בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

איתן בן משה: אפוקליפסה זוהרת

התערוכה "ירחי יריחו" המוצגת בגלריה אלון שגב בתל אביב יוצרת סביבה משכנעת של כנען קדמונית-עתידנית

32תגובות

איתן בן משה יצר מיצב רחב ממדים, מעין גן פסלים נטוש, מסתורי ומהפנט, המתקבל במבט ראשון כעיי חורבות של אתר קדום, ששימושיו אינם ידועים. זהו מרחב טוטאלי בחלל גלריה אלון שגב בתל אביב, דמוי ציביליזציה שלא השתמרה היטב, תחנת ממסר שבורה, ממלכה שקפאה והעלתה אבק - זוהרה מהבהב מבעד לשכבות אבק ונשורת.

שם התערוכה, "ירחי יריחו", לקוח מהסיפור התנ"כי על כיבוש העיר. לפי האגדה, מספר בן משה, כשהמרגלים ששלח יהושע ברחו, האיר אלוהים את השמים באמצעות שני ירחים, כדי לבלבל את רודפיהם. השם נועד גם לאזכר פלנטה מדע-בדיונית בעלת שני מאורות. הוא מתאים גם למשחקי התאורה שיצר בן משה בחלל, המבססים שני זמנים, שתי תצורות חוויה של מחלת ירח.

במרכז החלל פרושה מסלעה, לצדה מעיין, עשויים בטון ומלט ("מערת אור"). המסלעה דמויית קונכייה, חור באמצעה, ובו מוטמנים תצלומי שחור-לבן ישנים, כקוד של היסטוריה פרטית. הבטון שממנו היא עשויה כמו מתפרק למלט מאובק המפוזר בצורה אליפטית, חצי מגובש וחצי מאובק. ניכרות בו טביעות רגליים של צופים. הוא יוצר בריכה שנקוו בה מים.

בשולי האגמון האפור הדלוח מונחים מעין כדורים מצופים בציפורניים מלאכותיות מעוטרות, המשוות להם מראה אצטרובלי או קשקשי. באמצע המים ביצת ברונזה גדולה ("ביצת זהב"), קליפתה מבוקעת באגרסיביות. היא נראית כחללית ביזארית שהתרסקה, משבשת את קנה המידה של הנוף ומשווה לו מראה בדיוני. מסביב ניצבים פסלים פאליים: זקפות עקומות וחלקיות, מתרוממות אך נשמטות, מסולסלות כזנבות, כלשונות אש, כקנוקנות. אנטנות שבורות.

אמנון יוחס

רוב הפסלים כוללים אמצעי תאורה עצמיים, חלקם פועמים, כחלק אינטגרלי מחומריותם ומהמבנה שלהם, מתקבלים כעמודי תאורה או כבעלי חיים ליליים. מלבדם, זרקור עז המונח על הרצפה משנה את התאורה הכוללת, מתעמעם ומתבהר לחלופין כמו קצב נשימה רגועה. זה אפקט המאפשר לדמיין דמדומים וזריחה, באופן המרחיב את אופציית הפרשנות הנופית של העבודות. הם בנויים משלד ברזל העשוי ברובו פסולת בניין חלודה, שצופתה ביציקות אפוקסי שקוף. השלד גובש בשכבות ובשלבים רבים עם זכוכיות מותכות, פיגמנטים ומיני סידקית.

התוצאה היא מעין חשופיות ענק שקופות וזוהרות, צבעוניות כבקבוקי חול תיירותיים פסיכדליים, ככדורי בדולח אורכיים שאור משתבר בהם, ענברים, מאובנים שחיים נלכדו בהם או כקליידוסקופים שהפלאיות המוארת שלהם אינה בתוכם אלא דווקא בצדו החיצוני של הגליל, על פני השטח שלו. זה מרהיב.

יקום מיסטי

החשופיות מתפקדות בתערוכה כמנופים, שכן כל אלמנט אורכי כזה נושא דבר מה בקצהו העליון. "השומרוני הטוב" נושא מתקן עץ גיאומטרי בעל זוויות חדות, מין מובייל בסגנון אלכסנדר קאלדר, מתקן הפנוט המעומת חומרית וסגנונית עם הזרוע הפיגורטיבית הנשלחת השמימה שבוקעת מעמוד האפוקסי.

"צבעי מוח" נושא ספר שדפיו פרושים מטה, כלפי הצופה. למרגלותיו קת גרזן נטולת ידית, הנראית כעניבת פפיון ופרח נבול. "הלב", פסל קטן יחסית, הוא מתקן השקיה, באר. בתחתית דלי מגובב צבע שמים מפכים בו. מעליו כד שבור, מלא זכוכיות ושאר חומרים, נטוי כששתי ידיים לבנות מוגשות אל פיו בתנוחת שטיפה.

מתקן ברזל, מעין פיגום חלוד, ניצב בפינת החלל. בשטחו ניצב על כן ספר מטופל, צבוע באפור אטום ואותיות ע"ג חתוכות על דפיו. מהפיגום משתלשל זר קוצים, בתוכו תלוי ריבוע קריסטלי ירוק, מואר מבפנים באור לבן קר ("ספירלה"). על הרצפה ניצבת תמונת שחור-לבן נוספת, גם היא מין סכימה מקודדת של תצלום ישן. שתי נשים. סביבה שברי זכוכיות. עלים יבשים. פסל נוסף שוכב על צדו כצנרת ביוב רעיל ("נפל").

אמנון יוחס

בצד ניצב "המשוטט" - פסל של אם וילד בגרסה מדורדרת של מודרניזם הרואי. הוא עשוי פיברגלס צבוע ובד, קרוע ופעור, שעיר בשוליו הפרומים, מסויד במין מראה זבלי, לא משויף ומהוקצע. על כתפה של הדמות תלוי תיק צד אמיתי ובתוכו פרחי פלסטיק דהויים. המשוטטים האלה, בלב מדבר, בצל דקלים ומול מעין, הם אולי הגר וישמעאל.

ספר קטן מהוה ומשומש ניצב פתוח על הרצפה. על דפיו מוקרן ענן מופשט וזרחני של כתמיות זוהרת, מעין אבקת יהלומים, מכסה על המלים בנצנוצים והזהבות. כמו אור אלוהי, המקרין על תנ"ך. ויש גם "ציפור גן עדן" ו"ציפור ציפורניים", שניהם מבוססים כשאר המנופים על עירוב בין רכיבים צינוריים ריבועיים ובין המראה הבשרני, האורגני, שמשוות להם יציקות האפוקסי. ויש נוצות, משושה זכוכית סגולה כיהלום ענק, חלוקי נחל, אין-ספור פרטים, פינות, מציאות, חפצים מומצאים המזכירים במעומעם מיניאטורות וחפצי חן.

המראה הקריסטלי הניו-אייג'י, הכולל שפע אבנים טובות ומחזקות - לצד "הספירלה", "המשוטט", "ספר אור", "יממה" ואחרים - מבסס היגיון של פירוק מרחבי של יקום רליגיוזי, מיסטי. הכל מרובב בטפטופי צבע, עשוי שכבות על גבי שכבות היוצרות מראה ממורט. העבודות של בן משה מאורגנות דרך ניגודים: בין מג'נטה וזהב, נצנוצים ותאורה היוצרת אפקט זוהר ובין מלט, סמרטוטיות, לכלוכיות ואפרפרות יבשה. זה אקספרסיוניזם שנוצר לא מתנופה גדולה אלא דווקא מטיפול אובססיבי, המגיע לניואנסים זעירים ביותר, עד לרמת הנצנוץ האחרון.

עצבות נעימה

זו אינה תערוכה פולמוסית, כי אם חווייתית בעיקרה, מהפנטת, כזאת המשדרת כמיהה בסיסית לסדר דברים אחר, לאקולוגיית תשתית שונה. העימות בין החלוד לזוהר יוצר חוויית שיטוט סהרורי בתערוכה, כציפה אפלולית. קשה שלא להישבות ביופי מרובה המוקדים, הלוכד בזרחנות תכשיטית לצד תחושת עזובה קטסטרופלית. המראה הכללי, של נוף מדע-בדיוני נטוש כתפאורת סט של "מקס הזועם", מייצר עצבות נעימה.

במצב שבו העיסוק המקומי בקדמוניות עתידנית כבר נוכח כמגיפה אמנותית, מצליח בן משה להפיק סביבה משכנעת, דקדקנית עד לאחרון הפרטים הזעירים, מבוצעת באופן וירטואוזי לסוגה. הסוג בהחלט יכול להיקרא "המגמה האפוקליפטית באמנות הישראלית" וניתן לתארך את תחילתה בתערוכת "הארץ" של סיגלית לנדאו בגלריה אלון שגב ב-2002.

אמנון יוחס

ואכן, ניכרת השפעה מסוימת של לנדאו, גם במראה הכללי של ארץ מוכרת ולא ידועה בו בזמן, מעין כנען מדומיינת של פני ירח מוארים באופן משונה; גם בפרטים ובכותרות המתפקדים כנשאי סמליות מיתית; וגם באופן גיבוש החומריות וצבירתה - סוג העיצוב הפיסולי הטראשי, המצליח להפוך ברזלנות פרוזאית ליצורי בר מטפוריים. באופן אחר, גם אצל בן משה זהו משל על הארץ שנכבשה.

איתן בן משה - "ירחי יריחו". גלריה אלון שגב בתל אביב (שדרות רוטשילד 6). שעות פתיחה: יום שני עד חמישי, 10:00-18:00; יום שישי, 10:00-13:00. עד 24.2



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו