בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה אמן או גנרטור?

גנרטור, על פי אליעזר זוננשיין, הוא מטאפורת-על לתפקיד האמן: מחולל האנרגיה, הממגנט. תערוכתו הנושאת שם זה יכולה להיתפש כמרתקת ואניגמטית - או כמתישה

19תגובות

תערוכתו החדשה של אליעזר זוננשיין, המוצגת בגלריה זומר בתל אביב, מלאה אלמנטים אפקטיביים, מתחרים, דורשי תשומת לב. במובן זה היא עמוסה ונדיבה, חלקיה מהדהדים זה את זה לכלל אירוע שלם, קוהרנטי.

מלת המפתח היא שם התערוכה - גנרטור. המכשיר הממיר אנרגיה מכנית ידנית לאנרגיה חשמלית משמש בתערוכה כמושג, כמטאפורת-על לתפקיד האמן. הוא המחולל של האנרגיה, הממגנט, מפיק הזרמים הלא-נראים המטעין אותם במשמעות, הפועל בשדה חשמלי.

את הכניסה לחלל חוסם כן ציור דו-צדדי ענקי מעץ ועליו שני ציורים שנוצרו בסופרלק תעשייתי. בכל אחד מהם קלוז-אפ על מרכז של תרשים-פאי, ללא קצותיו החיצוניים. החלוקה היא לפלחים לא מזוהים (האם זו חלוקת משאבים, מאפייני אוכלוסיה או אחוזי רווח). באין היקף וקוטר, מבט הצופה מתרכז בנקודה שאליה מתנקזים כל הקווים, ונוצר מעין אופ-ארט כמעט פסיכדלי, עם מאפיינים קלים של קליידוסקופ.

הקווים החוצים יחזרו גם בעבודת הקיר המרכזית, שבה שלוש כוכביות כאלה מסומנות באמצעות מקלות-מדידה הנדסיים. מדובר במקלות מפוספסים אדומים-לבנים המשמשים מודדים וארכיאולוגים לצורכי קביעת מרחק וקנה מידה. כאן הם מוצלבים זה על גבי זה כפרחי קיר, אינם כלי עזר למבנים או חפצים אחרים, אלא נוכחים בפני עצמם.

לצדם, שלושה תצלומי שחור-לבן של חיפושיות. ליתר דיוק, מאובן חיפושית נוקשה, מוגדל במאות אחוזים, עד שהוא נהפך למעין מסכה; עיטורי הגב נדמים כדיוקן. החיפושית, סמל התחדשות ובריאה במצרים העתיקה, מסמנת גם בריאה עצמית (משום בקיעתה לחיים מתוך הדומן), בדומה לאמן המקים לתחייה ומחולל האנרגיה.

במרכז החלל פזורים אובליסקים מעץ משויף אך לא צבוע, בעלי מראה מיושן המשמר את המראה המונוליטי של מצבות המחט המקוריות. כל אחד גדול או קטן ממשנהו בדיוק בשליש, כך שהם מקטע מתוך סקאלה אינסופית מדומיינת של אובליסקים, המתחילים בגודל מיקרוסקופי ומסתיימים אי שם בחלל החיצון. בגלריה הם מוצבים כך שהגדול בהם עומד בודד, שניים נפרדים מקודדים אוטומטית כאם וילד, ועוד ארבעה קטנים יותר נדמים כמודל או פיגום של אתר. האובליסקים, סימבולים קדומים וקדושים לרעיון האדם הניצב אנכית ומתכוון למעלה, מתקבלים בתערוכה גם כסימוני מע"צ, כאיבזור המרחב ואמצעי לתחימת טריטוריה, הופכים את מרחב התערוכה לנופי.

בקצה הגלריה ניצב פסל גדול נוסף - שלושה קולטי שמש מחוברים ביחד, פונים לשלושה כיוונים. הם אפורים, אטומים ובולעי אור, ועל משטח הקליטה שלהם חרוטה אותה כוכבית-קווית, כך שהם מזכירים קצת את כני הציור בכניסה. לצדו תלויים שלושה ציורים, העוסקים ביהדות, בנצרות ובסוציאליזם.

נקודת התורפה של התערוכה, אף על פי שהיא פורשת את עולמו של זוננשיין בצורה מגובשת מאוד, היא שתפישת האמן שלו מעט רומנטית וילדותית. מלבד עולמות התוכן הנעריים, גם אידיאת האמן כמוביל, מוליך, בעל ידע מאגי, חשמל זורם בכפות ידיו, מתמיר חומרים ויצרן מטאמורפוזות, אינה הדבר שאותו צריך להוכיח כי אם נקודת המוצא של התערוכה. היא מייצרת, בין השאר, יחסים פדגוגיים בינו ובין קהלו, דבר שאכן קורה בתערוכה הנוכחית.

עולם הסימנים והתכנים ההרמטי של זוננשיין כולל הפקת ציביליזציה, גיבוש הסובייקט מתוך אילוף הטבע, הכנעת החשמל ותיעולו, בריאת הדת, האמונה בשמש לעומת ניצולה הפונקציונלי, קדמוניות מיסטית המעומתת עם עולם המכשור, המדידה, הפילוח - צורות של גנרטורים, מחוללי אנרגיה, הרוויים זה בזה. הסיפור שנרקם בדמיון מתוך החיבור בין האלמנטים השונים הוא סוער, חומריו וצבעיו אחרים משל אלה המוצגים בגלריה. התמות של פענוח העולם ומדידתו, של רתימת תופעות הטבע לטובת האדם, של בריאת מאגיה, מתקיימות במישור הרעיוני בלבד.

החומריות והצורניות של התערוכה נדמות כלוגו של רעיונות אלה. חלק מהעבודות נראות כמודלים מוגדלים, כשהאיכות נוצרת מתוקף הביצוע הדייקני שלהם כך שהן מתקבלות כמין ייצוגי לגו קומפקטיים של עצמן. את הפער בין עולמות התוכן שאליהם זוננשיין מכוון לבין אמצעי השפה הצעצועיים שלו אפשר לחוות כמרתק ואניגמטי או כמתיש. העניין קצת תלוי במידת הסבלנות שבה מגיעים לתערוכה ובמידת הנכונות להיכנס לעולמו, ללכת בעבורו קצת יותר מחצי הדרך.

בחלל הפרויקטים של הגלריה מוצגות שלוש עבודות היוצרות יחד תערוכה מינורית עדינה. האחת היא סרט הווידיאו המצוין של יעל ברתנא, "אמנות מנוונת חיה", והאחרות הן שתי מחוות אמנותיות לווידיאו, של תומס זיפ וקרל הנדל.

ברתנא מנפישה את גיבורי ציוריו של אוטו דיקס, ממוקעיה הראשיים של תערוכת "אמנות מנוונת" המקורית מ-1937. בעקבותיו, היא יוצרת אנימציית שחור-לבן. פיסחים, הלומי קרב ופצועים, נכים וחלכאים כלליים במצעד האנטי-גיבורים השלם, מצעד חורק ומקרטע.

זיפ יצר את "רופאה עם סטטוסקופ", סדרת רישומים קטנים וחלשים למדי, ואילו קרל הנדל יצר עבודה מרשימה ורלוונטית מאוד. במיצב שקופיות הוא מקרין פרטים מתוך רישום גדול של אביר, כך שהוא מפולח לאיברים ולמקטעים. המקרן ממוסגר ברישומי שחור-לבן בעקבות צילומים על לוחות עץ. ברישומים נראים צ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים", טום וג'רי, קלוז-אפ על צמצם של מצלמת ניקון ישנה ומיני מופשטים. כל אלה משחזרים תקופה ותודעה של תחילת המודרניות - אימה מהמכונה תוך כדי הערצתה וסיפורו של האנדרדוג, האנטי-גיבור, כמה שנשחק תחת האידיאולוגיה, הפנאטיות והציניות. הוא מיטיב להגיב לעבודה של ברתנא, עבודת תגובה בפני עצמה, כשהוא מעלה בתורו את מחירי הקידמה. דווקא בהישענות על מקרן שקופיות, לואו-טק נדיר, נוצרת זיקה לסאונד החורק של כיסאות הגלגלים והפרוטזות המגושמות של דיקס.

אליעזר זוננשיין - "גנרטור"; יעל ברתנא, תומס זיפ וקרל הנדל. גלריה זומר, שד' רוטשילד 13 תל אביב, שעות הפתיחה: ימים שני עד חמישי 10:00-18:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-13:00. עד 10.12



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו