בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להציג את הילד הרע של האמנות הישראלית

במלאכה אוצרותית רגישה ויסודית מציג אורי דרומר את עבודתו של ז'אק קתמור - האמן שמעולם לא התקבל כאן ושלקה באובססיה חשופה לאיברי מין נשיים

22תגובות

"ז'אק נשכח", אמר אורי דרומר, אוצר התערוכה בראיון לקראת פתיחתה, "ואין ספק שהוא לא זכה להכרה הראויה לו כאמן (...), האחרות, השונות שלו בארץ באותן שנים היתה דרמטית, ולכן לא ידעו כאן לקרוא אותו. הוא בא מאסכולות אחרות, שעולם האמנות המקומי לא החשיב. הוא עורר הרבה תרעומת, חשף את השמרנות של עולם האמנות באותה תקופה והקדים את זמנו במובנים מסוימים".

ב"למות לאט", העוסקת ביצירתו באופן מורחב, דרומר מיטיב לקרוא את קתמור. ומיטיב לחלץ את הלא-קאנוני שבו. לכאורה זה נשמע מובן מאליו לגבי מי שלא טעם קאנוניות או אפילו מיינסטרים מימיו, אבל בפועל - מדובר במלאכה אוצרותית רגישה של סינון הצהוב וסימון לא מובן מאליו של היוצא דופן ביחס לישראליות של 67'-73'. כל זאת, ללא שמץ של נימה מתמקחת.

כדרכו של דרומר (ומי שמיודע מעט לעשייה שלו יכול לזהות מיד את האיכות הלא מתפשרת והלא-פולמוסית של הדברים), הנרטיב שנוצר לקתמור כלל אינו של "ילד רע". במקום זה מדגים אותו דרומר כמי שפסע במסלול משלו, מתעלם מהלעומתיות העשויה לנבוע מכך, מוכן לקבל עליו בצניעות את תווית המוזר.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

לא היה יכול להיות לקתמור אוצר אחר, נכון יותר, בקיא ורגיש יותר. דרומר אינו נכנע למיתוגו כגורו, כמין יעקב פרנק מודרני, משיח שקר המוביל את אנשיו לאסון אורגיאסטי. הוא אינו נעתר לצהבהבות המתחסדת בעיתונות אז, שהציגה את העיסוק של קתמור וקבוצת העין השלישית בסקס, סמים ורוקנרול כשערורייה. כן, אלה החומרים, והגיע הזמן להיווכח איזו אמנות נעשתה באמצעותם, תחת אפה של ישראל הרשמית, כשמימין ומשמאל דנציגר ומיכה ברעם, מנחם גולן, דן בן אמוץ ואפרים קישון. ובתווך, כמובן, משה דיין ואורי זוהר.

התיקוף שדרומר יוצר בשבילו, בשביל תחומי העניין, התשוקות, ההשפעות מהן שאב, אינו אמנותי בלבד או בכלל, כי אם תרבותי, פוליטי והיסטורי. הוא אינו מתעקש ליצור ליצירות עצמן רלוונטיות בהווה, אלא לשרטט קווים לחשיבות ההקשר הייחודי שלהן כאפשרות שלא התקבלה. בפשטות, קתמור מעולם לא השתייך, לא נכלל, בשל אי הצלחה או סירוב מובהק להתקבל, בשיח השורשים המקומי, באפראט של הצבר בכלל ובאוונגרד האמנותי בפרט. לכן שווה לצפות בתערוכה לא מעמדת חיפוש הערך האקטואלי של כל יצירה ויצירה, אלא כהדגמת זרם תודעה תחתי שלא צלח כאן, שלא נמצאה בשבילו הסובלנות, ולכן נגזר עליו "למות לאט".

נרקומניות קרועות מבט

פציפיזם, אסטרולוגיה וקלפי טארוט, הפנינגס, רוחניות וזיונים, קולנוע אקספרימנטלי, אל-אס-די ויצירה פסיכדלית בהשראתו, מיפוי מנטלי ואקסטזה, מחוות ישועיות והדמיות מוות, סימולטניות ורב-תחומיות, ארוטיקה, ריטואלים, סדנאות להתעוררות ו/או לשחרור מהעצמי, אוטומטיזם ומאגיה - נדמה שכל פרט הקשור לקתמור חרג מסדר היום הלאומי, מהישראליות. רעיונות הגאולה דרך הביבים, על ההרס העצמי והשטניזם העלולים להשתמע מהם, נתפשו כ"תופעה היפית חקיינית", ובכל מקרה, היו חסרי סיכוי במדינה המדחיקה את מהגריה, עוקדת את בניה, כובשת את שטחיה ומקמבנת סטטוס-קוו עם מתפלליה. חברה המשוכנעת שהיא בהליך בנייה עצמית אינה יכולה להרשות לעצמה דיון במפולות.

קשה שלא להיתפש למחשבה על אודות המעגליות של עקרון שימור הערך. מדוע דבר מה חשוב? מפני שיש לנו כבר עדויות קודמות, היסטוריות, לחשיבותו. הוא הוצג ונכתב עליו, תועד ודווח. הוא חלק מאתנו. ממש כך מתחוללת המעגליות של חוסר הערך - אם אינו חלק מהנרטיב הרשמי, נטול סוכנים ומליצי יושר, מי הוא בכלל? מתבוננים ביצירות והן נשארות זרות, לא יפות, לא מעניינות, העולמות שהן לכאורה כומסות תחת פני השטח שלהן נותרים חשודים.

מי שיתעקש להתבונן בעבודות מתוך התעלמות מסדר-היום האלטרנטיבי שהיה להן בזמנן יתקשה להבין מה היסוד שגזר עליהן דחיקה לשוליים, שכן בלעדי ההקשר הן נטולות עוקץ של סכנה. רובן תרגיליות באופיין, כריזמטיות הרבה פחות מיוצרן, בין אם אלה רישומי המפות, הקולאז'ים והחשיפות הכפולות, צילום חבריו בזרועות מונפות כצלובים, מוטיב המשולש ושאר הצורות הגיאומטריות, הגולגלות והקברים, ובייחוד עשרות תצלומי איברי המין הנשיים, הרגליים הפשוקות, תנוחות הגוף הוולגריות במכוון, הבוטות ומתריסות. רבים לפניו טעו בזיהוי בין אשה עירומה וחשופה לבין שחרור וחירות. אבל הוא, כך נדמה, חלה בזה. דרומר אינו מייפה או מעגל פינות ביחס לכך.

"הוא התייחס לאשה ולגופה כאל דימוי, כאל חפץ, בובה, מנקין", הוא כותב בקטלוג. הוא אינו מסווה את צילומיו הרגרסיביים והשוביניסטיים להחריד משנות ה-70 ("הן הופכות לנשים שבורות, פצועות, רובן אנדרוגניות, נערות ברים אפלים באמסטרדם, חשפניות, זונות, נרקומניות בעלות מבטים קרועים, חסרי מיקוד, רזות באופן חולני, תהליך מקביל למסע ההתפוררות שלו עצמו"), ובהחלט מתווה קווים לאובססיביות של קתמור. תוך שהוא מציין את השפעת ז'ורז' בטאי, האוטומטיזם של אנדרה מאסון ובייחוד הנס בלמר, הוא אינו חוטא בפסיכולוגיזם והסבריות-יתר אלא כותב בפשטות ש"קתמור בנה יקום שבו האשה, החור/הקבר הוא המרכז".

התערוכה אינה מחולקת כרונולוגית או תמטית, אין בה סממנים מתודולוגיים, אלא הישענות על זיקות רוחניות וויזואליות בין היצירות. התלייה היא במין הקבצים היוצרים מתחמי-קיר נפרדים, המייצרים אסתטיקה כוללנית, מעניינת יותר מכל עבודה בנפרד. מוקרנים בה כמה מסרטיו, ביניהם "מקרה אישה" מודמם סאונד, על מנת להדגיש את תנועות המצלמה. בנוסף מוצגים דוקומנטים - פוסטרים, הזמנות לאירועים והקרנות, גזירי עיתונים ושאר פריטי ממורביליה, לצד קטלוג עשיר. במכלול, בהחלט נוצרים קצב, צבעוניות, אנרגטיות, איכות ניירית ומוקרנת, שמעבירים את התקופה, את האווירה, מבלי להפוך לחדר זיכרון מוזיאלי מייגע ומנופח.

כשמביאים בחשבון שלעתים רחוקות בלבד מוצגת כאן רטרוספקטיבה לדמות שוליים, ברור שלו היה כאן מוזיאון הרוקנרול או להבדיל מוזיאון סקס ראויים לשמם, התערוכה בפירוש היתה יכולה להשתלב בהם. גם אם ביציאה מן התערוכה ואחרי עיון בקטלוג מגיעים למסקנה שקתמור מעולם לא היה אמן מרכזי וחשוב, הרי שיש הנאה שלמה ממלאכת האוצרות היסודית, פרי התעקשות של משוגע לדבר, שליקט חומרים ויצירות שמעולם לא מוינו ונאספו, שמעולם לא הוצגו באופן הולם.

נעים לחשוב שבישראל הממהרת, הגסה והברוטלית, נמצא הקשב הזה, המורכב הן מיושר אינטלקטואלי והן מאהדה וחמלה. וכן, יש ממד טורד מנוחה באובססיה החשופה של קתמור לכוס, בייצוגים החוזרים ונשנים שלו באופן לא מעניין, משולל מטפוריזציה ונצלני. כדאי לזכור שבמקביל טבע אורי זוהר את האתוס המכונן של "יבוא לך דינה, יבוא לך" שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה.

"למות לאט - ז'אק קתמור והעין השלישית". אוצר: אורי דרומר. שעות פתיחה: ימים א-ה' 16:00-10:00; יום ו' 14:00-10:00; שבת 15:00-10:00; מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שמעון רוקח 21, נוה צדק, תל אביב. עד 19.5



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו