בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליס ממשיכה לגדול

הוא כתב על חלומות ותת מודע לפני פרויד, המבוכים שלו השתקפו בסיפורי בורחס, ועל חילופי המציאות בסיפוריו נשענים סרטי המטריקס. תערוכה במוזיאון טייט ליברפול חוקרת את ההשפעה המתמשכת של לואיס קרול ו"אליס בארץ הפלאות" על האמנות

תגובות

גרדיאן

אין מילה המגדירה דמויות בדיוניות כמו המלט, או כמו פרנקנשטיין והיצור שברא - שדילגו מהבמה ומבין דפי הספר ופיתחו חיים עצמאיים המספקים לנו זווית התייחסות למציאות. המוכרת ביותר מבין הדמויות האלה היא כמדומה אליס, הילדה הקטנה שמסעה מתואר בשני ספריו הקלאסיים של לואיס קרול, "אליס בארץ הפלאות" (1865) ו"אליס בארץ המראה" (1871).

אין זה מפתיע שדווקא גלריה לאמנות, ולא ספרייה, היא המקיימת עתה תערוכת מחקר ענקית על אליס - שכן הדמות שיצר קרול שימשה מקור השראה לאמנים, לצלמים, למעצבי תיאטרון, לאנימטורים וליוצרי קולנוע. התערוכה החדשה בטייט ליברפול חוקרת את הטריטוריה הזאת: החל באיורים הנדירים של המחבר עצמו שליוו את כתב-היד, ובחומרי הביוגרפיה המרתקים שלו (תצלומיו חדי-ההבחנה של קרול, שחלקם ליריים, וכן יצירות אמנות של ידידיו, חברי האחווה הפרה-רפאליטית) - וכלה בסוריאליסטים, שראו באליס מיתוס שיש להוקיר.

רויטרס

את התנועה הסוריאליסטית מייצגות כמה מהעבודות החזקות ביותר בתערוכה: המהדורה של "אליס" באיוריו של סלוודור דאלי; והציור הטוב ביותר ביצירתה של דורותיאה טאנינג, "מוסיקת לילה זעירה" המיסתורי - שבו פורשות חמניות זרועות ענק סביב הילדה, ששערותיה מזדקרות מעל ראשה כלהבות אש.

אליס היא האבטיפוס של ילדה חכמה, של תום ילדות נאיבי - כפי שהשתקף לא רק בחזונם של אמנים כגון פיטר בלייק וגרהם אוונדן, אלא גם בדור הבא של אי-השקט, למשל אצל אנליס סרטבה ואליס אנדרסון, אמניות המיסתורין העכשווי שהוסיפו לגיבורה טוויסט פמיניסטי חדש. אליס שלהן התבגרה והחכימה יותר מהדמות המקורית ונהפכה לכלי קיבול של חלומות ארוטיים, לילדה-אשה שאמניות מזדהות איתה עמוקות ואף כמהות אליה.

מיניות וגאוניות

את ההשראה לדמותה של אליס שאב קרול מאליס לידל, הילדה השנייה במשפחה גדלה והולכת שבאה להתגורר בבית הדיקן שבקולג' כרייסט-צ'רץ' שבו צ'רלס דודג'סון, שמו המקורי של קרול, שימש כמרצה. אליס, ילדה יפהפייה בעלת תווי פנים מלנכוליים, היתה החביבה ביותר על הסופר מכל חבורת הילדות והילדים שהוא נהג לשעשע בתשבצים, בחידות, בבדיחות, בשירים, בתכסיסים, בהמצאות ובקריקטורות. הוא החל לצלם ילדים כמה שנים לפני שכתב את סיפורי אליס, והתמקד בילדי אמנים. הוא נהג להזמין את עצמו לביתם של הציירים ג'ון אוורט מיליי, דנטה גבריאל רוסטי וארתור יוז, ולכותב ספרי הפנטסיה ג'ורג' מקדונלד, בדרך ישירה שאינה מתיישבת עם הדמות הביישנית, המגמגמת, של המרצה האפרורי למתמטיקה, שהיה חירש באוזן אחת ובעל חיבה גדולה לריבה ולעוגות.

היוצר המופלא והאקסצנטרי של אליס היה גם סרבן גדול. כמו קפקא - יש בין השניים קווי דמיון רבים יותר ממה שנהוג לחשוב - גם דודג'סון לא הצליח לקדם את עצמו לשלב הבא בחיים: הוא לא הוסמך לתפקידים מתקדמים בכנסייה, לא עלה בסולם הדרגות בקולג', לא התחתן. הוא היה מאושר רק בחברת ילדים. אבל הוא דאג לרבים מאחיו הלא נשואים (בייחוד אחרי שהרוויח כסף רב מספרי אליס), פעל למניעת ניתוחים בבעלי חיים, המציא כנראה את שיטת הבחירות הקרויה "הקול היחיד הנייד", ועשה רבות לשיפור תנאי החיים של ילדים המופיעים על במות.

כיום היו שלטונות החוק עוקבים אחר לואיס קרול, ואם לא היו שולחים אותו לבית הסוהר - ודאי היו פוקחים עליו עין. המיניות שלו עוררה בו "ייסורים שאין לתארם", כותב מחבר הביוגרפיה השקדן של לואיס, מורטון כהן. אך כפי שציינה הסופרת פנלופי פיצג'רלד, "כולנו ברי מזל" משום שהאנרגיה המינית שלו, שהיה עליו לתעל לאפיקים אחרים, "היא שהיתה ככל הנראה מקור הגאונות שלו".

הסיפור הראשון על אליס נקרא בתחילה "הרפתקאות אליס מתחת לפני האדמה", אך קרול חשב שמהכותרת הזו משתמע שהסיפור מכיל "הוראות הקשורות לעבודה במכרות". "ארץ האלפים" היתה אפשרות אחרת שהוא שקל, אך לבסוף החליט לבחור ב"ארץ הפלאות". כך או כך, עצם העיסוק בעולם התת-קרקעי חושף את הקשר בין ספרי אליס לבין האבות הקדמונים שירדו אל שאול תחתיות, כגון דאנטה ובלייק.

אבל קרול היה יותר מכל כותב פרודיות. ולמרות שהיה חבר במסדר הכמורה האנגליקני, לא ניכרת ביצירתו האמונה הנוצרית, אלא דווקא עניין חדש ולוהט ברעיונות של התת-מודע, הפנטסיה ומצבי התודעה המשתנים. את חזון אחרית הימים הנוצרי הוא המיר בעיסוק פסיכולוגי בחרדות ובאבסורד - אליס נתקלת בקשיים ובתסכולים על כל צעד, אך היא באופייה טיפוס מתנגד, והיא יוצאת כנגד אנשים ובעלי חיים הנקרים בדרכה ומתעקשים שדרכם היא הנכונה. היא ילדה קטנה שאינה מהססת לדבר בקול השכל הישר כנגד החוקים השרירותיים של עולם המבוגרים.

סיפור עם ציור

ילדת החלום שרואה בחזונה אמיתות, ונקודת מבטו של קרול על הבלי העולם - הם רק שניים מתוך שלל הנושאים שריתקו אמנים. התערוכה בטייט חושפת שורה של יצירות המייצגות את העניין רב השנים, בייחוד בבריטניה מתחילת העידן הוויקטוריאני ואילך, באיורים גרפיים. לואיס קרול נולד בתור הזהב של סוגת אמנות בריטית שזמן רב מדי נחשבה לשולית, וסיפור עלייתה של אליס למעמד מיתולוגי שייך גם הוא לתולדות המפעל הגדול מן המאה ה-19: הספר המצויר.

כשאליס חושבת בכעס, בתחילת "ארץ הפלאות", על חומר הקריאה של אחותה, "מה הטעם בספר שאין בו תמונות או דיאלוגים?" - היא מדברת כמו ילדה שבאה מרקע דומה לזה של דודג'סון הצעיר. למשפחה כמו שלו, שחיה הרחק מהעיר הגדולה, בתנאי דלות בבית סחוף הרוח, מגזינים מאוירים כגון "פאנץ'" היו המקור העיקרי לתמונות, והם תרמו תרומה מכרעת לעיצוב עולמו של האדם שיצר את אליס.

הסופר הבין את כוחן של תמונות להטביע חותם בעידן השכפול המכני. שנים רבות ניסה לצייר בעצמו בחוסר מיומנות את תמונותיה של אליס. בתערוכה בטייט מוצגים הרישומים המקוריים של קרול - של אליס, של השפן הלבן, של הגריפון, של הצב-לא-צב ושל הזחל, וכן הגרסה המוקדמת של "הסיפור הארוך", שהוא קליגרמה - שיר-תמונה - בצורת זנבו המתפתל של עכבר (Tale, במשמעות "סיפור" וגם "זנב"), שדודג'סון חתך בו כל אות בנפרד והדביק אותה על כתב היד.

אבל הוא לא ידע לצייר ילדות קטנות בעלות אישיות מובהקת, ורק כשהבין שנחוץ לו צייר טוב ממנו ובחר את ג'ון טניאל - החלה אליס להפוך למה שהיא היום. קרול התפעל מאיורי בעלי החיים של טניאל ב"משלי איזופוס", אך הכיר גם את הקריקטורות שצייר למגזין ההומור "פאנץ'", את איוריו ל"לילות ערב" ועוד. טניאל היה אכן עמוס עבודה, והיחסים עם דודג'סון הקפדן והקטנוני היו לא פשוטים, אך הוא הפליא לצייר את עולמה ה"מוזר יותר ממוזר" של אליס.

עשרות שנים לפני שפרויד פיתח את מודל הנפש שלו, קרול כתב בלהט על הינקות והתת-מודע בהקדמה לספרו האחרון, "Sylvie and Bruno Concluded" (1893). באותה שנה כתבה גם פרנסס הודג'סון ברנט דיווח מלא על עצמה בגיל הילדות, עם עולם החלומות והחברים הדמיוניים, ושמו "זו שהכרתי יותר מכל: זיכרון של נפש ילד".

קרול, הצלם הנלהב, שילב בסיפורו גם מוטיבים מאמצעי התקשורת הקסום החדש של התקופה - המצלמה. אליס גדלה וקטנה כמו בעדשה או במגש פיתוח, ואילו בארץ המראה שולטת הקטופטריקה, תופעת ההשתקפות וההשתברות, הפועלת במצלמת רפלקס.

מי אני לעזאזל

הרבדים המרובים של המציאות שאליס עוברת דרכם מבשרים גם את את מציאות החלל הקיברנטי העכשווי. בסוף "ארץ הפלאות" אחותה של אליס חולמת על אליס עתידית, המספרת את סיפור החלום הדמיוני שלה לילדיה, ובסוף "בארץ המראה", אליס שואלת את החתלתולה שלה: "כי הנה, תולי, אם לא אני הייתי זאת, ודאי היה זה המלך האדום. אכן, הוא היה חלק מחלומי - אבל אף אני הלא חלק מחלומו הייתי!" (תרגום: אהרן אמיר). המבוך הזה, שאין ממנו מוצא, עומד בבסיס המשל המופלא של חורחה לואיס בורחס בסיפורו "חורבות מעגליות", ועליו נשען גם הקונצפט המרכזי של סרטי המטריקס, ולאחרונה גם סרטו של כריסטופר נולן, "התחלה".

הדגש על המציאות שבחיי החלום ועל חוסר ההיגיון של הקונבנציות, הפכו את ילדת החלומות של קרול למקור השראה לעבודת-חלומות פעילה של אמנים כגון זיגמאר פולקה, רוברט סמיתסון ואדריאן פייפר, שפרשנויותיהם משוות לאליס צבע פסיכדלי ומיסתורי. התערוכה בטייט כוללת יצירות העוסקות בהיבט הזה בסיפורה של אליס, למשל יצירתו של האמן הקונצפטואלי ג'וזף קוסות. "מעניין אם השתניתי בלילה?" מהרהרת אליס. "הבה ונחשוב, האם הייתי כפי שאני כשהתעוררתי בבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם איני כפי שאני, אז מי אני לעזאזל? הה, זו חידה גדולה!"

זו אכן השאלה האקזיסטנציאליסטית הטמונה בלב קיומנו כבני אדם. המוזרות בהרפתקאותיה של אליס עדיין מציתה את דמיונם של אמנים. יצירה מאת רודני גרהם המוצגת בתערוכה, מגלמת את הכמיהה הזאת לידע סודי: הוא הניח מהדורה עתיקה ומהודרת של אליס בין שני חצאים של קופסה הפתוחה כדי חרך הצצה בלבד - אל מה? כמו השפן הלבן, הדבר נעלם כשרודפים אחריו. גם לואיס קרול כתב על אליס: "היא עוד רודפת אותי כמו רוח רפאים / אליס המהלכת לה תחת שמים / ששום עין לא ראתה בהקיץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו