בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוקוס במוזיאון ישראל על הציור מות אדוניס של רובנס

הציור "מות אדוניס" המוצג כעת במוזיאון ישראל, הוא במידה רבה סיפור מוסר היוצא נגד חציית גבולות בין הארצי לשמימי, בין בני התמותה לאלים

תגובות

"על אהבה ומוות - רובנס: ונוס ואדוניס" היא תערוכה ראשונה בסדרה חדשה של תערוכות במוזיאון ישראל, "פוקוס" שמה. במרכזה עומד ציורו של רובנס "מות אדוניס" משנת 1614. מטרת הסדרה היא להאיר יצירות ספציפיות באוסף המוזיאון ולמסור מידע ופרשנות מקיפה עליהן. סדרות דומות מוצגות זה שנים במוזיאונים רבים בעולם. הן נועדות להסב את תשומת הלב לאוסף הקבוע של מוזיאונים, שרבים מוותרים על הביקור בו לטובת תערוכות מתחלפות.

בהקשר הישראלי יש לסדרה כזאת של תערוכות משמעות מיוחדת, מאחר שקו הזמן הנפרש בארץ אנומלי למדי. בעוד שיש שפע של אמנות עתיקה מצוינת, המוצגת לרוב במבט ארכיאולוגי בלבד, הרי האוספים של אמנות שבין זו של העת העתיקה לבין תחילת המאה ה-20 מצומצמים כאן מאוד. האתוס המודרניסטי של החדש נהפך במידה רבה לקו מנחה של תפישת האמנות. הפניית המבט לאמנות מוקדמת היא תרומה חשובה להרחבת הדיון באמנות וחידוד רגישויות חזותיות.

לאוסף מוזיאון ישראל התוספו בעשור האחרון כמה יצירות חשובות של אמנות אירופית, בהן "פטרוס הקדוש בכלא (השליח פטרוס כורע על ברכיו)" של רמברנדט ון-ריין מ-1631 ויצירתו של רובנס.

התערוכה מוצגת באולם פוקוס, בפתח האזור שבו מוצגות התערוכות "שרון לוקהרט l נועה אשכול" ו"חוקרים במופלא: גישות חדשות בעיצוב" וסמוך ליצירה של גרהרד ריכטר שנוספה לאוסף באחרונה. המיקום, מחוץ לאולמות האוסף של הציור האירופי, מצוין.

אלי פוזנר / מוזיאון ישראל

הציור "מות אדוניס" מבוסס על סיפור מהמיתולוגיה היוונית כפי שנכתב בידי משוררים קלאסיים, בהם אובידיוס הרומי. אדוניס - בן התמותה יפה התואר, צייד צעיר ומאהבה של ונוס, אלת היופי והאהבה - נהרג תוך כדי ציד חזיר בר. בציור נראה אדוניס המת, שליד גופתו מקוננות ונוס ושלוש הגרציות. הנושא של אהבות בין אלים לבני אדם היה פופולרי בתקופות הרנסנס והבארוק. בתערוכה מוצג הנושא באיורים, בהדפסים ובציורים נוספים, שרבים מהם הושאלו ממוזיאונים בינלאומיים.

מות אדוניס העסיק את רובנס, מאמני הבארוק החשובים של המאה ה-17, במשך שנים. ב-1602 וב-1608 יצר עבודות שתיארו את ונוס מבכה את מות אדוניס. בתערוכה מוצגים גרסה של הנושא שיצר בעט ודיו על נייר וכן מתווה ליצירה הגדולה בצבעי שמן על לוח. במתווה הציג רובנס את אדוניס פצוע בירכו, אך בציור הסופי שינה זאת.

בציור הגדול מ-1614 מתוארים לצד אדוניס וונוס המתאבלת גם שלוש הגרציות, קופידון בוכה ושני כלבי ציד. תיאורן של שלוש הגרציות - מעין דמויות משנה מיתולוגיות, אלוהויות של יופי ויצירתיות - היה הזדמנות לאמנים לעסוק בשלוש דמויות של נשים יפות, לא פעם בעירום. תיאורים מפורסמים במיוחד הם ציור של רפאל מ-1505 ושל רובנס מ-1635. הכנסתן לציור היא החלטה קומפוזיציונית של רובנס וכך גם תיאור קופידון.

סיפורו של אדוניס הוא במידה רבה סיפור מוסר היוצא נגד חציית גבולות בין הארצי לשמימי, בין בני התמותה לאלים. לפי אובידיוס, אדוניס (ששמו מתקשר לשמות אלים עתיקים יותר, בהם אדוני המופיע בתנ"ך ואתוניס האל האטרוסקי) היה תינוק בן תמותה שנמצא על ידי אלת היופי. משגדל והיה למאהבה, הזהירה אותו ונוס שלא לצאת לציד חזירי בר. אלא שהוא לא שעה לאזהרותיה - ונהרג; לעתים מתוארת הפגיעה בו בירכו ולעתים במבושיו.

יש גם גרסאות שונות בדבר בשאלה איזה אל מאלי האולימפוס שלח את החזיר כדי לנקום בוונוס, דרך הפגיעה במאהבה. לפי המיתולוגיה, ונוס, ששמעה את אנחות אדוניס, הספיקה להגיע אליו והוא מת בזרועותיה. על דמו היא פיזרה נקטר אלים, שהצמיח כלניות; בכל אביב מזכיר צבען האדום את דמו. לאחר מותו נהפך אדוניס לאל הצמחייה.

בציור של רובנס באה לביטוי מובהק הגישה ההומניסטית-סינקרטיסטית של רובנס, כלומר גישה פילוסופית מכלילה המאפשרת אנלוגיות בין מסורות שונות. גישה זו היא מעמודי התווך של הרנסנס כתנועה אינטלקטואלית.

ביצירה מוטמעת האיקונוגרפיה הנוצרית של תיאורי ישוע המת לאחר הצליבה בזרועות מריה. במרכז התמונה, שנושאה פגאני, מציב רובנס את מערך הצבעים כחול-אדום-לבן. האלה כורעת על בד אדום, צבע המתקשר לדמו הקדוש של ישוע ומאזכר את הקרבתו למען המין האנושי; אדוניס מוטל על בד כחול, המופיע בתיאורי ישוע כבן אנוש (ומתקשר לכך שייהפך לשליט קוסמי, שליט השמים); אחת הגרציות אוחזת בבד לבן שדמו של אדוניס נספג בו: הלבן מסמל טוהר וגם את המטמורפוזה של ישוע מבן תמותה לאל.

זוהי יצירה דרמטית שיש בה גם מידה של אירוניה. בעוד שהאלה והגרציות מוכות יגון, הכלבים, בהבעות אנושיות של ממש, נראים כתמהים על המהומה.

לצד היצירה המרכזית מוצגים הדפסים שיצר וילם פנלס, תלמיד של רובנס, על מות אדוניס וכן סיפורים נוספים על אהבה וציד; פסל שיש של ונוס כורעת מהמאה השנייה לפני הספירה, שנמצא באשקלון; ויצירה מעניינת מצרפת של המאה ה-16: על עצם אגן של איל - מצע יוצא דופן ומורבידי למדי - מתוארים סיפור ונוס ואדוניס וסיפורם של הצייד אקטיון ואלת הציד דיאנה (דיאנה הפכה את אקטיון לצבי ושיסעה בו את כלביו משום שראה אותה רוחצת ביער).

יחד עם דיוקנאות של רובנס והסברים נרחבים על העבודות המוצגות, זו תערוכה דידקטית. היא פותחת לצופים ערוצים להתבוננות - היכולים לשמש לצפייה באמנות מכל תקופה.

"על אהבה ומוות - רובנס: ונוס ואדוניס". אוצרת: שלומית שטיינברג. מוזיאון ישראל בירושלים. שעות הפתיחה: ראשון, שני, רביעי, חמישי ושבת 10:00-17:00, שלישי 16:00-21:00, שישי 14:00-10:00. עד 9.6



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו