בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריקוד קסום

האולמות העצומים של מרכז פומפידו החלישו לא אחת תערוכות יפות. לא הפעם

תגובות

האולם הראשון בכניסה לתערוכה המרהיבה שהעמיד מרכז פומפידו לכבוד "הריקוד" הוא כמעט בנאלי, אם ניתן לקרוא ליצירת מופת של אנרי מאטיס בנאלית. עוד לפני שחוצה המבקר את ביקורת הכרטיסים מציצה לעברו אחת מהיצירות הנודעות ביותר שהוקדשו לאמנות המחול, "הריקוד" (היצירה מראשית שנות ה-30 השמורה במוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פאריס, לא זו של מומה בניו יורק). לצדה יזמו האוצרים מופעי ריקוד חיים, שכמו מגיבים למאמץ של מאטיס לגלם בצבע ובצורה דוממים אמנות המבוססת על תנועה וקול.

ציר המתח הזה שבין האמנות החזותית לבין הריקוד עובר כחוט השני לאורך חללי התערוכה בקומה העליונה של מרכז פומפידו. האולמות העצומים כבר החלישו לא אחת תערוכות יפות שאצר המוזיאון החשוב הזה. לא הפעם. החלל הגדול מלא בעושר כמעט בלתי נתפש של יצירות אמנות: בעיקר ציור ורישום אך גם פיסול ואמנות וידיאו. נדמה כאילו האוצרים הגבילו את עצמם בפנייה לווידיאו מתוך רצון להעמיד בפני הצופה את הדילמה של הצייר אל מול מעשה היצירה של הרקדן והכוריאוגרף. "שירה אילמת" כינה ליאונרדו דה וינצ'י את אמנות הציור ובדיוק אותו אלם הוא המנוע שדחף אמנים כה רבים במאה ה-20 (וגם במאות שקדמו לכך כמובן) לנסות לתפוס את הפלא שבריקוד, השירה של התנועה האנושית.

ככל שרב יותר העניין של האמן בייצוג חזותי של תופעות שהן במהותן חמקמקות, כך התוצאות יותר מעוררות מחשבה בהקשר הכמעט אנציקלופדי שבונה התערוכה. קנדינסקי כמובן, פולוק בוודאי, הפוטוריסטים האיטלקים או אמני הבאוהאוס הגרמנים. פרנשיק קופקה הצ'כי שהציור גדול הממדים שלו, "היריד" (1912-1913) כמו רוקד לפני הצופים.

"הרקדן יוצר בתנועתו את אותם העיקולים ואותן הזוויות הישרות שהצייר או הפסל מנציחים בחומר הדומם", כתב קופקה כעשור אחרי שצייר את התמונה, באמירה שעדיין מספקת סוג של מוטו לתערוכה כולה. הווידיאו המתעד את המיצג של איב קליין שבו ביקש מנשים עירומות לטבול בצבע הכחול שלו על רקע צלילי מוסיקה, ולהטביע את חותם גופן על בד הציור, מזקק עוד יותר את הדילמה של האמנים וההצלחה של האוצרים. במרחק של חצי מאה, האקט האוונגארדי של קליין נראה כמעט ילדותי, וללא ספק איבד מהשערורייתיות שליוותה אותו אז. אבל הכתמים הכחולים שנותרו כעדות לניסיון ללכוד את התנועה בצבע הם זיקוק של מהות האירוע התרבותי המשמעותי שמייצרת התערוכה "לרקוד את החיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו