בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיסות תלושות של זמן

מחלל ענק בבאר שבע עבר אמיר נוה לחדרון ליד נוה צדק, כי הקשר עם תל אביב הכרחי בעיניו. אבל הניסיון לחקות את האמנות בתל אביב, לעומת זאת, הוא לדעתו טעות

17תגובות

לאחר שעבד שנים בבאר שבע, בה הוא מתגורר, עבר אמיר נוה לתל אביב, לסטודיו כוכי ונחבא שפעמיים בשבוע מתפקד גם כביתו. הסטודיו ממוקמם בקצה רחוב גבולות הקטן, המתפצל מדרך יפו ליד מגדל נווה צדק. בסמוך נמצא אתר בנייה שוקק, עם עשרות פועלים ששוברים, יוצקים ומובילים בתוך בור ענק שבקרוב יצמיח עוד מגדל לתפארת. בבניין של נוה פועל גם בית חרושת קטן שאותו יש לעבור כדי להגיע אל הסטודיו.

חלל הכניסה, זה שמאחורי הדלת, הוא המקלחת, וכשמרימים את הראש נגלה ג'ריקן מים גדול שפיו מופנה מטה. נוה מחייך. החלל שימש בעבר כמחסן לצמר, הוא אומר, למרות שעכשיו, לאחר שעבר שיפוץ, קשה למצוא לכך סימנים. כמעט כולו צבוע לבן, אך הלבן נבלע בין הפנים והדמויות, הקו השחור, והכתמים האפרפרים-סגולים-כחולים-צהובים הפורצים מתוך עבודותיו של נוה.

משמאל לכניסה ממוקמת פינת ישיבה עם ספרייה ובה הרבה ספרי אמנות - ציירים מן העבר וההווה, מעט קטלוגים מתערוכות בארץ ובעולם, וכמה ספרי קריאה. ממול לכניסה - שולחן זכוכית גדול שעליו זרוקים שפופרות ומכלי צבע, מכחולים ועפרונות. הרצפה בשני האזורים אלה מכוסה בלינולאום לבן שגם עליו נוהג נוה לעבוד.

החלל כמו מחולק לשניים באמצעות גרם המדרגות המוביל לקומת הגלריה, שבשונה מהחלל התחתון, המואר באור לבן, עומדת חשוכה. בקומה זו מאחסן נוה עבודות ישנות, חומרי גלם ומעט דברים המשמשים אותו כשהוא לן במקום, ביניהם מזרן. בחלק השני של החלל התחתון, מעבר לגרם המדרגות, נמצא משטח קיר גדול יחסית שגם עליו הוא נוהג לעבוד, בעיקר כשמדובר בפורמטים גדולים. על הרצפה הסמוכה עומדת במת עץ שעליה מוערמים עשרות ואולי מאות ציורים ורישומים.

נוה עבר לחלל הזה רק לפני כחצי שנה, אך מגע ידו מורגש בכל פינה בחלל. מכל עבר צצים ציוריו, רישומיו וחתיכות עץ, ומאתגרים את עיני המבקר במבט של 360 מעלות.

נוה, בן 37, הוא יליד באר שבע ומתגורר בה עם אשתו חגית ועם שני בניהם. מעבר למחסן שהוא מחזיק בסמוך לביתו, בעבר הוא עבד בסטודיו יוצא דופן בעיר: "זה קרה ממש במקרה. מצאתי פאב ענק, בערך בגודל של מגרש כדורסל, שלא היה פעיל במשך שבע שנים. הכל היה מלא קורי עכביש ואם הייתי מציב שם כמה דמויות הן היו נראות כמו רוחות רפאים". בשל גודלו העצום של החלל, היה בלתי אפשרי לשפץ אותו באופן יסודי, ונוה הסתפק בכמה נגיעות קטנות שיאפשרו לו לעבוד. למרות שהוא נהנה מהאפשריות שהגודל מציע, בשלב מסוים הוא חש שזה גדול מדי וחילק את המקום עם קיר גבס. זו היתה החלטה משמעותית שיצרה חלל פעיל וחלל שאינו פעיל ואף נסתר מהעין.

המעבר לתל אביב היה כנראה בלתי נמנע. במשך זמן מה נהג להגיע אל העיר לפגוש חברים או לעבוד בחללים מזדמנים, אבל לא היה יכול להמשיך כך לאורך זמן. אף שהוא כבר הציג כמה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים, קשה לקיים קשר מרחוק עם המרכז התרבותי המתקיים ברובו בתל אביב. "המרחק לא מאפשר לדברים גדולים יותר לקרות - אפילו לא לדברים בסיסיים כמו פגישות". מבחינת נוה, לא מדובר רק במחסום גיאוגרפי אלא גם במכשול תרבותי. אנשים מהמרכז לא נוטים לנסוע שעה וחצי לבאר שבע כדי להיפגש או לבקר בגלריה.

נוה מחזיק בעמדה מורכבת לגבי עיר הולדתו. "באר שבע היא סטטוס בולט מאוד", הוא אומר. "כל כך בולט, שלפעמים הוא יותר בולט ממני. ברור לי שהאמנות שלי מושפעת מהעובדה שאני ישראלי, יהודי, גבר, מזרחי - וגם באר שבעי. וכן מהתפיסות הפוליטיות שלי. אני לא חושב שאפשר להפריד ממני את המרכיבים האלה, ולא רק ממני, מאף אחד אי אפשר להפריד את מרכיבי הזהות הייחודיים". המרכיבים האלה אכן מתבטאים, גם אם באופנים עקיפים, בעבודותיו, העוסקות בשאלות של זהות בהומור, באירוניה ואף בדרך של גרוטסקה.

לצד מה שהוא מזהה כפער מנטלי, המקשה על אנשי המרכז להדרים, מציין נוה גם את הפער התרבותי שהוא חווה בבאר שבע עצמה. הוא חש בכך במיוחד בשנה האחרונה, לאחר שהחל לכתוב במקומון "ידיעות הנגב" טור הנקרא "אמנות פרובינציאלית". "הבעיה העיקרית היא שבפרובינציה מנסים לצמצם איזשהו פער מול המרכז - במקום לייצר משהו עצמאי לגמרי. אני חושב שעצמאות היא הכרחית אם רוצים באמת לקחת חלק בעשייה התרבותית הכללית. יש לבאר שבע מה להציע, ומזוויות מפתיעות. אבל מחקים את המרכז, כמו שתל אביב עצמה מנסה לחקות את ניו יורק באיזשהו אופן".

נוה מגיע לסטודיו לשלושה ימי עבודה ושני לילות. לפעמים הוא מגיע גם לפגישות וחוזר באותו יום. הוא לא נוהג לישון הרבה: שלוש-ארבע שעות בלילה. ההפחתה בשעות השינה היא חלק טבעי מהרצון הגובר שלו ליצור. היא גם העשירה את עצם העניין שלו ב"זמן" וב"היעדרות של זמן". "אני מרגיש שאני אוסף פיסות תלושות של זמן שהצטבר ומנסה, כמו סוג של אורגניזם, להחיות אותן מחדש. הקטע שיש לי עם הזמן גורם לי לנסות לנצל כל רגע פנוי. ההישארות ער בלילה גורמת לי להרגיש שהרווחתי זמן". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו