בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השעה הקסומה האיומה שלנו

הטריאנלה ביוקוהמה, שנפתחה בצל האסון הגרעיני ביפאן, עוסקת במתח בין ההיקסמות מהטבע לאימה מפניו. למרבה השמחה, היא עושה זאת מבלי להפוך לאסופה סתמית של המחשות לאסון

3תגובות

עשר דקות אחרי שהתחילה מסיבת העיתונאים השנייה שכינסו מארגני הטריאנלה ביוקוהמה, שכותרתה היתה "השעה הקסומה שלנו", התרחשה רעידת האדמה הגדולה שהחריבה חלקים ביפאן והובילה לאסון הזיהום הגרעיני.

משתתפי הכינוס, שנערך חצי שנה לפני מועד פתיחת התערוכה, והאוצרת שלה, מיקי אקיקו, היו לכודים למשך כמה שעות בקומה ה-22 של בניין בטוקיו. צילו של אסון הטבע מוטל מאז על הטריאנלה, וייתכן שגם העבודות שנוצרו אחריו (קדמה להן שורת אסונות הטבע שפקדו את האזור מתחילת שנות האלפיים) מתפרשות על פיו. הטריאנלה מצליחה להיות בה בעת מחוברת להתרחשויות, בלי להפוך לאסופת איורים והמחשות.

קווי המתאר הרעיוניים של הטריאנלה, המתמקדים בעיסוק במיסתורי ובקסמן של מיתולוגיות ואגדות, קדמו כאמור לרעידת האדמה ולצונאמי שבא בעקבותיו. בשיחה עמה, טענה אקיקו שלמרות הרתיעה הראשונית של אספנים וגלריסטים מהשאלת עבודות מיד אחרי רעידת האדמה, בסופו של דבר נעשו רק שינויים ספורים במבנה התערוכה.

הטריאנלה היא המהדורה הרביעית של האירוע שנוסד ב-2001. השנה הוא מתרחש בשני מוקדים: המוזיאון לאמנות מודרנית, והאנגר גדול הממוקם בקרבת הנמל השוקק. בתערוכה מציגים 75 אמנים יפאניים ובינלאומיים. "השעה הקסומה" - הכינוי לזמן בין הערביים, כשהשמש שקעה אבל שורר עוד אור אחרון - הוא כיתוב העבודה של הוגו רונדינונה, הניצב על גג המוזיאון כקשת צבעונית.

קייקו קייזו

ההבדל בין שני אתרי התצוגה הוא גדול מבחינת האמירה האוצרותית, כאשר ההאנגר הוא המגובש יותר. מבנה המוזיאון הכבד, הדומה למדי לקניוני הענק הממלאים את מרכזי הערים הגדולות ביפאן, מעיק על העבודות.

בהשוואה לביאנלות וטריאנלות אחרות, התערוכה מכילה מספר רב של עבודות שלא נוצרו במיוחד עבורה - עבודות מהשנים האחרונות או כאלה מאוסף המוזיאון. הכללת אמנות ותיקה יותר מאפיינת את העשור האחרון, שבו נפוצה קריאה מחודשת, לא לינארית ולכן מעניינת יותר, של אמנות.

למרות זאת, התערוכה הנוכחית מעניקה תחושה של הדבקה יותר מאשר של יצירת חלל רעיוני משותף לאמנות מתקופות שונות. אקוקו העמידה מקבץ עבודות סוריאליסטיות מאוסף המוזיאון שהחיבור שלהן למיסתורין נשאר שטוח וברור מדי, והמפגש שלהן עם האמנות החדשה מדגיש את חולשתן.

מכשפות וכובשים

יפה מאוד הוא המיצג "Five Points Make a Man" של ג'יימס לי בייארס (1997-1932), אמן אמריקאי שעבודתו זוכה להתעניינות מחודשת בשנים האחרונות. בחדר אחד מוצגים קריסטלים ענקיים בחיתוך יהלום, ובשני יוצרים חמישה מעגלי אור את מה שיכול להתפרש כצורה אנושית. מיצגנית מתהלכת סביב העיגולים כמשרטטת קווי זרימת חיים, ומחיה את העיגולים בטקס שאינו מוכר, אבל גם לא זר לחלוטין.

עבודה מרגשת ומעודנת היא של יאגי לייוטה, אמנית יפנית ילידת 1980, הפועלת בקיוטו. לייוטה יצרה סדרה יפה מאוד של עבודות קרמיקה לבנות ודקות, הנבנות כשתקליטי ויניל משמשים כעין אובניים, וברקע נשמעת מוסיקה מהתקליטים ש"מופרעת" על ידי העבודה הקרמית, עד שהיא כלל אינה ניתנת לזיהוי.

קייקו קייזו

העבודה של טוביאס רהברגר הגרמני (יליד 1966) מציגה מנורות ענק התלוית מהתקרה ומופעלות מרחוק על ידי ילדים, שאינם מודעים לכך שפעילותם מפעילה את האורות. כך נוצרת אמירה על יופיה של האקראיות וחיווי מקורי ל"אפקט הפרפר".

מיכאל בורמנס, אמן בלגי (יליד 1963), מציג שני ציורים של נערה אחת בטכניקה מסורתית, וגם וידיאו הממוסגר כציור, שבו הנערה כמו קמה לתחייה. מנח ידיה המשוכות לאחור של הנערה מעורר אסוציאציה ל"רקדנית הקטנה בת ה-14" של דגה מ-1881. בווידיאו, היא סובבת על צירה ללא הרף ויוצרת ציפייה שהתנועה תתפשט בדרך כלשהי גם אל הציורים.

באתר התערוכה השני, ההאנגר הסמוך לנמל יוקוהמה, מרוכזות עבודות מן השנים האחרונות ומיצבים שהוכנו במיוחד לטריאנלה. הבולט בהם הוא מיצב גדול של האמן התאי אפישהטפונג וירזטאקול (יליד 1970). וירזטאקול, במאי ואמן וידיאו המציג מאז שנות ה-90, זכה בשנה שעברה בפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן על סרטו "הדוד בונמי היכול לזכור את חייו הקודמים". מיצב הווידיאו והצילום "פרימיטיב" נוצר ב-2009 והוצג בגרמניה ובאנגליה. דרך צילומים וסרטי וידיאו קצרים מספר וירזטאקול סיפור של זעם ופחד, על צעירים, צאצאיהם של כפריים בצפון מזרח תאילנד, שעד שנות ה-80 המוקדמות נשלטו על ידי צבא תאילנד בגלל חששות מפלישת קומניסטים. וירזטאקול צילם גברים צעירים המספרים על מעשיהם בעבר, יורים, לובשים מסכות גומי שמתקשרות למסכות מסורתיות, ומבטאים תערובת מרתיעה של ייאוש, זעם וחדוות נעורים.

"אתפוס אותך יפתי!"(2009) של רינה באנרז'י, אמנית הודית הפועלת בניו יורק (ילידת 1963), היא עבודה צנועה מבחינת אמצעים ושאפתנית מבחינת המשמעות. מתחת למנורת בד גדולה יצרה באנרז'י מפה של העולם, שבה משובצות בובות של חיילי בדיל וחיות פלסטיק שמוצבות ביבשות הזרות להן: חיות פנטסטיות כמו גמל מכונף, וגם צדפים, כלי פורצלן קטנים, נוצות ומנורות זעירות.

מה שנראה כמעט כאיור פנטסטי מספר ילדים ישן, מתגלה כאמירה מושחזת שנעה על הציר האסתטי שבין חדר פלאות לקריקטורה על תפיסות קולוניאליות מסורתיות. האירוניה של העבודה מתחדדת לאור הכותרת "אתפוס אותך, יפתי", שהיא ציטוט של המכשפה הרעה מהמערב מתוך "הקוסם בארץ עוץ". הקישור המרומז של מערב ו"רע", של מבטה החודר של המכשפה כמבט הכובש את קסמי העולם, יכול היה להיות בוטה מדי, לולא היתה האמנות של באנרז'י מקסימה כל כך.

ג'ון נגויאן-הטאשיבויה, אמן ממוצא יפני-ויאטנמי, המתגורר בוויאטנם (יליד 1968), הוא אמן בולט בזירה הבינלאומית מאמצע שנות ה-2000. ב-2005 הציג בביאנלה בוונציה עבודת וידיאו יפהפייה, שצולמה מתחת למים בוויאטנם, שבה נראו דייגים גוררים ריקשות על קרקעית הים כמחוות זיכרון לעבר הכאוב והתייחסות להווה, שהמודרניזציה שלו היא גם מאיימת.

בעקבות האסון שהתרחש במרס, שינה האמן את מה שהיה בכוונתו המקורית להציג בטריאנלה ויצר את "Breathing is Free: JAPAN, Hopes & Recovery". העבודה מצטרפת לפרויקט שבו הוא עוסק כבר כמה שנים, המציג וידיאו שלו רץ בערים שבהן הוא מציג, מתוך כוונה להגיע למרחק ריצה שיהיה כקוטר כדור הארץ. בעבודה הנוכחית הוא ומתנדבים רצו בהו-צי-מין וביוקוהמה, ויצרו מפות חופפות של העיר, המעוצבות כעץ הדובדבן בפריחה.

העבודה מורכבת מתצלומים, וידיאו ועבודת אנימציה של מיפוי הערים. נגויאן-הטאשיבויה מציע דגם להבנה פיסית של העולם, ניסיון הירואי להלימה בלתי אפשרית בין קנה המידה האנושי - הריצה, לבין היקף כדור הארץ. בכתובת ישירה, התלויה על קיר המיצב, פונה האמן לאספנים לרכוש את העבודה, ומבטיח להעביר את סכום מכירה כולו לטובת שיקום פליטי האסון.

עיסוק ישיר בהיקסמות מכוחות טבע ואימה מפניהן הוא נושא העבודה של סוזן נורי האוסטרלית (ילידת 1953). נורי יצרה וידיאו מתעתע, שבו היא משתמשת בדימויים של הר געש פעיל, המתקשר לסדרת אסונות הטבע שפקדו את דרום מזרח אסיה בשנים האחרונות, לרבות זה האחרון, יחד עם דימויים ממרכז חקר החלל היפני. העבודה יוצרת תחושה מרתקת של אמביוולנטיות כלפי הטבע, המעורר השראה ופחד.

בחלק זה של התערוכה מוצגת גם העבודה המצוינת "ים המוות" של סיגלית לנדאו מ-2005, לצד כמה מהאובייקטים הטבולים במלח שעשתה בשנים האחרונות. הצבת עבודתה של לנדאו ליד העבודות העוסקות ביחס אמביוולנטי לטבע, בקריאה מחודשת של מיתוסים ובחינתם לאור המחשת עוצמתו ההרסנית של הטבע בהווה, מוסיפה רבדים מעשירים לקריאת העבודה הזאת, ומדגישה את כוחה של הצבה אוצרותית טובה. *

"השעה הקסומה שלנו", הטריאנלה ביוקוהמה. אוצרת: מיקי אקיקו. עד 6.11



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו