בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שובו של הגולה הנצחי: על הסרטים של ז'אק קתמור

האמן אורי דרומר קיבל מידי אלמנתו של ז'אק קתמור את סרטיו, ציוריו ויומניו. בתערוכה שאצר יוצגו בין השאר סרטים שמעולם לא הוקרנו בישראל

8תגובות

אמן גולה התהלך בינינו לתקופה קצרה והותיר בנו את חותמו. כך תופש אורי דרומר את ז'אק קתמור, שאותו הוא מגדיר כאמן הרב-תחומי הראשון שפעל בישראל. דרומר, אמן רב-תחומי בעצמו, אוצר תערוכה מיצירותיו של קתמור במלאות עשר שנים למותו. התערוכה, שדרומר נתן לה את השם "למות לאט - ז'אק קתמור וקבוצת העין השלישית", היא הראשונה המתקיימת בישראל ומוקדשת ליצירתו של קתמור. יוצגו בה מציוריו רבים של קתמור, שייצגו מגוון סגנוני, תצלומים וכן סרטיו, שרבים מהם לא הוקרנו מעולם בישראל.

דרומר, שנולד ב-1965, היה ילד כאשר סרטו הנודע ביותר של קתמור, "מקרה אשה", יצא לאקרנים בישראל וקתמור ייסד את תנועת האוונגרד "העין השלישית". על התערוכה עמל שנים. ב-2001 פגש בחבר של אן טוכמאייר, אלמנתו של קתמור שהתגוררה באמסטרדם, היכן שקתמור בילה את שנותיו האחרונות. אחר כך נפגש דרומר עם טוכמאייר עצמה והיא מסרה לידיו את כל אוצרותיו של קתמור, שכללו מאות ציורים, את סרטיו וגם את יומניו, שלדברי דרומר, כתובים בצרפתית בכתב יד שקשה מאוד לפענוח. קבלת החומר הזה היתה ראשיתו של תהליך ארוך של מיון ושחזור. תוצאותיו יוצגו בתערוכה, המבקשת להחזיר את קתמור לתודעה הישראלית.

ואמנם, ראוי שזה יקרה. קתמור אמנם ביים רק סרט אחד שהוקרן בבתי קולנוע בישראל (ונחל כישלון קופתי מוחלט, אף ש"מקרה אשה" היה הסרט הישראלי הראשון שהתקבל לתחרות בפסטיבל הסרטים של ונציה); אך הוא ייצג ניסיון לצאת כנגד המוסכמות ששלטו אז בתרבות הישראלית. אף על פי שהוא לא היה הקולנוען היחיד שעשה זאת, פעולתו היתה קיצוניות משל כל עמיתיו לעשייה קולנועית בשנות ה-60. כאשר דרומר נשאל אם הוא מתייחס אל קתמור קודם כל כאל צייר או כאל קולנוען, הוא עונה שקולנוען, ודאי.

ארכיון ז'אק מורי קתמור

החל באמצע שנות ה-60 קם בישראל דור חדש של במאים שהושפעו מהנעשה באותה תקופה בקולנוע האירופי ובקולנוע האלטרנטיבי האמריקאי. הם ביקשו להביא את התמורות האלה גם אל הקולנוע הישראלי. בין הסרטים שייצגו את הנטייה הזאת היו "חור בלבנה" (1965) ו"שלושה ימים וילד" (67') של אורי זוהר, "אשה בחדר השני" של יצחק צפל ישורון (67'), "איריס" של דוד גרינברג (68'), "השמלה" של יהודה ג'אד נאמן (69') ו"התמהוני" של דן וולמן (71'). הנטייה הזאת ניכרה גם בסרטים תיעודיים, בעיקר אלה של דוד פרלוב ובראשם "בירושלים" מ-63'. סרטים אלה ביקשו לא רק להביא לקולנוע הישראלי סגנון אחר, חדש ועדכני יותר, אלא לנתק אותו מהקשרו הלאומי ולמקד אותו במרחב הפרטי של המציאות הישראלית.

מרבית הסרטים שציינתי לעיל הם אבני דרך בתולדות הקולנוע המקומי, אך מבין כולם, "מקרה אשה" מתח את הנטייה הזאת אל גבולותיה הקיצוניים ביותר. הוא היחיד מהסרטים הללו שאפשר להגדירו כקולנוע ניסיוני, גם אם יותר מהאחרים ניכרת בו ההשפעה של סרטי הגל החדש הצרפתי (שכבר דעך כשקתמור יצר את סרטו) ושל הקולנוע האוונגרדי האמריקאי, שדישדש תמיד בצד העשייה הקולנועית האמריקאית הממוסדת.

ב"מקרה אשה" ניכרת השפעתם המובהקת של סרטי הבמאי הצרפתי ז'אן לוק גודאר, ממייסדי הגל החדש, משנות ה-60; יש בסרט אפילו שוטים שמעתיקים שוטים מסרטיו של גודאר. דרומר טוען שאין מדובר בהשפעה אלא בציטוטים מודעים. נדמה שהתשלובת בין שני אלה היא אחד המקורות לאנרגיה הסוחפת המניעה את "מקרה אשה" וגם סרטים נוספים של קתמור.

"מקרה אשה" הוא תעודה של זמן ומקום, שניתקת מהזמן והמקום שבהם היא נוצרה ובה בעת גם מייצגת אותם בצורה מוחלטת ואף מרגשת. במפתיע, הוא דווקא לא יוקרן בתערוכה שדרומר אוצר. הסרט, שעודנו מרשים, מפתיע ומאתגר גם כיום, יצא בדי-וי-די ומומלץ לשאול אותו מאחת הספריות (בתערוכה לא יוקרנו חומרים מסקרנים נוספים שביים קתמור, ובהם הקליפים הראשונים שבוימו לערוץ הראשון, אשר תיעדו את סצינת להקות הרוק שנולדה באותה תקופה ברמלה). במקום "מקרה אשה" תוקרן בתערוכה עבודה מרתקת שקדמה לו והובילה ליצירתו.

ארכיון ז'אק מורי קתמור

בנקודה הזאת יש לצרף לסיפור של קתמור אמן נוסף והוא הצלם אמנון סלומון, שמת לפני כמה חודשים ממחלת הסרטן, בן 71. זה כנראה יכול לקרות רק בישראל, אבל קתמור וסלומון נפגשו במילואים בתותחנים, התיידדו והחליטו לעבוד יחד. ב-1966 הם החלו בצילומי עבודה שכינו "ארוס תנטוס", שהורכבה מצילומי נשים. אחר כך חיברו תסריט שיתאים לצילומים אלו וכן צילמו קטעי תעודה של נשים זקנות, שבהם נחתם סרטם. לא צפיתי עדיין בחומר הזה ומעניין יהיה לצפות בו.

הצפייה ב"מקרה אשה" ובסרטים נוספים של קתמור מגלה עד כמה היה סלומון צלם מעולה, שלא זכה להכרה מספקת בחייו. התערוכה החוגגת את יצירתו של קתמור תצדיע גם לו, וטוב שכך.

להצלחה של "מקרה אשה" תורמת גם העריכה של נלי גלעד, אחת מעורכות הסרטים החשובות הראשונות שפעלו כאן (בין השאר ערכה גם את "איי לייק מייק" ו"אלדורדו"). איש לא ערך סרטים כך בישראל, לא אז וגם לא מאז, וגם אם קתמור שלט בכל פריים של התוצאה, גלעד שירתה את חזונו בצורה מופתית. את המוסיקה לסרט חיברו "הצ'רצ'ילים".

לא צפיתי עדיין בכל הסרטים שיוקרנו בתערוכה, שנעשו בשנות ה-70, מכיוון שעבודת השחזור שלהם עוד לא הושלמה. לא ראיתי את "מסע", שבו קתמור משוטט בציוריו של יוסל ברגנר, וגם לא את "סימן", סיור ביצירותיו של הצייר מיכאל גרובנר.

כן ראיתי את "אגם - אור וצורה" שעוסק ביצירתו של האמן יעקב אגם, ואת "הבור", סרט ניסיוני שבו קתמור כורה בור לעצמו. אחת הבעיות במחקרו ביצירתו של קתמור, אומר דרומר, היא למקד את העשייה של סרטיו בתאריך מדויק, אבל אפשר לומר בבטחה ששני הסרטים האלה נעשו בסביבות 1973 ו-1974. "הבור" מבטא בעיקר איזשהו ייאוש שפשט בארץ בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

הסרט השלישי שבו צפיתי, שיוקרן בתערוכה, הוא "השוטה" מ-1976, סרטו האחרון של קתמור, המתעד קרניבל של מוקיונים שהתקיים באמסטרדם. "השוטה", סרט סוחף ומלהיב, משתמש בדמויותיהם של מספר רב של מוקיונים מכל הסוגים כדי לשרטט את דיוקנו של קתמור עצמו כשוטה. הוא קרא לסרטו "השוטה" (באנגלית "The Fool") ולא "הליצן" או "המוקיון", מכיוון שתפקידו ההיסטורי התרבותי המסורתי של השוטה היה תמיד לחתור באירוניה תחת מוסכמותיה, ערכיה וחוקיה של החברה, וכזה היה קתמור עצמו.

ארכיון ז'אק מורי קתמור

בדמותו של השוטה היה תמיד ממד של טירוף, וטירוף שכזה עולה מתוך הסרט; כמו כן, השוטה שימש תמיד גיבור של קרניבל, אותו אירוע חברתי שמטרתו הממשית והסימבולית היא להפוך על פיהם את חוקי החברה השמרניים. וגם כאלה היו חייו של קתמור: קרניבל שחתר תחת מוסכמות החברה שבה הוא חי, והתלווה לו הרס עצמי, שבסופו של דבר הכניע את קתמור.

מקהיר, שבה הוא נולד ובגר, לתל אביב ומכאן לאמסטרדם, קתמור היה גולה נצחי, והתנועה הבלתי פוסקת היא חלק בלתי נפרד מיצירתו הקולנועית. קתמור, בסרטיו, ניסה להפוך ציור לקולנוע, אומר דרומר; הוא ראה בקולנוע את אמנות הרנסאנס העכשווית.

אין זה מקרה שדרומר נמשך לדמותו וליצירתו של קתמור, בהיותו אף הוא אמן רב תחומי. הוא היה חבר בלהקת "דורלקס סדלקס", פירסם שני ספרים, מביים לתיאטרון, מלחין ואוצר תערוכות. בסרטיו שעוסקים בציור ביקש קתמור לזהות את התנועה שבתוך הציור, וזו היתה אחת הסיבות למשיכתו לעבודותיו הקינטיות של יעקב אגם, שבסרטו "אגם - אור וצורה" הוא מפרק אותן למרכיביהן הצורניים הגשמיים והסימבוליים. קתמור התעניין במיסטיקה ובקבלה, והתעסקותו בסמלים ניכרת כמעט בכל סרטיו.

האם הצופים ב"מקרה אשה" כיום (ואולי גם ב"ארוס תנטוס") עשויים להאשים את הסרט בשוביניזם גברי משום מידת ההחפצה של נשים המוצגת בו? (את התפקיד הנשי הראשי בסרט מגלמת הלית ישורון, שהיתה אשתו הראשונה של קתמור; דרומר מספר שישורון אינה משתפת פעולה עם הפרויקט). דרומר אומר, שלדעתו זו תהיה טעות. הסרט הוא דיון באימג' של האשה כפי שהצטבר במשך תולדותיה של התרבות, ומבטו של הגבר באשה הוא חלק מתהליך התהוות זה, שהסרט דן בו במידה של ריחוק ואף ניכור.

כל סרטיו של קתמור, סבור דרומר, הם דיוקנאות עצמיים שלו. וכפי ש"השוטה" הוא דיוקן שלו כמי שפועל בשולי החברה ואף מחוץ לשוליים האלה, ו"הבור" עוסק במשיכתו למוות ובחור שבראשו שלו, ו"אדם - אור וצורה" עוסק במסתורין שבהווייתו של אמן המנסה להפוך את הסטטי לנע - הרי "מקרה אשה", כמו העבודה שקדמה לו, הוא דיוקנו של קתמור כגבר שמתבונן בנשים; גבר שאוהב נשים וגם, כדרכם של מרבית הגברים, מבולבל ומבוהל מהן.

בקומוניקט המכריז על התערוכה מצטט דרומר את קתמור שאמר פעם "אני יהודי ולכן אין לי שורשים". זהו לטענת דרומר הבסיס לתערוכה כולה, שבין השאר מתעדת את נדודיו של קתמור, שמת בסופו של דבר בתל אביב.

סיפורו של הקולנוע הישראלי הוא סיפור של קולנוע שהולך ומתפצל, קולנוע שנודד יותר ויותר למחוזות שונים ומגוונים; קולנוע שבמשך שנים רבות שהה בגלות של התרבות הישראלית, עד שמצא בה את ביתו. ז'אק קתמור לא הצליח למצוא לו בית לא במקום הזה ולא בקולנוע שנוצר פה. התערוכה שתתקיים מיצירותיו אולי לא תעניק לו את הבית שהוא אולי ייחל לו (ואולי לא), אך היא תחזיר אותו למקומו כגיבור מקומי, שסיפורו הקולנועי, מצומצם ככל שהיה, הוא חלק בלתי נפרד מתולדות הקולנוע הישראלי. ייתכן שהתערוכה תצמיח לו שורשים, שמהם יפרח זיכרון, שימקם את הגולה הנצחי הזה במקום המקלט הראוי לו. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו