בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

שובר שוויון: עבודות יפות, חיבור מאולץ

העבודות של אביבה אורי מצוינות והרישומים של רועי חפץ מרשימים, אבל הניסיון לחבר בין יצירותיהם בתערוכה חדשה מיותר

19תגובות

התערוכה "שובר שוויון", נכתב בטקסט הנלווה לה, "מייצרת נקודת מפגש בין-דורי של שני אמנים: רועי חפץ ואביבה אורי". הנקודה הזאת נעלמה מעיני לחלוטין. הקשר בין הרישומים המרשימים של חפץ לגוף העבודות המצוין של אורי, כפי שהוא נראה בתערוכה, נשאר ברמה הבסיסית ביותר של קשר מדיומלי, חלקי, מבחינת השימוש באמצעי רישום מקובלים, החל בעיפרון וכלה בגרפיט על נייר. לכן ההכללה מערפלת.

מבחינה רעיונית ניכרת הזיקה לתערוכות המוצלחת מאוד של חן שיש ולאה ניקל (שהוצגה בשתי גרסאות, תחילה באשדוד ואחר כך בתל אביב). אלא שהאוצרת נעמי אביב הצביעה בתערוכה אז על רגישויות ושפה אסתטית משותפות, על המסעות הדומים פנימה ששתי האמניות יצרו בזמנים שונים ומתוך נקודות מוצא שונות. יתר על כן, היא הציגה את ניקל כפי שלא הוצגה לפני כן, כיוצרת בעלת עוצמה דרמטית ורגישות פואטית.

אורי זכתה בחייה להערכה נרחבת שגברה במשך השנים, במידה רבה בזכות התערוכה הרטרוספקטיבית שהתקיימה במשכן לאמנות בעין חרוד ב-2003 (אוצרת: גליה בר-אור). מאז הוצגה בתערוכות רבות ובהן גם בהרחבה כמו בתערוכה שהוקדשה לעשור של שנות ה-60 שאצרו יונה פישר ותמר מנור-פרימן באשדוד ובתערוכת אוסף בראון במשכן לאמנות בעין חרוד.

בתערוכה הנוכחית הקבץ העבודות של אורי נראה כמעט מקרי. הן לקוחות מכמה אוספים פרטיים ובהן עבודות טובות יותר כמו טבע דומם (ללא כותרת, לא מתוארך). הרישום בו הוא מסגרת חלל למעין חלון נוף (ללא כותרת, לא מתוארך) ודיוקן עצמי לא אופייני. הרישומים של אורי ישירים, מעבירים תחושה של סטקטו מהיר, התרגשות ותנופה, שונים בתכלית מהעבודה הדייקנית של חפץ. אורי מסמנת על הדף, מעבירה אנרגיה היולית בתנועות קצרות ופקעות קווים, מתמצתת חוויות לקווים חדים, מדגישה בניירות ריק יותר משהיא ממלאת אותם.

חפץ, יליד 1978, סיים את לימודי התואר השני בבצלאל ב-2009. בתערוכת הבוגרים של אותה שנה הציג ארבעה רישומים בפורמט שהוא מעין מגילת ענק ומאפיין חלק ניכר מעבודתו גם היום. אחד הרישומים מ-2008 תלוי בתערוכה הנוכחית. חפץ בלט מיד בזכות הרישום המצוין שלו בעיפרון ופחם, לעתים עם כתמי צבע.

בטקסט שנלווה אז לעבודות חפץ הפנה לאוברי בירדסלי, אמן ומאייר אנגלי מסוף המאה ה-19, כמקור השראה לדמויות. קל היה אז לאתר את נקודות הדמיון. למעט העבודה מתערוכת הבוגרים, שאר העבודות שלו המוצגות בתערוכה הנוכחית הן מהשנתיים האחרונות. הן ממשיכות את הקו של העבודות המוקדמות אבל חפץ משנה בהן את היחס בין ציור דמויות לעיסוק במופשט.

המפגש, הקונפליקט הפנימי, הוא שפה אישית ומעניינת שלו. הדמויות המזוהות של חפץ, "פקיד" ו"הספרן (תומר)" מ-2010 והעבודה "טריו" מ-2011, נראות כדיוקנאות קריקטוריאליים מגחיכים של דמויות מהעבר. אם ב-2009 הוא הפנה לבירדסלי האלגנטי, הרי בהקבץ הנוכחי אפשר לחשוב גם על האמנים הגרמנים ג'ורג' גרוס, ג'ון הרטפילד וכריסטיאן שאד ועבודותיהם משנות ה-20 ותחילת שנות ה-30.

חפץ מצייר בווירטואזיות ובאלימות, קוטע ומחבר דימויים לכדי ישויות מסויטות ומעוותות שלעתים, כמו ב"ספרן (תומר)", מבהילות ממש כאילו נראו מבעד לקליידוסקופ. הדמויות שלו עולות מבסיס צר יחסית, לא מוגדר לחלוטין, שיכול להיקרא כגוף. הראשים המוכפלים, הנראים כענן, הם כשד שהשתחרר מבקבוק, כמטמורפוזה קפקאית של דמויות שהן סמלי "נורמליות" שאיבדו צלמן.

הוא יוצר בהצלחה ניכרת מתח בין איכות הרישום לעבודה המופשטת שלו על הרישומים. אלה הם מעין כתמים-עננים של דבק ולכה שיוצרים מערבולת של צבעים בהירים. לעתים הוא משתמש בג'סו (תערובת של גיר, גבס ופיגמנט המשמשת בדרך כלל שכבת הכנה דקה לצבע על משטחי עץ או קנווס) כרמיזה לתלת ממדיות חבויה.

התחושה היא שהמערבולות האלה כמעט צמחו מתוף הדף כמו פטרייה, כמשהו שזר וגם שייך לדימוי. הרישום של חפץ עשוי לעילא, מתוכנן ומוקפד. הוא מפרק ומחבר דימויים בדייקנות; למשל, ב"טריו" שבו הוא "מתיך" יחד קלסתרי פנים. לכן האפקט של כתמי הדבק, הלכה והג'סו, בזרימה שנראית חופשית, דרמטי כל כך.

בעבודה "הפקיד שרצה" הוא פתח את הנייר והוסיף תחתיו שכבה נוספת כשהנייר העודף מגולגל כמו גווילים מהצדדים. העבודה, שבה לדמות פנים אנדרוגיניות כמעט שלמות, נראית בחלקים מסוימים כמתקרבת למסורת המאנגה היפאנית, אבל הגוף נראה כבתוך ענן עשן.

חידתית הרבה פחות היא העבודה המאוחרת בתערוכה, היחידה שהיא אופקית. חפץ יצר דמות גבר שנראית כהכלאה של קריקטורה ושל ציור אנטומי, דימוי שנראה כמסתמך על האסתטיקה של הגלאם-רוק של שנות ה-70, במיוחד זיגי סטארדאסט (האלטר-אגו של דייוויד בואי). יש משהו מפתיע בדימוי, אפל הרבה פחות מהדימויים הקפקאיים שיצר עד כה. אבל הוא מעניין בעיקר משום שהאסתטיקה הזאת קיבלה בארץ ביטוי מצומצם כל כך, למשל בדיוקנאות העצמיים של יעקב מישורי מסוף שנות ה-70 וראשית שנות ה-80 הנחשבים עד היום לאנומליה באמנות הישראלית.

"שובר שוויון". אוצרת: דינה יקרסון. בית ST-ART. הצדף 8, יפו. שעות פתיחה: שלישי 19:00-10:00, רביעי-חמישי: 15:00-10:00. עד 5.1.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו