בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חברים מספרים: על תערוכה מהאוסף של רוברט ראושנברג

פיסות עץ צבועות של דמיאן הירסט, תצלום של גרטרוד סטיין: תערוכה מהאוסף הפרטי של רוברט ראושנברג בניו יורק משרטטת את דיוקנו בלי אף עבודה שלו

תגובות

"מבחר מהאוסף הפרטי של רוברט ראושנברג", תערוכה המוצגת בימים אלה בגלריה גגוזיאן בניו יורק (עד 23 בחודש), היא מעין מכתב אהבה לעולם האמנות. הפריטים, 130 במספר, ערוכים בחללים שונים בשלוש קומות, ומעידים הן על הקשרים הרעיוניים בין האמנים והן על מצבור היצירות, החפצים והמזכרות שנוצר במקרים רבים מעצם החיים בחוגי אמנים - במקרה זה אמנים חשובים ונדיבים במיוחד.

כל המוצגים בתערוכה היו שייכים פעם לרוברט ראושנברג (1925-2008), שעבודותיו בשילוב תחומים, במיצגים ובמיחזור רב כישרון של חפצים ותצלומים, תרמו רבות לעיצוב דרכה של האמנות לאחר מלחמת העולם השנייה. אין בתערוכה פריטים מעשה ידיו של ראושנברג עצמו, אלא רק יצירות שהוא קנה, שהחליף עם אמנים אחרים או שקיבל מאמנים אחרים במתנה, וכן פתקים וגזירי עיתון שונים שהוא שמר במכוון.

האוסף אינו כולל כמה יצירות חשובות מאת בני דורו הקרובים לו ביותר - ג'ספר ג'ונס, סיי טוומבלי ואנדי וורהול - שהוא מכר בסוף שנות ה-80 כדי לממן מיזם חילופי תרבות מעבר לים ((ROCI - דוגמה מוקדמת להתעניינות בנעשה במקומות אחרים, שבמסגרתה הוא טייל בעולם, שיתף פעולה עם אמנים מקומיים והשתמש בטכניקות מקומיות ביצירות משלו.

הרגל של מגריט

אבל מה שנותר באוסף הוא הוכחה חיה לכך שאחת הדרכים המעניינות ביותר לבחון את עולמו של האמן היא באמצעות יצירות האמנות שהיו ברשותו אבל לא היו מעשה ידיו. מצבורים כאלה מראים את האמן במנותק מיצירתו, ומבחינות מסוימות יש בכך חשיפה גדולה יותר.

החומרים בתערוכה מגוונים וכוללים למשל תמונות מאת צלמים מוקדמים כגון אז'ן אטז'ה וקארל בלוספלד; שתי תלבושות פריון מיוחדות במינן (אחת לכל מין) מהאמזונס, מבד עשוי מקליפות גזע מעוטרות; ותבליט קטן של פיסות עץ צבועות שדמיאן הירסט עשה ב-1985 בשעה שהיה סטודנט אלמוני בקולג' גולדסמית בלונדון. הירסט נתן את העבודה במתנה לראושנברג ב-2002 והיא מזכירה מאוד עבודה של קורט שוויטרס, שהאסמבלז'ים שלו משנות ה-20 וה-30 משמשים בבחינת תקדים להתנסותו של ראושנברג עצמו בסוגה הזאת.

רוברט מקיבר, באדיבות גלריה גגוזיאן

מעגליות מוזרה כזאת של משמעות ואסוציאציות היא אופיינית לתערוכה, שיש בה מעגלים בתוך מעגלים של משמעויות מיניות, לרבות ההומוסקסואליות, של ראושנברג. מעגלי המשמעות בולטים במיוחד בתצלום של קארל ון וכטן מ-1935 שגרטרוד סטיין מופיעה בו על רקע הדגל האמריקאי. התצלום נושא עליו הקדשה חמה מאת סטיין לשחקנית קתרין קורנל.

יש בתערוכה גם יצירות מדורות קודמים: רישום מופלא של רגלו של גבר, במכנס ובנעל, מאת רנה מגריט; עבודת רדי-מייד של מרסל דושאן (מתקן הבקבוקים); תמונת דיו בקווים עבים של תרנגולת מאת אלכסנדר קלדר מ-1925. ורישומים קטנים מאת מאטיס, מורנדי ופיקבייה.

אבל עיקר התערוכה הוא יצירות של אמנים שראושנברג הכיר היטב, ובהם כמה שצעירים ממנו (חלקם הועסקו אצלו בתפקידים שונים), כגון ברייס מרדן, דורותיאה רוקברן, אל טיילור, אד רושקה וברוס נאומן, וגם רבים בני גילו, ובהם ג'ון צ'מברליין ואייווינד פלסטרם - שניים המיוצגים ביצירות מרשימות ואיקוניות במיוחד.

יש בתערוכה שפע של עדויות לקשריו של ראושנברג עם אמנים שבולט בעבודותיהם מוטיב התנועה בזמן: פרטיטורות תווים, תיווי של תנועות מחול ורישומים מאת המלחינים ג'ון קייג' ומורטון פלדמן והכוריאוגרפים מרס קנינגהם, טרישה בראון וסטיב פקסטון, וכן ציורים מאת האמן אלכס היי, שהיה רקדן פעיל בשנות ה-60. רישום הכנה יפהפה במיוחד מאת ז'אן טינגלי לפסלו "מחווה לניו יורק", פסל המשמיד את עצמו, מעיד על התלהבותו של ראושנברג מהיצירה הזאת, שהתפוצצה לעיני הקהל בגינת המוזיאון לאמנות מודרנית (מומה) ב-1960.

אי–פי

מאחר שאוספים של אמנים נוסדים בדרך כלל עם יצירות של אמנים שהם מקורבים אליהם בשלב מוקדם בקריירה שלהם, לא מפתיע שג'ספר ג'ונס, שהיה בן זוגו של ראושנברג במחצית השנייה של שנות ה-50, מופיע באוסף כמה פעמים. מעטפה שעליה רשם ג'ונס כמה סימנים סתומים, וקווי מתאר של דגל המשורבטים במהירות בעיפרון, מ-1955, נשמרו כנראה בעיקר מסיבות אישיות ורגשיות. רישום גרפיט שחור מ-1954 מזכיר בחדות את העבודות האפורות המסוגרות המופיעות בשפע רב ביצירתו של ג'ונס, החל ב-1961 בערך, לאחר שהוא וראושנברג נפרדו (פנים ושני עיגולים דמויי כדור כמו אורבים בו בחשיכה). לעומתו, הרישום השכן שקוף לחלוטין: זהו רישום תקריב אגבי של ראושנברג.

סיי טוומבלי, שנותר קרוב לראושנברג כל חייו, מיוצג בתערוכה בשני ציורים מוקדמים בשחור-לבן, מ-1951 ומ-1953 שיש להם מן המשותף עם ציורי הדמויות הסדוקים של דובופה מסוף שנות ה-40. מפתיעה יותר סדרה של רישומים בגוונים מלאי חיים של גיר, מ-1954 ורישום נוסף בעיפרון, מ-1955. שניהם גדושים סימנים דחוסים, משורטטים באלגנטיות, ומרשימים במופשטות ובביטחון הנלהב שלהם, ועוצמתם מבשרת על עתידו של טוומבלי כאמן.

טוומבלי, שהתארח מפעם לפעם אצל ראושנברג, השאיר אצלו לפעמים רישומי פרחים בתור מתנות. ברישום גדול הוא מודה למארחו על "החברות", "האהבה" ו"הבית החם". רישום קטן יותר נראה כמעט כאילו הוא סקיצה שיצאה תחת ידיו של בונאר.

רוברט מקיבר, באדיבות גלריה גגוזיאן

התערוכה היא מעין קולאז' שהוא דיוקן עצמי, כיאה לאמן שעשה היסטוריה באמצעות חיבור פיסות למכלול שלם. כמעט כל פריט בתערוכה הוא בבחינת צוהר אל הקשר בין ראושנברג לבין האמנים הקרובים לו, וכן לאבותיו האסתטיים השונים מדורות קודמים ומתרבויות אחרות שהוא רצה לתת להם ייצוג בחייו בדרך כלשהי.

רבות מהעבודות מוצעות למכירה, וההכנסות יוקדשו למימון פעולות הנדבנות של קרן רוברט ראושנברג. מצער שמסמך קולקטיבי כזה לא יישאר שלם. אך אפילו פירוקו הולם, כך נדמה, את נדיבותו של האמן שיצר אותו, ואת האמונה בעתיד, שניכרה באמנותו ובדרך חייו.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו