורי לילה" מ-2003. העבודות קטנות ממדים, עשויות טוש ודיו על נייר ומצטיינות בעדינות שיש בה לא מעט מלנכוליה.

יפה במיוחד היא עבודה שבה נראה גל גדול, משתבר, ספק במסורת של ייצוגי מים בתרבויות המזרח הרחוק, ספק דימוי מסרט על גולשים בכיכובן של דמויות שזופות מושלמות. על רקע הגל מצוירים שלושה עיגולים וקווים מהוססים משהו, כמו סוג של התערבות, של שיבוש. את המוטיב של הבלתי ניתן לגישור חוזר ובוחן מירנדה בעבודות אחדות, כמעט מונוכרומיות, בצבעי תכלת-קרח ואפור.

גבריאלה קליין מיוצגת בכמה עבודות מעניינות. בעבודה "Veins and Vines" ניכרת השפעה של נורית דוד, במיוחד בקווי הציור הקצובים אך גם בצבעוניות של ירוק קריר וכתום בוער. לעומתה, עבודות אחדות, קטנות למדי, בגואש על נייר, מעלות בזיכרון אבסטרקט אקספרסיוניסטי אמריקאי, אך גם ציור על סף המופשט המוקדם, במסורת של האמנים קולו מוזר הווינאי ויוהנס איטן השווייצי. בגוני אפור, לבן וורוד עכורים-מתערבלים היא מציירת מה שנראה כאובייקט אך חומק מכל הגדרה מדויקת.

ההצגה של שני פסלים של יערה צח, "Plan B" וללא כותרת, בתערוכת הציור - מוצלחת. צח הציגה את העבודות בתערוכה "יפו-תל אביב", תערוכת בוגרי תואר שני באמנויות בבצלאל, במאי השנה.

הפסלים עשויים מיחידות מוכנות של אובייקטים, בעיקר מניקל ונירוסטה, בהם קולבי תצוגה, כיור וקרש גיהוץ. את האובייקטים פירקה צח וחיברה מחדש, משמרת קרירות ותחושה של משטח סטרילי וגם הכרה של שיבוש, כאילו האובייקטים מתווכחים ומבקשים להוכיח איזו צידקה פנימית.

עבודותיה מתקשרות לפיסול מינימליסטי אבל עוד יותר מכך לעבודות של סובדה גופטה ההודי, העוסק בחקר תרגומים תרבותיים וסוגיות של הגירה, במיוחד דרך כלי מטבח, שנהפכים לסמני גבולות תרבותיים וכלכליים.

העבודות של צח עוסקות בפורמליזם מאופק שיש בו זיכרונות של סוריאליזם. בתערוכה הנוכחית, בחלל הנקי של הגלריה (בשונה מהחלל בעל המראה המחוספס יותר שבו הוצגו לראשונה בנמל יפו), השיבוש והמוזרות של העבודות מתחדדים וטורדים יותר.

"קול קורא לשלג". אוצר: דני יהב בראון. גלריה 39 לאמנות עכשווית, רחוב נחמני 39 תל אביב. שעות הפתיחה: ימים שני עד חמישי 11:00-19:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-13:00. עד 27.9

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ