בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשבוטיצ'לי הפסיק לצייר עירום: על תערוכה חדשה בפירנצה

הבנקאים שנהפכו לנדבנים כדי לכפר על חטא ההתעשרות והמהפך הדתי שעברה פירנצה בסוף המאה ה-15 משתקפים בתערוכה בפלאצו סטרוצי

תגובות

בסקירה של כל מיזמי האדריכלות שמימן ג'יובאני רוצ'לאי, הוא ציין ביומנו ב-1473 עד כמה הוא מתענג על המבנים המסמלים שלושה דברים: "את תהילת האלוהים, את כבודה של העיר ואת הנצחתי שלי".

הסוחר והבנקאי הנאור מבטא את הסיפוק שהוא חש כמעט במונחים של חוזה - שעל פיו האל הכל-יכול מקבל שליש מהרווחים - ומלותיו מביעות בגילוי לב מכמיר את מה שעמד בדרך כלל מאחורי חסויות הענק שהעניקו האצילים העשירים של העיר.

האחרונה ביצירות שהזמין רוצ'לאי היתה החזית שעיצב ליאון בטיסטה אלברטי לסנטה מריה נובלה, שהושלמה ברובה שלוש שנים קודם לכן. רוצ'לאי הנחה את האדריכל לחרוט על המבנה את שמו שלו, כדי למנוע מדור העתיד ספק בשאלה מי נתן את הכסף לחזית הראשונה בסגנון הקלאסי החדש בפירנצה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות אליכם

פלאצו סטרוצי, אחד הארמונות הבולטים ביותר שבנו הבנקאים העשירים של העיר משנות ה-40 של המאה ה-15 ואילך, מארח בימים אלה את "כסף ויופי: בנקאים, בוטיצ'לי ומדורת ההבלים", תערוכה המוצגת עד 22 בחודש ובה יותר ממאה ציורים, רישומים, פסלים, מסמכים, ספרים וחפצי אמנות העוסקים בפטרונים, בכלכלה ובאמנים בתקופה שבמבט לאחור נראית תור זהב.

לתערוכה, שאצרו לודוביקה סברגונדי וטים פארקס, מתלווים קטלוג נאה וספר שימושי, המפנים את המבקרים אל אתרים סמוכים שמומנו וקושטו בידי אילי הממון של הרנסנס בפירנצה (לרבות הכנסיות שרבים מהם מצאו בהן את מקום מנוחתם האחרון).

פירנצה עשתה את הונה מייצור - בעיקר של משי ובדי צמר - ומסחר במוצרי יוקרה אלה ואחרים, לצד מצרכים בסיסיים יותר כגון שמן זית ומלח כימי (ששימש לצביעת בדים).

ככל שהתפשטו רשתות המסחר, כך נעשה קשה יותר לממן אותן, וכך נכנס לתמונה מגזר הבנקאים המתפתח, שהניב מעמד חדש של בנקאים. המצליחים ביותר מהם - כגון מדיצ'י, ססטי, פורטינרי, פאצי, רוצ'לאי וסטרוצי - צברו הון עתק ויצרו אוליגרכיה ששלטה בפועל ברפובליקת פירנצה מאחורי הקלעים.

אבל הדברים שאמר לימים ד"ר סמואל ג'ונסון, "יש מעט עיסוקים שאדם יכול להתמכר להם ביתר תמימות מאשר להשגת כסף", לא התקבלו בשעת מעשה על דעת הכנסייה הנוצרית בימי הביניים וברנסנס, שראתה בייצור כסף מכסף חטא עמוק ואמנות אפלה, שהעוסקים בהם דינם גיהנום.

אמנם זה לא היה המניע היחיד, אך האיום הזה מילא תפקיד נכבד אצל אלה שהפכו את עושרם לנדבנות בעידן הצדקני, ובמקרים רבים הם בנו כנסיות ותמכו בקרנות דת. כשקוסימו דה מדיצ'י שאל את האפיפיור אוגניוס איך יוכל לשכנע את אלוהים לנהוג בו בחסד, הציע האפיפיור שיתרום 10,000 פלורינים לשיפוץ מנזר סן מרקו בעיר מולדתו (למרבה האירוניה, לימים שירת במנזר הזה המטיף שאיים באש הגיהנום, ג'ירולמו סבונרולה, שהיה לאחד האויבים המרים ביותר של משפחת מדיצ'י). וכשלורנצו המפואר בדק את חשבונות משפחת מדיצ'י מ-1434 עד 1471 הוא גילה שהמשפחה הוציאה 663,755 פלורינים על "בניינים, קרנות צדקה ומסים" (בסביבות 1480 יכלו 70 פלורינים בשנה לכלכל בנדיבות משפחה עם שלושה-ארבעה ילדים).

הכנסייה הוקיעה את ההלוואה בריבית קצוצה וההוקעה מצאה את ביטויה בציורים הן בצפון אירופה והן בדרומה. הציורים מיוצגים בתערוכה בסדרה של יצירות אזהרה אופייניות מאת ציירים איטלקים ופלמיים, שתיארו חלפני כספים, קמצנים ומלווים בריבית.

יצירות מפלנדריה זכו לביקוש רב באיטליה בתקופה זו, והוזמנו גם בידי סוחרים איטלקים שביקרו שם. הדיוקן הכפול של הנס ממלינג, המנציח את בנדטו די פיגלו פורטינרי ואת שותפו לשם בנדיקט הקדוש מ-1487 - הוא דוגמה טובה לכך, המוצגת בתערוכה.

כשהבנקאות תפסה מקום מרכזי בפריחה הכלכלית הגואה של פירנצה, נוסדו כמה מכשירים פיננסיים שונים - החל בשטרי חליפין שנסחרו בין המדינות כדי להרוויח מהבדלי שערים ומהפרשי זמן לפני פרעון השטרות, וכלה ב"מתנות" מפוקפקות ופוליסות ביטוח - כדי להכשיר רווחי ריבית של בעלי ההון שיכלו להלוות כסף. האמצעים האלה מוסברים בבהירות במדור ושמו "האמנות והמסתורין של סחר החליפין", ומאוירים בחפצים ובמסמכים מהתחום, ובהם חוזים, כספות, מאזני שקילה ומדריכי כיס שימושיים לבנקאים ולאנשי עסקים בדרכים.

ציורים על האש

לורנצו המפואר מת ב-1492. על ערש דווי בא לבקרו אותו מטיף דומיניקני עולה וחסר רחמים, ג'ירולמו סבנרולה. בנו של לורנצו, פיירו, לא ניחן בכישוריו הפוליטיים של לורנצו, וכשמלך צרפת שארל השמיני פלש לאיטליה ב-1494 ניצלו היריבים והאויבים הרבים של משפחת מדיצ'י החזקה את המשבר וסילקו את המשפחה מהעיר.

בפירנצה הוקמה רפובליקה דמוקרטית יותר, בחלקה על בסיס הדגם של ונציה, אבל במקום דוג'ה מינה סבנרולה, שהיה אחראי במידה רבה לחוקה החדשה, את ישו הצלוב - שהנחיות ממנו יועברו מטבע הדברים אל תושבי פירנצה דרך נציגו עלי אדמות, ג'ירולמו סבנרולה, הוא ולא אחר.

מדורת ההבלים, שלתוכה הוזמנו המאמינים להשליך מותרות, חפצים ראוותניים, תמונות זימה, ספרים וכדומה, לא היתה יציר מוחו של סבנרולה, אך מדורות ההבלים שהוא הקים בימים האחרונים של הקרנבל ב-1497 וב-1498 היו לשניים מהאירועים המפורסמים ביותר בתקופת שלטונו התיאוקרטי.

בלומברג

כמה אמנים נלכדו ברפורמיזם המוסרי הקודח של התקופה. על פי הצייר ג'ורג'יו וזארי, הכומר פרה ברתולומיאו דן את "כל רישומי העירום שלו" ללהבות, דוגמה שבעקבותיה הלכו אמנים אחרים ובהם לורנצו די קרדי. נלהב מדרשותיו של המטיף, בוטיצ'לי הפסיק לצייר לחלוטין, לדברי וזארי.

אבל סבנרולה הרחיק לכת כשהוקיע את האפיפיור רודריגו בורג'ה והתעלם מהנידוי שהניבה התנגדותו. בפירנצה פנו הרוחות כנגד הנזיר יליד פרארה. מתנגדיו זכו ברוב במועצה הגדולה הנבחרת, והוא נעצר ביום א' של כפות התמרים ב-1498, עונה בנוכחות שליח האפיפיור ונידון למוות יחד עם שני מלוויו הדומיניקנים. שלושתם מתו בתלייה וסיפקו לקהל מופע ראווה פירוטכני כשגופותיהם נשרפו כדי לסלק כל שרידים.

יצירותיו של בוטיצ'לי משקפות בצורה הטובה ביותר את הטעמים והגישות המשתנים בפירנצה במשך התקופה: מהמדונות העדינות בתחילת הקריירה שלו עד המיתולוגיות המלומדות וציורי העירום מתור הזהב של משפחת מדיצ'י, ולאחר הדרמה של המהפכה הטהרנית של סבונרולה, חזרה לתמונות של ראשית ימיו.

יצירות סמליות מאת האמן שזורות בתערוכה כמוטיב חוזר, ומייצגות את כל הגלגולים האלה, ושיאם בשלוש יצירות מהעשור האחרון של המאה - תמונת הצליבה, הכתרת הבתולה ותמונת הבתולה והילד עם יוחנן הקדוש - ציורים שאינם מתביישים להיות ארכאיים בסגנונם ומזכירים בחריפות את העולם האבוד של הפשטות, המתיקות והאור.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו