בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

התערוכה "מופע": מקום למה שספק אם היה

תעתוע, אמביוולנטיות, תנועה בין היקסמות לסלידה ובין אינטימיות לניכור מאפיינים את התצלומים היפים של תמרה מסל

תגובות

על העבודות של תמרה מסל, לפחות אלו שבתערוכה "מופע", אפשר לחשוב כעל פרויקט גדול ליצירת מקום למה שנדחק הצדה, למה שחלף מהר מדי, למה שרק ספק היה.

בתצלום אחד מסל מציגה נרות דולקים בלהבה מיתמרת, באחר - פמוטים ריקים. עוד מוצגות פיקטוגרמות ענקיות המעוצבות כניירות ששמים תחת עוגות או כמגזרות נייר (המזכירות אמנות מתכלה המיועדת לסוכה, שהיא בתורה מבנה מתכלה).

התצלומים של מסל כמו מתווכחים עם מה שנחשב לתפקידו הראשוני, הפשוט והמתעתע ביותר של הצילום: הוא אמור לבטא ממשות. הצילום אמור להיות הוכחה לקיום, ברוח הקלישאה שדימוי אחד שווה אלף מלים; קלישאה שכיום, בעולם של אינפלציית הדימויים, קשה לתמוך בנכונותה.

שם התערוכה אוצר בתוכו כמה רובדי משמעות. "מופע" מתייחס לפני השטח המרכזיים כל כך בעבודות היפות של מסל, המדגישה טקטיליות ומרקמים, אך גם לכך שהתערוכה היא הופעה מחדש שלה כאמנית.

לא שמסל נעלמה. אחרי שהיתה אמנית צעירה כוכבת בראשית שנות ה-90 - בשנתיים אחרי סיום לימודיה, 1994-1996, הציגה שתי תערוכות יחיד והשתתפה בשמונה תערוכות קבוצתיות - פחתה מאוד תכיפות הצגתן של עבודותיה. התערוכה הנוכחית, שמתלווה לה קטלוג יפה (בעיצוב מגן חלוץ), יכולה להשיב את עבודתה לתודעת הזרם המרכזי.

התערוכה מחולקות לשבע קטגוריות: "פוטוגרמות", "כסף", "דגימות של מציאות", "תנועה", "אובייקט", "פני שטח", "נוף". השמות מתייחסים לטכניקות ולנושאי הצילום. בתוך הקטגוריות השונות מוצגות העבודות ללא סדר כרונולוגי; החלטה מצוינת, משום שהיא מונעת מהתערוכה להיהפך באופן לא מוצדק לרטרוספקטיבה, אבל מאפשרת לצופים לבחון את אופן ההתבוננות שלהם.

העין נמשכת תמיד למוכר, וכאן, במה שנראה כמהלך התפתחות כמעט לינארי, התצלום החדש מרחיב את מה שהיה בתחילה, מעמיק את מה שהיה אינטואיטיבי לכדי התבוננות כמעט מחקרית.

ריבוי והכפלה

אחד ההיבטים המעניינים בתערוכה הוא ההיבט הפמיניסטי, הן כנושא בחלק מהעבודות והן, במובלע, בגוף העבודה של האמנית. מסל, ילידת 1965, נמנית עם דור האמנים שהתחנכו בעולם אמנות שההגמוניה הגברית שבו, גם אם לא היתה מוחלטת, היתה מכריעה. בעבודות מוקדמות שלה, כגון כמה תצלומים מהמיצב "נזירה" ב-1991 המוצגים בתערוכה, ניכרת התייחסות, במידות שונות של ישירות, לאסתטיקה של נחום טבת ורפי לביא, עידו בר-אל ודוד גינתון. המעניין בהתייחסות היו שכוונה לעבודות של אמנים אלו בעיקר משנות ה-70. בעבודות שלה משנות ה-90 חוזרת שוב ושוב התייחסות מרומזת לתקופה זו.

בעבודה "צמות" מ-1994 מצולמת דמות נשית בגופיית סבא. הצמות נראות כסוג של נוסטלגיה שאינה מתוארכת. התצלומים "תחתונים" מ-1993 שבו דמות נשית צעירה בתחתונים רחבים, "חצאית" מ-1994 ובו חצאית קפלים שמציצות ממנה שתי רגליים דקות, או "גרביים" מאותה שנה - הם התבוננות במה שנחשב ל"תמים", לחסר ליבידו. אופן הצילום שמסל משתמשת בו מתייחס בישירות וכאב לשפה של חיפצון נשים, בין השאר דרך הצגתן בקיטוע איברים, כלומר לא כאדם שלם על כל היבטיו.

עבודות אלה מוצגות בחלקים שונים בתערוכה. "צמות", "גרביים" ו"חצאית" מוצגות תחת הכותרת "אובייקט" ואילו "תחתונים" תחת הכותרת "פני שטח". ב"פני שטח" מוצגת גם העבודה החדשה יחסית "נעלי זהב מס' 1" מ-2009 - תצלום של זוג סנדלים על עקבי סטילטו, הפטיש המושלם, שהיבטיו הדכאניים לעומת הפמיניסטיים כבר נידונו ארוכות וזכו לדיון מחודש ונמרץ בעקבות "סקס והעיר הגדולה".

ההיבט המעניין ביותר בטיפול הנוכחי של מסל בפמיניזם הוא הסדרה היפה של אביזרים חשמליים למטבח, בהם טוסטר, קומקום חשמלי ומיקסר. אלה מוצגים תחת הכותרות "פני השטח" ו"תנועה".

עבודה שקשורה אליהן ומקדימה אותן היא "תבנית עוגה" מ-1997. מסל מצלמת כלי מטבח זולים ופשוטים. עיצובם רחוק מאוד מהיצירות העיצוביות המצויות כיום באין-ספור חנויות בישול מתמחות, שקשה להגיד אם הקדימו או צמחו מהפיכתו של הבישול, לפחות בשכבות מסוימות, מחובה נשית גם לתחביב גברי. בפעולה שיש בה מידה של אירוניה היא מכלילה בתוך שם עבודה שלה, "טוסטר אובן (Le Chef)" מ-2007-2011, את שם החברה המייצרת; זה מרמז על הצדדים הזוהרים של בישול, אלה שאינם מתקשרים דווקא למכשיר הפשוט שתפקידו הקולינרי בסיסי למדי.

תחושה של מעבדה

הצילום של המכשירים על משטח בז' ניטרלי יכול אמנם להתקשר למטבח אך מעורר תחושה של מעבדה, כמו הופך את המכשיר למושא התבוננות אינטנסיבי. באופן מעניין, העבודות מתקשרות כך למסורת העיצוב המודרנית של מכשירי מטבח בפרט ומטבחים בכלל, בעיקר בשנות ה-30; הדיבור על היגיינה ויעילות היה אז חלק מהשיח המודרני, ותכנון מטבח ארגונומי תוך שימוש במקורות אנרגיה שהיו אז חדשים יחסית נחשב לפורץ דרך. האשה בתוך המערכים האלו היתה אמנם משוחררת ממחוכים אך לא ממה שנחשב חובותיה הטבעיות.

יפות מאוד הן העבודות שבהן מסל ממריאה עם הכלים לעבר מחוזות נשגבים יותר ממהותם הפרקטית. בעבודה "שני קומקומים ורקע שחור" מ-2007-2011, למשל, היא יצרה מקומקומים דגם המזכיר סמל מלוכה, ולחלופין בדיחה על פסל מודרני. העבודה התלויה ליד היא "מקטרות על שולחן לבן" מ-2009 - שתי מקטרות מעשנות, שקשה לא לראות בהן התייחסות למקטרות של פרויד ולעבודה המפורסמת של רנה מגריט מ-1929 שבה כתב מתחת לציור מקטרת "זו אינה מקטרת". שם העבודה, "בוגדנות הדימויים", רלוונטית לתצלומי האובייקטים של מסל בכללם.

ההכפלה חוזרת כמוטיב בתערוכה כולה. בעיקר בהכפלת חפצים אך גם בשורה של תצלומי אובייקטים ריקים ומלאים, כמו "זוג כוסות חלב, רקע בהיר" מ-1993. אופן נוסף של ריבוי הוא צמדים לא זהים, כמו העבודות היפות מאוד "עור כהה" ו"עור בהיר", שתיהן מהמיצב "הדובה הגדולה" משנת 2000 - תצלומים עגולים של תקריבי עור שונים, הנהפכים לחפצים נחשקים-מנוכרים. אמביוולנטיות, תעתוע, תנועה בין היקסמות לסלידה ובין אינטימיות לניכור מאפיינים את התערוכה, שיש בה יופי מזוכך ושדים של ספק. *

תמרה מסל: "מופע". אוצרת: נעמה חייקין. המוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשייה תל חי. שעות הפתיחה: ימים ראשון עד חמישי 08:00-16:00, שבת 10:00-17:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו