בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנהלת הגלריה הבריטית שעוד תנהל את מוזיאון הטייט

הבריטים מוכנים להמר על איוונה בלאזוויק, שמכונה "אשת הברזל של עולם האמנות". בביקור בארץ היא תוהה אם עדיין יש דבר כזה אמנות מקומית

תגובות

גשם זלעפות, רוחות עזות והדהודי ברקים ורעמים פקדו את תל אביב באחד הלילות האחרונים, והלילה הקר הזה, שבו נחתה איונה בלאזוויק בישראל לראשונה, היה כמדומה האקלים הלונדוני ביותר שתל אביב מסוגלת להציע.

לפני ביקורה, לא ידעה בלאזוויק למה לצפות מהמקום. "לא ממש הבנתי מי הוא 'אמן ישראלי', כאבטיפוס", היא מעידה באנגלית אריסטוקרטית ומזמינה לעצמה קנקן של ארל גריי עם קצת לימון. שקולה בדיבורה אך מהירה באבחנותיה, בלאזוויק מתיישבת בגב זקוף על מושבה, וממשיכה את פסיקתה: "זאת אומרת, האם יש היום דבר כזה - 'מקומיות', בשביל אמן, ובכלל?". בעודה לוגמת בזהירות את המשקה החם, עצם החזות של בלאזוויק הבלונדינית והגרומה, חברת מסדר האבירות הבריטי המלכותי, מהווה תשובה לשאלה שהעלתה - ודאי שיש דבר כזה 'מקומיות'.

בלאזוויק, המכונה בתקשורת "אשת הברזל של עולם האמנות", "הכוהנת הגדולה" או "הנזירה הגבוהה", היא היום ובמשך כבר כמעט חצי יובל אחת מדמויות המפתח בשדה האמנות הבריטי והבינלאומי. האנגלים, שאוהבים לדבריה להמר על כל דבר, מוכנים לשים עליה את כספם כהימור הבטוח ביותר למי שתחליף את ניקולס סרוטה בניהול מוזיאון הטייט.

ההימור אכן נשמע סביר, בהתחשב בכך שעוד לפני תפקידה הנוכחי (שאותו היא ממלאת מזה עשור) כמנהלת גלריית וייטצ'אפל, שימשה בשורה של משרות מרכזיות. בין השאר, היתה אוצרת ומנהלת של ה-ICA (מכון האמנות הציבורי הניסיוני, מהבולטים והמעניינים ביותר בלונדון), מחברת של מונוגרפיות רבות בהוצאת פיידון ועורכת בכירה לאמנות בהוצאה, חברת ועדת היגוי מפת-תרבות של הבירה הבריטית במאה ה-21 וכן אוצרת ראשית ואחראית ועדת התצוגות של מוזיאוני הטייט.

גלי איתן

אם רשימה זו לא מבהירה דיה את הסטטוס שלה, נזקפות לזכותה של בלאזוויק גם תערוכת היחיד הראשונה בלונדון של דמיאן הירסט, תערוכות מפתח ומחקר על רייצ'ל ויטריד וקורניליה פרקר, אנתוני גורמלי ואחרים, ואפילו המיצב המרכזי ב"טייט מודרן" - שאותו יוצר בכל פעם אמן מרכזי אחר ושנהפך לאחד הלהיטים הכי גדולים של המוסד לאחר שהשתתפו בו קארסטן הולר, איי וייוויי ואולפור אלייסון - הוא מיזם פרי מחשבתה.

המפגש עם בלאזוויק מסביר את נכונותם של הבריטים להמר עליה: שדה האמנות מוכר לה על בוריו והיא קוראת אותו ברהיטות, במיומנות ובאינסטינקטיביות, כמו מפה פתוחה. מה שברור פחות הוא מדוע וכיצד הסכימה האשה העסוקה להיענות להזמנת עמותת "אאוטסט ישראל" ו"אאוטסט אנגליה" לבקר בישראל, במשלחת מקצועית שבאה להכיר את שדה האמנות המקומי ולעודד שיתופי פעולה עם הקהילה הבינלאומית. ייתכן שגם במעמדה זקוקה בלאזוויק לריענון המחשבה והמבט, ומסע כעין זה, שבו היא עשויה לאתר אמן או שניים לתערוכה שתאצור, הוא חיוני למרות הכל.

נחיתת הבהמה

בלאזוויק אומרת שבמהלך השנים האחרונות חלו שינויים רבים בסצינת האמנות. הדברים היו אחרים כשעבדה בטייט, עד 2001, במה שדמה בעיניה לניווט של ספינת מסע עצומה ובטוחה. "התחלנו שם עם צוות של ארבעה 'קברניטים'. הכל היה זריז וברור. הכנו את השטח לנחיתתה של ה'בהמה הענקית', שהיא טייט מודרן, בשכונת בנקסייד בלונדון, אזור שאף אחד לא ביקר בו לפני כן.

"לאט לאט, דאגנו להזמין אמנים לתכנן עבודות אמנות לאזור של המוזיאון העתידי, לעודד פתיחה של חללים עצמאיים ברדיוס המיידי. אף אחד לא יכול היה לשער את מידת ההצלחה של המוזיאון הגדול, ואת השפעתו על שדה האמנות. במידה רבה, הוא פתח את הדרך לכל שאר עסקי האמנות בלונדון. אך עם ההרחבה הגיעה האטה: הצוות הורחב ל-400 עובדים והדברים כבר לא היו זריזים כל כך. ואז צצה המשרה בווייטצ'אפל, שמתפנה כל 12 שנה, וחשבתי שאולי כדאי לי לנסות. דמיינתי שזה יהיה כמו לעבור ליאכטה פרטית, קלה ומהירה, אבל התברר שהטייט היה רק 'חזרה' לקראת ההצגה האמיתית".

דבריה של בלאזוויק מבהירים שלא הכל היה פשוט כפי שנשמע בתחילה. בשבוע הראשון לתפקידה בווייטצ'אפל, ב-2003, הונח על שולחנה חוזה בנייה מרתיע והיא נדרשה להחליט אם לחתום עליו. החוזה נגע להרחבת הגלריה אל בניין הספרייה הצמוד, שאותו היה צריך לקנות ולשפץ בעלות כוללת של 13.5 מיליון פאונד. "חששתי שאהיה המנהלת הראשונה בתולדותיו של המוסד שתביא אותו לפשיטת רגל, אבל אם הייתי מוותרת - הספרייה היתה הופכת לבית מגורים והאפשרות להכפיל את שטח הגלריה היתה אובדת לעולם. אז חתמתי וגייסנו את הכסף, איכשהו, ולפני כמעט שלוש שנים פתחנו מחדש".

רקס

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

היום, גלריית וייטצ'אפל עומדת במרכזו של אזור שנהפך מגטו יהודי למתחם תעשייה ומאוחר יותר לגטו אמנותי במזרחה של הבירה הבריטית. כשנפתחה הגלריה, לפני 110 שנים, היא שימשה בית לאמנות האוונגרד הצעירה של הקהילה היהודית, שהתיישבה באזור במאה ה-19. "זה היה אזור עני מרוד, בניין הספרייה שימש כישיבה לעת מצוא, אבל היהודים הצעירים ראו התפתחויות באמנות, כמו הפוטוריזם באיטליה, וכך כמה מהם, שנקראו 'וייטצ'אפל בויז', הפכו למייסדים של המודרניזם האנגלי בספרות ובאמנות, כמו דניאל ברומברג או מארק גרטלר", מסבירה בלאזוויק.

מאוחר יותר, גדלה ההתיישבות היהודית מאוד והתפזרה לשכונות אחרות, אך הווייטצ'אפל המשיכה להוביל כחדשנית. הוצגו בה תערוכות מפתח של ג'קסון פולוק ומארק רותקו, וגם ציור ה"גרניקה" של פיקאסו הוצג בה בפעם הראשונה והיחידה בממלכה המאוחדת. "קשה להאמין אבל היום יש סביב הגלריה עוד 110 גלריות נוספות. חלקן קטנטנות, ממש דירות קטנות, אבל הן פעילות וחשובות ורמתן היא עולמית. התחרות נהפכה לקשה מאוד. הצגנו, למשל, תערוכה קבוצתית עם עבודה של האמן הישראלי המצוין עומר פסט, ומאוד רצינו להציג תערוכת יחיד שלו, אבל הנה התחרות - גלריית דרום-לונדון השיגה את זה קודם!", היא אומרת בגיחוך.

תיירי באל

"בכל זאת, למרות שהקהל שלנו הוא די עילי באופן יחסי, אנחנו עומדים היום על כחצי מיליון מבקרים. בתוך כל הקקופוניה, הווייטצ'אפל היא מקום פעלתני אך גם שקט, והיא שומרת על המקום המרכזי שלה בין כל השאר".

בלאזוויק, לשעבר בלאסז'יק, בת 56, נולדה לזוג הורים אדריכלים אמידים שהיגרו לבריטניה מפולין. היא החלה את דרכה בלימודי ספרות אנגלית קלאסית ואמנות באוניברסיטת אקסיטר היוקרתית, שאותה סיימה עם עבודת מחקר על הנרי מור. "העניין המחקרי של המרצים באקדמיה הגיע רק עד האמנות שנוצרה בשנות ה-50 של המאה ה-20, כך שהיציאה מהלימודים היתה הלם".

היה קשר כלשהו בין לימודייך למה שראית בשוק האמנות?

"קלוש. מי שמע על אמנות מיצג, על פמיניסטיות, על אמנות קונצפטואלית? כשהתחלתי לעבוד בתור אוצרת זוטרה ב-ICA, הייתי ממש תינוקת ולא היו אז הרבה גלריות או מוסדות אלטרנטיביים לאמנות. ה-ICA היה מקום מרכזי בצורה שקשה להבין היום". באותו הזמן, בלאזוויק הבינה שלא תהיה אמנית והפסיקה לעבוד על יצירות משלה. "כך נחסכה מעולם האמנות עוד אמנית בינונית מאוד", סיפרה בראיון ל"גרדיאן". ב-ICA היא אצרה מספר תערוכות מרכזיות, שהראשונה בהן - "אובייקטים ופיסול" (1981) - כללה עבודות של אניש קאפור, גורמלי וריצ'ארד דיקון.

עשור מאוחר יותר, אצרה שם את תערוכתו הראשונה של הירסט, שבה הציג פסלים של בדלי סיגריות, או מעיים בתוך מיכל זכוכית. לשאלה האם היא רואה את עצמה כחלק מהצלחתו של האמן, שנהפך לסלבריטאי בינלאומי מאז, היא משיבה כי "הוא תמיד היה כזה. גם בתור סטודנט, דמיאן קרא חוברות לימוד של פרסום ומדיה במקום ללמוד ספרות של אמנות, ולמעשה הוא לא חיכה לאישור מאף מוזיאון או גלריה בכדי להציג תערוכה. ב-1989 הוא השתלט על האנגר תעשייתי במזרח העיר והזמין את חבריו להציג תערוכה. צריך להבין שההשפעה שלו היא לא רק כאמן. הוא יזם שיודע להכתיב אופי של תקופה. התעוזה שהיתה לו להציג תערוכה כזאת גרמה לאנשים אחרים להגיד, 'היי, יש כאן חנות להשכרה, בואו נשיג אותה ונציג את חברים שלנו'.

"זה נהפך לתופעה יוצאת מגדר הרגיל שמאפיינת הרבה ממה שנעשה מאז. עזר לזה דבר נוסף, יוזמה שהגיעה דווקא מחברת הבירות 'בקס'. הם זיהו את תופעת הגלריות בשכונת בריק-ליין ובסביבתה וחילקו במשך תקופה בירות בחינם לכל פתיחת תערוכה. אני זוכרת איך קודם לכן פתיחת תערוכה היתה דבר מאוד אקסקלוסיבי, מינימלי - כמעט כמו ארוחת ערב עם מעט מאוד אנשים. ואז, כשחולק פתאום אלכוהול בלי תשלום, פתיחות תערוכה הפכו כמעט למסיבות רחוב. זה היה שינוי פנטסטי. לסטודנטים לאמנות היה מקום לצאת אליו, לראות ולהראות בו, לשתות, לדבר ולעשן". אמנים נוספים זכו להתייחסותה של בלאזוויק בתחילת דרכם, וכך התבסס מעמדם. אבל היא מעידה שהרבה נושרים מהמירוץ התחרותי, מוותרים או לא מצליחים לעמוד בקצב, וזה טבעי והגיוני.

הירסט היה גם דמות פעילה בהקמתו של יריד האמנות "פריז" (Frieze), שהתקיים השנה בפעם העשירית. "היריד השפיע על התרבות האמנותית בעיר. יריד אמנות מסחרי כה מרכזי מיקם את לונדון על מפת האמנות הבינלאומית והביא לפתיחה של עוד גלריות. לפני כן היו אמנם גלריות, סוחרים ומכירות פומביות, אבל לונדון לא היתה חלק ממסלול הרכישה של אספנים. אבל יחד עם הקצב המוגבר, יש גם בעיות", היא מוסיפה.

היא קראה את הטקסט שפירסם לאחרונה צ'ארלס סאצ'י, גלריסט ואספן מן המרכזיים באנגליה, שהגדיר את עולם האמנות כ"וולגארי, טראשי ואוננותי" ותקף את האספנים החדשים. "מטומטם", היא מסננת תוך כדי לגימה נוספת, "אבל אני מעריכה אותו על התמיכה הרבה שלו באמנים צעירים לאורך השנים, ואני מסכימה עם רוב הטענות שלו. גם בשבילי זה מאיים להיכנס לג'יארדיני (אתר הביאנלה בוונציה - ד.ר.) כשבתעלה ליד עומדת יאכטה של עשר קומות עם שומרים ותותחים. בשנים האחרונות, המונים הצטרפו לשוק האמנות שנהפך נגיש יותר. זה נעשה מאוד אופנתי לאסוף אמנות, אבל רבים עושים זאת כ'ספקולנטים' שקופצים על העגלה כדי להרוויח על הדרך".

בלאזוויק, אם לבלה בת ה-12 ונשואה לפרופסור ריצ'ארד נובל, ראש המחלקה לאמנות במכללת גולדסמית'ס, אוספת אמנות בקנה מידה קטן. מדי פעם היא קונה, למשל, הדפסים במהדורה מוגבלת שמוציאה הגלריה שהיא מנהלת. את סופי השבוע שלה היא מתחילה בשיעור התעמלות אינטנסיבי, ממשיכה בסיבוב גלריות מפרך רגליים ומסיימת, בדרך כלל, בארוחת ערב ביתית עם חברים.

הווייטצ'אפל חולשת היום על שלושה מבנים שונים: הבניין המקורי, המבנה הצמוד לו ועוד בניין מודרני בקרבת מקום, שעיצב האדריכל הבריטי ממוצא אפריקני דיויד אדג'יי. גם פעילותה רחבת אופקים, וכוללת, פרט לתצוגת תערוכות מתחלפות, גם פעילות חינוכית, הוצאת ספרים, חנות, מסעדה, ספרייה, ארכיון, הרצאות וקונצרטים שבועיים. כיצד מתחילים לנהל מוסד כזה? בלאזוויק סבורה שהיסוד לכך טמון דווקא בפלורליזם.

"הסטרוקטורה שלי לניהול היא די שטוחה, זה לא מבנה דמוי פירמידה צנטרליסטית. יש לי שלושה אוצרים שעובדים אתי במקביל ואני משתדלת לתת להם כמה שיותר חופש. יש גם מנהל אדמיניסטרטיבי שעוסק בעניינים פיננסיים. את התקציבים לפעילות צריך לגייס באופן יצירתי", היא מסבירה. עלות השיפוץ והבנייה הגדולות של הרחבת הגלריה כוסו בחלקן על ידי עמותה שתומכת במורשת.

"הם נותנים כסף רק לפרויקטים היסטוריים", היא מציינת, "ואנחנו עכשוויים בעשייה שלנו. הצלחנו לשכנע אותם לתמוך בהרחבה, בתנאי שנעשה משהו עם הארכיון של הגלריה. אנחנו היכל לאמנות אבל לא מוסד עם אוסף, ובכל זאת, הארכיון שלנו, שהיה עד לא מזמן מאוחסן בחדר קטן בארגזים, מכיל מסמכים נדירים, כמו מכתבים מאמנים דוגמת פולוק או פיקאסו, שלפעמים כוללים גם רישומים. החלטנו להרחיב את הארכיון לחלל משלו, שיאפשר מחקר ועיון ליותר מאיש אחד.

"דבר נוסף שהיה חשוב לי הוא האודיטורים. זאת קופסה שחורה שקיימת בכל כך הרבה מוסדות, והיא עומדת רוב הזמן סגורה וחשוכה ובלי שימוש. יצרתי קשר עם עוד תשעה אוצרים בעולם, במוסדות מקבילים לווייטצ'אפל בהונג קונג, ניו זילנד, טקסס ומקומות אחרים, ויצרנו מין 'אחווה' סביב אמנות וידיאו, שהיא התחום האמנותי המתפתח והמרתק ביותר של העשור האחרון, לדעתי. החלטנו שבכל חודש אחד האוצרים יבחר אמן מקומי שהוא מעריך את עבודתו, ואז כל המוסדות יציגו את עבודתו. זה דורש ממך לבטוח בעמיתים וזה לא תמיד דבר פשוט, אבל בסופו של דבר למדתי מהיוזמה הזאת הרבה, הכרתי אמנים שלא הייתי מכירה אחרת, ותמיד יש אנשים שמגיעים לראות".

יוזמה נוספת של בלאזוויק היא הצגת אוספים של אספנים פרטיים או מוזיאונים שונים בעולם. "יש כל כך הרבה אוספים שמאוחסנים במכולות שכוחות ואף אחד לא רואה את העבודות באוסף. בשביל האמנים זה כמו בית קברות. בגלל שלנו אין אוסף, חשבנו שזה יהיה מעניין אם נציג אוספים של אחרים". עתה מציגה הגלריה מבחר קטן מאוסף האמנות הממשלתי הבריטי.

ובתוך כך, את החלל ששימש בעבר כהיכל הספרייה המרכזי החליטה בלאזוויק להקדיש לעבודות תלויות-מקום שאותן מזמינה הגלריה מאמן נבחר, אחת לשנה. החדר הגדול הזה נהפך מאז לאחת מבמות התצוגה היוקרתיות בלונדון. אמנים רבים מעוניינים לפרש חלל ולייצר עבודה במקום שאיננו נייר חלק. החלל הקודם שהקדישה בלאזוויק למטרה דומה, האודיטוריום הרחב של הטייט מודרן או בכינויו הרווח: 'אולם הטורבינות', הוא המצליח מסוגו בעולם. "הארכיטקטים הציבו בפנינו תכנון שהכתיב מצב מסוים. במקרה, זה השתלב עם הפלא הזה שאמנים רצו להתערב ולהשפיע על סביבה קיימת".

באשר לעתידה בווייטצ'אפל, בלאזוויק לא נראית מודאגת. לפניה תוכנית תערוכות ענפה הכוללת בין השאר תערוכה של האמן האיטלקי ג'וזפה פנונה, מיצב ענק של רייצ'ל וייטריד, וגם תערוכה שנתית ומסורתית, אהובה עליה ביותר, שבה מציגים אמנים לא מוכרים שהגלריה זיהתה ככישרון מבטיח. אמנם משרת הניהול בווייטצ'אפל התחלפה בקדנציות האחרונות בכל תריסר שנים, אך היא בטוחה שהיא תמשיך לנהל את המקום לפחות כמה שנים. "בכל זאת, בחלק ניכר מהשנים שלי פה המקום היה סגור לשיפוצים", היא אומרת.

"חייבים לתת מקום לדעות של אחרים בשדה כזה תחרותי", אומרת בלאזוויק. "הרבה מהרעיונות הטובים ביותר שהתגבשו לפעילות של הגלריה הם דברים שאחרים הציעו, שלא הייתי חושבת עליהם. לצערי, אני מוכרחה לציין שאף שאני רואה התקדמות רבה באמנות והמון אמנים חדשים ומרתקים, יש רק מעט חוקרים צעירים ומעניינים, ולא ברור לי מדוע זה כך". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו