בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

הביטאט של אנה ים: מבעד לערפילי ההכרה

הפלאי והאקראי עומדים בלב התערוכה של הצלמת אנה ים, שמשתמשת בתנאי צילום קשים ובשיבושים טכניים כדי ליצור במכוון תוצאות בלתי נשלטות

12תגובות

"עלי לנחש מה כל כך טיפוסי בי", כתב איליה קבקוב ("מעשה בעקור תרבות", "זרקאלו", 2001). "נדמה לי שניחשתי. אני מהגר. אני אדם שחונך ונוסח בטריטוריה של תרבות מסוימת, וכבר די הרבה זמן, מזה שש שנים, חי בטריטוריה אחרת. העבר התרבותי שלי מתנגש בהווה התרבותי. אחרי שלמדתי לשחות באגם מסוים, אני מנסה בכל כוחותי לצוף בים זר, חותר ללא הבחנה ובולע מים ... מבחינה זו אני מפרש את תפקידי כך: עלי לספר מה מרגיש עקור תרבות, כיצד משתברים ומתמזגים בתודעתו שני הרובדים התרבותיים, וכיצד זה משתקף בעבודתו".

חוויית הזרות עומדת גם במרכז תערוכתה הנפלאה של אנה ים, הכוללת תצלומים מהשנתיים האחרונות. ים מאחדת מגמות בולטות של תצלומיה הקודמים במה שנראה כשלב הבשל החדש. אף שהתערוכה, "הביטאט", שכמו מצהיר על סביבת גידול טבעית ואורגנית, היא שוב מביאה לחזית את הזרות ומנסחת אותה כמגדיר הוויזואלי, האופטי אפילו, של החוויה. במובן זה, היא ממשיכה את מגמת האי-מיזוג של רובדי התודעה, את תחושת ההימצאות מחוץ לסדר הדברים, מחוץ לנינוחות המוכרת שלהם.

לאחר תצלומי סצינות גרוטסקיות שאיפיינו את צילומיה המוקדמים, המגזיניים במובהק, עמוסי הטקסטורות ובעלי האיכות הדוגמנית של זרות סוריאליסטית מבוימת, פנתה ים לתצלומי כמו-תיירות. בתערוכתה הקודמת, "22:22", צילמה את יקטרינבורג כתיירת מזדמנת, בסגנון תצלומי משפחה חובבניים בעת נופש. אלה היו מעין פריימים מוחמצים, נעדרי עוצמה בכוונה, שהנראה בהם נגלה לאט, בקושי, כמו מעבר לכתפו של צלם תמים, שאינו מסוגל להוליך נרטיב מודע ומשוכלל אלא מדגים אסופה אקלקטית של דימויים, המתקשרים ישירות אליו ואל הנוסטלגיה הפרטית שלו.

משמח לראות שאת המגמה האנטי-הירואית הזאת ממשיכה ים ואף מחדדת אותה בפראות אסוציאטיבית, כשהיא מוצגת לצד "סדרה שחורה", המנוגדת לה בתכלית, לכאורה. וזה הדבר הראשון הבולט לעין בכניסה לגלריה: סדרת תצלומי שחור-לבן מופשטים, חלקם טריפטיכונים של מעין פוטוגרמות שנוצרו במעבדה, בחדר חושך; חשיפות של פסי אור, אולי קצוות נייר צילום שנחתכו בגיליוטינה ופוזרו באקראי על משטח ליצירת צורות גיאומטריות, ונראות כמעט כמו תרגילי בניית צורה מגפרורים; צפנים זוהרים בחלל כעב"מים; כמעט מלים.

רק במבט מקרוב מסתבר שאלה צילומים ישירים, בתנאי חשיכה, של אנשים הנושאים מקלות שעליהם הודבקו מחזירי אור. פה ושם ניתנים להבחנה קווי מתאר שלהם, עיני כלב בוהקות באפלה, היד האוחזת מתגלה מעט, מריחת אור לא מתוכננת נחשפת, מעט קרקע למרגלות המקלון המואר. צילום התאורה בתנאי אפלה שרף את הפריים בפלאש, כך שרק שאריות מימטיות נותרו בהקמת כתב התנועה המסתורי, הפורמליסטי. זה כאילו משחק בצילום מופשט, המנוגד כביכול לתצלומי הנוף המוצבים במקביל אליו. אלה אפוא צילומים "מקולקלים", כלומר, תצלומים מצוינים על אודות קלקול - בין השאר של הכוונות המודרניות הגדולות.

לכלוכי מעבדה

קווי הדמיון לשאר תצלומי הנוף מתבררים: דמות אדם נראית במטושטש מבעד למפל מים (כשאר הדמויות בתערוכה, הקטנות מדי, המטושטשות, השקועות במים, הנמוגות בחושך או בעומק הפריים, לא מובחנות). המפל תופס את כל חזית הפריים כך שנוצר ערפול על גבי ערפול, ומתעורר החשק לנגב את הצילום, להיטיב לראות.

אזור מתוחם בדגלונים בלב יער מושלג, כקייטנה נטושה המסמנת טריטוריה של כלום, מוכתם בעיגולי אמולסיה המתקבלים כפתותי שלג וכשמש ילדית, חצי עיגול בקצה העליון. בתצלום המדגים את החמצת הרגע המכריע של קפיצה לבריכה נראה ענן לבן, גוש אובך שעשוי להיות שפריץ עצום של נתזי מים המרחף מעל לבריכה, ותופס מרכזיות מוחלטת כמין עמוד אש לפני המחנה. שוב, דמות קטנטנה, מעוותת, כתמית, כמו טמונה בעומק המים, צוללת.

שדרת דקלים מתורבתים הנעלמים בחושך, כשבחזית הצילום מוצף באור לא מחמיא דווקא הדשא המדולדל, כתיעוד עליבותו הלא רומנטית של פארק בלילה. תצלום נהדר במיוחד, של אזור עירוני לא מובחן, דמויות ותנועת רכבים נראים מרחוק מדי, מעליהם מסך גדול בוהק בלובנו (אולי הקרנה במסגרת פסטיבל רחוב כלשהו, אולי פרסומת) כשחזית הפריים מוכתמת בעיגולים דמויי קונפטי המשווים לכל זה תדמית עולצת של קרנבל עממי.

אורות רחוקים, טיפות על העדשה, לכלוכי מעבדה, גרמי שמים חוברים ביחד לניקוד כולל של האפלה, כמו אבני חן משובצות, מנצנצות בחושך. העיסוק באור וצל, בשחור-לבן, ביום ולילה (המתגלמים, למשל, בבוהק השלג לעומת אפלת חוף ים בלילה), מצוי בלב התערוכה הזאת, המעמתת במכוון קונטרסטים לא תקניים, לשם יצירת אפקט. האפקט הוא של חיסול הדיכוטומיה בין הנוסחים והאופנים הטבעיים והסינתטיים. אצל ים, הם מתלכדים דרך מודל ההחמצה.

כך, צילום שלא צלח חובר לשיבושים הטכניים של הפקתו והדפסתו ויוצר תמונת אקראי. זאת תמונת אקראי של פלאיות או סתמיות - שתיהן זהות במעמדן ובאפקט העצמת הלא כלום שבהן. ים מעצימה את אחד ממרכיבי תצלומיה הקודמים והופכת אותו לנשא המשמעות המרכזי של התערוכה הנוכחית. התוצאה הבלתי נשלטת, כמו זאת שמתרחשת במצלמות ידניות של חובבים, מעבדות הדפסה שכונתיות ותצלומי אלבום משפחתיים, הושגה בתערוכה הקודמת באמצעות צבעוניות סבנטיז דהויה במופגן. הפעם, היא מושגת בעיקר דרך לכלוכים על הנייר.

אישוני עין אנלוגיים לכדורי בדולח, שמשות וסינוורים לשריטות ומריחות צבע, פלנטות רחוקות לתאורת רחוב, רסיסי מים מצולמים לטיפות של נוזלי מעבדה. "ים , כמו מגלי עולם, יוצאת לחקור מקומות שטרם מופו, מקומות שזהותם טרם נודעה, קובעה ותוחמה, מקומות אמורפיים כמו מפל, דקל או בריכה, וכך מגדירה וממפה בעצמה את גבולות שדה המחקר שלה", כותבת עדי גורה בטקסט הנלווה.

"התנאים לרוב אינם אופטימליים - חושך, ערפל, שלג. זהו צילום בתוך הבלתי אפשרי. התוצאה אינה ידועה, ורק התנאים והמקום מוגדרים מראש. במרחב ניסיוני זה, הדימוי מופיע בשל התנאים המאפשרים לו להופיע. מטרת הניסוי היא שליטה בתנאים לעומת חוסר שליטה בתוצאה. המצלמה זרה לים כשם שהמקום זר לה. זהו אינו צילום מתוכנן או מבוים, והמצלמה אינה משוכללת או מדויקת".

אנה ים

נקודת תורפה מסוימת בתערוכה נובעת מכך שים אינה ממשיכה באותה עוצמה וקוהרנטיות את החזיתיות המרוחקת שהתקיימה בתצלומיה הקודמים. המרחק, גם זה המנטלי, בינה לבינם, אינו מובהק כמקודם. בסדרת תצלומי אתרי הנופש והשטחים הציבוריים ביקטרינבורג, למשל, המצלמה תפקדה כקיר רביעי, כך שהמראות נפתחו כלפי הצופה כתפאורה או כדרמה בימתית שנדמה שתמשיך להתקיים לעצמה גם ללא המבט עליה. זה העניק ממד של תיעוד סצינות באי בודד, יבשות נטושות, עניינים המצויים מחוץ לזמן, הרמטיים ומספיקים לעצמם, בלתי חדירים.

הפעם, הפער בין אפיוני האתרים לבין אופן הצילום שלהם לא מתקיים. המקומות, האובייקטים המצולמים, השיוך והתיארוך, הפונקציונליות או הנסיבות שלהם אינם מובהקים בחלק מהמקרים, כך שאין אפשרות לאמוד אף את נוסח הצילום שננקט כלפיהם ואת מלוא ההזרה שעברו.

אנה ים. "הביטאט", גלריה ברוורמן, רחוב השרון 12 תל אביב, שעות פתיחה: שלישי עד חמישי 11:00-19:00, שישי-שבת 11:00-14:00. עד 23 בפברואר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו