בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריאן אינו וזיגמונט באומן מחפשים שינוי

במרכזו של כינוס תרבות מקיף שנערך בעיר ורוצלב בפולין עמדו השאלות כיצד תוכל אירופה לקלוט את המהגרים ואיך אפשר להיעזר בתרבות לצורך שינוי חברתי

3תגובות

שלושה גמדים מפוסלים בברונזה, המקבלים את פני הבאים למוזיאון העיר ורוצלב בפולין, הם מזכרת חדשה יחסית מההיסטוריה רבת המערבולות של העיר. ואם פסלוני הגמדים הפזורים ברחבי העיר מנציחים את תנועת האופוזיציה "האלטרנטיבה הכתומה" - שנוסדה בה בתחילת שנות ה-80 והציגה ציורי גרפיטי של גמדים ופעולות אמנות במרחב הציבורי כדי למחות על רודנות המשטר הקומוניסטי במדינה ולדרוש בין היתר "מהפכה של גמדים" - הרי המוזיאון פורש מבט מרחיק-לכת יותר.

הוא שוכן בבניין העירייה הגותי בלב כיכר השוק, סוקר את תולדות ורוצלב הספוגות בהשפעות מהתרבות הגרמנית, הפולנית, הצ'כית והיהודית, ואינו שוכח להשאיר מקום גם לענקים: כמה עשרות מבניה המפורסמים של העיר, שמאוזכרים בתצוגה של פסלי דיוקן בכניסה למוזיאון.

צביקה פיק, שנולד בוורוצלב ועשה בה את צעדיו הראשונים כמוסיקאי, עדיין אינו זוכה לכבוד הזה. אבל בין הפרוטומות בתצוגה אפשר למצוא שני אישים בולטים אחרים ממוצא יהודי, שניהם נולדו בעיר כאשר נקראה ברלסאו (והיתה חלק מפרוסיה ואחר כך מגרמניה) ושניהם המירו את דתם: הכימאי פריץ האבר, ממציא הסינתזה של האמוניה, מניח היסודות ללוחמה הכימית הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ומפתח הגז הקטלני ציקלון בי; והפילוסופית אדית שטיין, שהתנצרה והיתה לנזירה כרמליתית אך נחשבה בעיני הנאצים ליהודייה, נשלחה להשמדה בתאי הגזים באושוויץ ולימים הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה הקתולית. המטרים הספורים המפרידים בין דיוקנאותיהם של האבר ושטיין הם מרווח שבו מצטלצל קולה העגמומי והאירוני של אלת ההיסטוריה.

הדהודים אחרים של אירוניה נשמעו בפתיחת כינוס התרבות האירופי, שהתקיים בוורוצלב בתחילת החודש. את הרצאת הפתיחה נשא פרופ' זיגמונט באומן, הסוציולוג וההוגה החברתי היהודי-פולני רב ההשפעה והמוניטין, שהודח ממשרתו כראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ורשה ונאלץ לעזוב את פולין ב-1968 בעקבות הרדיפה האנטישמית של השלטונות. לאחר שמצא מפלט זמני בישראל, עקר לבריטניה.

כעת, במעין סגירת מעגל היסטורי, הזמינה ממשלת פולין את באומן, בן 85, לנאום בפתיחת הכינוס הגדול שאירגנה כחלק מכהונתה של המדינה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, שהחלה ביולי. בהזמנתו של שר התרבות הפולני גם חיבר באומן ספר לקראת הכינוס, "תרבות בעולם מודרני נזיל" שמו, שראה אור בפולנית ובאנגלית.

מול כ-3,000 צופים שהתקהלו ב"היכל המאה" - שכיית חמדה ארכיטקטונית מבטון מזוין שנבנתה בעיר ב-1913 על ידי האדריכל מקס ברג והוכרזה כאתר מורשת עולמית - עמד באומן על תפקידה המרכזי של התרבות באירופה כיום, לנוכח האתגרים שמעמידות הגלובליזציה וההגירה ההמונית. "לנגד עינינו אירופה נהפכת לפסיפס של קהילות גולות, או ליתר דיוק - לאוסף של ארכיפלגים אתניים הנחצים ברשת של קווים מקבילים ומצטלבים", אמר באומן. "באירופה ‘האחר' חי קרוב מאוד, במרחק ראייה או במרחק נגיעה; ‘האחר' באירופה הוא השכן הקרוב ביותר".

תצלום: מ' פולוך

בהרצאה, שעוטרה בציטוטים מכתביהם של הפילוסופים מרטין היידגר, הנס גיאורג גאדמר, חנה ארנדט ויורגן הברמס, הדגיש באומן את השליחות המוטלת על אירופה - לקלוט לתוכה את המהגרים המתיישבים בה ולהסתייע בהם כדי לפתח את תרבותה. לדעתו, "השליחות הקולקטיבית המיוחדת של אירופה אינה מבוססת על הון כלכלי או כוח צבאי, אלא על מתן תרומה תרבותית לעולם כולו. התפתחותה ההיסטורית של התרבות האירופית התבססה על גיוון חברתי ולשוני. אם אירופה תשכח שאלוהים נמצא בפרטים ותוותר על העושר התרבותי האצור בה, היא תאבד את ייחודה".

השליחות של חיים בקביעות עם אחרים מתממשת ביכולת ללמוד מהאחר וביכולתן של קהילות להעשיר זו את זו, אמר באומן והביא דוגמה מהמדינה שהוא היגר אליה: "הקהילה הפולנית הגולה בבריטניה נהפכת לבריטית, ובה בעת היא גם עושה פולניזציה לבריטניה". הוא קרא להרחיב את השוויון של "האחרים" באירופה, הטעים כי עתידה של היבשת תלוי בהעמקת פתיחותה התרבותית והזהיר כי ללא סובלנות כלפי הבאים אליה מבחוץ, "הציוויליזציה האירופית לא תשרוד".

סתיו אירופי, אביב ערבי

כ-300 אינטלקטואלים ואמנים השתתפו במגוון אירועים בארבעת ימי הכינוס בוורוצלב, שמטרתו העיקרית היתה לבחון כיצד תרבות ואמנות יכולות לסייע לשינויים חינוכיים, חברתיים ופוליטיים באירופה וגם מחוץ לה. בכינוס, שזכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת אירופיים, התארחו בין היתר המחזאי ונשיא צ'כיה לשעבר ואצלב האוול, במאי הקולנוע הפולני אנדז'יי ויידה, הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו, הסופרת הקרואטית דוברבקה אוגרשיץ', האמן הבלגי יאן פברה והפילוסוף הגרמני פטר סלוטרדייק. התעניינות מיוחדת עוררו מיצב מולטימדיה של המוסיקאי הבריטי בריאן אינו, שהוצג במימי האגם הסמוך ל"היכל המאה", ומיצב של האמן הפולני מירוסלב בלקה.

אחד הדיונים המעניינים עסק בחלקה של התרבות במהפכות פוליטיות, כמו אלה שהתחוללו במדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות ב"סתיו העמים" ב-1989 או מהפכות "האביב הערבי" בשנה החולפת. גנזיר, אמן רחוב מצרי, סיפר על חלקה של אמנות הגרפיטי במהפכה בארצו, ופרופ' ראשידה טריקי, אוצרת ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תוניס, סקרה את הקשיים שאמנים תוניסאים התמודדו עמם עד "מהפכת היסמין" במדינה.

"אמנים שהמשטר לא חפץ ביקרם התקשו לפתח ולהפיץ את יצירותיהם", אמרה טריקי. "אף שנשמר חופש אמנותי מסוים (בעיקר בתחומי הקולנוע והאמנות הפלסטית), היתה גם צנזורה רשמית, ולא פחות חשוב - צנזורה עצמית. לא פעם אמנים ויתרו על חופש הביטוי בגלל הפחד מהשלטונות. כעת האמנות התוניסאית הולכת יד ביד עם המהפכה ואמנים החלו ליצור בשביל המרחב הציבורי. אחרי שנים רבות שציפינו לכך, כבר אין מדיניות תרבות רשמית של הממשלה והחברה האזרחית החלה מתארגנת, כאשר האמנות תופסת מקום חשוב בתהליך זה".

פרופ' גי סורמן, מומחה צרפתי לכלכלה ולפילוסופיה, העריך כי למהפכות במדינות ערב יהיו השפעות ארוכות טווח על אירופה. לדבריו, "מאז מתקפת הטרור בארצות הברית ב-2001 נטתה אירופה לראות בערבים את ‘האחרים', ‘הברברים', מתוך גישה אוריינטליסטית, כלומר - האירופים תמכו בדיקטטורות הערביות מתוך נימוק תרבותי, בטענה שדיקטטורה מתאימה למנטליות הערבית. לכאורה מתוך כבוד ל'אחר' ולגיוון התרבותי, הם פתחו דלת לרודנות.

"כמו ב'סתיו העמים' במזרח אירופה, גם במהפכות ‘האביב הערבי' האידיאולוגיה השלטת נחשפה במערומיה: המהפכות שמות קץ לאידיאולוגיה האוריינטליסטית, שאומצה גם על ידי מנהיגי אירופה", קבע סורמן. עם זאת, הוא הצביע על הבדל מרכזי בין המהפכות העכשוויות לאלו שהיו במדינות מזרח אירופה: "מבחינת מדינות ערב, אין אידיאולוגיה תומכת כמו המרקסיזם ואין מעצמה אחת שכל המדינות מחויבות אליה כמו ברית המועצות, כפי שהיה בגוש הקומוניסטי".

סולידריות ממוחזרת

תצלום: ב' סאדובסקי

ורוצלב - שחמישה נהרות חוצים אותה, 12 איים נכללים בה ויותר מ-200 גשרים פרושים בה - מתאימה לשמש גשר תרבותי על פני מים סוערים: במשך הדורות מאז היווסדה במאה העשירית היא היתה תחת שלטונות שונים וזרמו אליה תרבויות ושפות רבות. העיר, שהיתה חלק מגרמניה, עברה בסוף מלחמת העולם השנייה לידי פולין ורוב תושביה הגרמנים נאלצו לעזוב. בכינוס התרבות חגגו, בין היתר, את בחירתה של ורוצלב לבירת התרבות של האיחוד האירופי ב-2016.

בשביל המארגנים הפולנים הכינוס גם היה הזדמנות להשיב לתודעה את המהפכה העממית במדינה בשלהי התקופה הקומוניסטית, שתחילתה בהקמת תנועת "סולידריות" ב-1980 וסופה בכינון הדמוקרטיה ב-1989. כך, לדוגמה, סטודנטים לקולנוע השתתפו בתחרות סרטונים שהוקדשה להנצחת הולדתה של "סולידריות" במספנה על שם לנין בעיר גדנסק.

השאלה כיצד להתאים את המורשת של "סולידריות" לימינו גם הועלתה בדיון שהוקדש למיחזור של רעיונות בעולם התרבות. אנטה שילאק, ראש מכון ויספה לאמנות הפועל בשטחה לשעבר של המספנה בגדנסק, טענה כי האמנות יכולה לסייע להנחלת רעיונות פוליטיים ולהפיכתה של ההיסטוריה למיתולוגיה.

"אנחנו מקשרים בין העבר של המספנה לבין מצבה העכשווי, לאחר שהיא הופרטה והחלק שלה שעדיין עובד נמצא בידיים פרטיות", אמרה שילאק. היא סיפרה כי במקום מתקיימים פסטיבל אמנות אלטרנטיבי, תוכניות אירוח לאמנים וסיורים בהדרכת אנשים שעבדו במקום בשנות ה-80, וכל אלה מנסים להחיות את הרעיונות של "סולידריות" תוך שימוש חוזר בחומרים - ולא פחות חשוב, בהשתתפות אנשים - מהמספנה.

משתתף אחר באותו דיון היה סנטיאגו סירוחדה, אדריכל ספרדי הפועל למען פתרונות דיור אלטרנטיביים במרחב האורבני וגורס כי אדריכלות זמנית, הניתנת לפירוק ולהעברה, מציעה חלופה זולה לדיור היקר בערים גדולות. "אני ממחזר רעיונות של אדריכל שפעל בברצלונה בשנות ה-50 והפך מרחבים שונים לחללי מגורים, מתוך עיקרון מנחה של שימוש במקומות שהמשטרה אינה יכולה לפנות, מקומות שבאופן רשמי אינם שייכים לאיש", אמר סירוחדה. "ברמה האורבנית, אפשר לעשות הרבה גם בלי כסף. למשל, בניית בית על ענפי עץ היא חוקית כל עוד לא פוגעים בעץ, ובמקרה כזה, המשטרה אינה רשאית לפנות את הדיירים".

במקרים לא מעטים הוא השתמש במכוון באיצטלה אמנותית, מתוך הבנה כי לעתים גדולים סיכויי ההישרדות של פרויקט מגורים המוגדר מראש כיצירת אמנות. "פרויקטים כאלה עוררו נגדי ביקורת שלפיה יש לי מושג מכוער של אסתטיקה", אמר. "אבל זה לא מפריע לי, יופי זה לא הכל: הרי לכולנו יש חברים מכוערים ובכל זאת אנחנו אוהבים אותם".

סירוחדה הוסיף כי אין טעם לדבוק באותנטיות של האמנות בזמננו ומוטב לתפור לבוש חדש לרעיונות קיימים, "בדיוק כפי שכאשר אתה מתאהב בפעם הראשונה, זה בהחלט חדש, גם אם זה לא מקורי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו