בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בסטודיו של יעל אפרתי

העבודות של יעל אפרתי גדולות, אבל הסטודיו שלה קטן. כדי להתמודד עם הפער היא לומדת להיות מחושבת, להיפטר מחומרים לא נחוצים ולפתוח את הדלתות

12תגובות

הסטודיו של יעל אפרתי נמצא אמנם בתוך ביתה החמים, אך יושב בקומת קרקע בדרום תל אביב, ובשעת הצורך נפתח אל עבר הרחוב כדי להתחבר עם הסדנאות הרבות הסובבות אותו. במובנים רבים, אפרתי תופשת את דימוי האמן כמעין פועל בניין.

מי שמכיר את עבודתה של יעל אפרתי, בת 33, יתפלא למראה הסטודיו, הממוקם בחלקו הפנימי של דירתה. נדרשת מידה לא מבוטלת של דמיון בכדי להבין כיצד היא פועלת בחלל הזה. היא אמנם סיימה את לימודיה במחלקה לצילום בבצלאל ב-2005, אך מאותה תקופה עברה בהדרגה לפיסול ועבודתה החלה לתפוס נפח גדול יותר.

עד לפני ארבעה חודשים התגוררה אפרתי במרכז העיר ושכרה סטודיו באזורים הדרומיים, תמיד בשותפות, הן במסגרת התואר השני של בצלאל בתל אביב והן במסגרות עצמאיות. "אני מאוד בעד השילובים האלה. החלוקה של חלל העבודה שיחזרה את התחושה שזוהי סביבת עבודה, ואת התחושה של קהילה, שיש עם מי לדבר. אני מאוד לא מורגלת לעבוד לבד בסטודיו". כיום, האמנית אילת בן דור, חברתה המתגוררת במעלה הבניין, יורדת לעבוד אצלה מדי פעם.

"מבחינתי, היתרון של הסטודיו הזה הוא שאם אני צריכה לעשות עבודות מלוכלכות כמו ניסור או שיוף, אני פשוט מוציאה שני חמורים ופלטה החוצה ואני יכולה לעבוד שם. זה מתאפשר גם כי אני בקומת הרחוב אך גם בגלל שכל השכנים שלי הם בעלי מלאכה וסדנאות".

כדי להתרגל להיעדר ההפרדה בין הבית לסטודיו, רכשה לעצמה הרגלים חדשים. "בשביל להפריד יום מלילה, בית מסטודיו, אני נוהגת לצאת בבוקר מהבית ולהתחיל לעבוד על המחשב בבית קפה. אחר כך אני חוזרת וממשיכה לעבוד בבית. אז הוא נהפך לסטודיו לזמן מה, עד שאני מכינה ארוחת ערב".

הדירה היא מעין חלל תעשייתי לשעבר, עם תקרות גבוהות, שהוסב לדירת סטודיו. הקיר הנושק לרחוב מרוצף חלונות ושופך אור רב לתוך החלל המוארך. החתולה ציביה רובצת על הספה הסמוכה לכניסה, ומשנה את מיקומה אחת לזמן מה בהתאם לזווית קרני השמש החודרות פנימה. לאור האמנות שלה, ההבדלים שבין אזור המחיה של אפרתי לסטודיו שלה מרתקים: בעוד שעבודותיה הפיסוליות מתחקות אחר הטריוויאלי וכוללות מאפיינים מינימליסטיים, דירתה מלאה פריטי וינטג' נוסטלגיים וחפצים בעלי ערך סנטימנטלי אישי ומשפחתי. שולחן עץ מכוסה מפה רקומה, גובלנים שמצאה ברחוב, ספות משנות ה-50 מהשוק בחיפה, גלויות ישנות, ציור רומני שהיה בבעלות המשפחה ועוד.

בסוף הדירה המוארכת, אחרי המטבח ופינת האוכל, שוכן הסטודיו התחום מתחת לקומת הגלריה המשמשת לשינה. על משטח חום שתלוי לאורך אחד הקירות מסודרים בקפידה כלי העבודה המשמשים אותה. שולחן פורמייקה ישן משמש אותה לסקיצות ורישומים, שולחן אחד מיועד למחשב ועוד שתי רגלי חמור שעליהן מונחת עבודה בתהליך, שאותה היא מנסה לפתור בימים אלה.

זהו אריח קרמיקה אפור, שבצדו האחד מודבק שטיח משרדי אפור המשמש לכיסוי רצפות מקיר לקיר. אריחי הקרמיקה מעסיקים אותה כבר זמן מה. עבודה מוקדמת שיצרה עם אריחים כאלה הוצגה בתערוכה "השמינייה הסודית, או תעלומת הבית המכושף" שהוצגה בנובמבר האחרון בווילה הישנה ברחוב חיסין בתל אביב. זוהי התערוכה השנייה שהציגה החבורה, שכוללת בוגרים של התואר השני בבצלאל. בעבודה ההיא שיחזרה על גבי אריחי הקרמיקה מבט-על של חדר המדרגות במבנה. העבודה בתהליך המונחת בסטודיו, מקורה דווקא בעבודתה הצדדית כעורכת וידיאו שמורגלת לעבוד במשמרות עריכה ארוכות, שבהן היא יושבת בחלל משרדי על כיסא משרדי שתנועותיו חורצות את הרצפה.

באשר לגודל הסטודיו, אפרתי מפתיעה ואומרת שגם בעבר, כששכרה סטודיו, האזור שהוקצה לעבודותיה לא היה גדול מהשטח הנוכחי. "אני לא נותנת לגודל להגביל אותי. תמיד מצאתי פתרונות ואני אמשיך למצוא. בעיקרון אני לא בן אדם מאורגן, אך הגודל מאלץ אותי להיות יותר מאורגנת ויותר יעילה באופן העבודה".

אפרתי מעידה על עצמה כי היא עובדת לאט. תהליכי העבודה שלה נחלקים לשלבים וכל אחד מהם דורש את הזמן שלו. "הסטודיו בשבילי הוא מקום שבו אני מעבדת רעיונות. השלב הראשוני בעבודה תמיד נמצא מחוץ לסטודיו. הרעיונות הראשוניים באים בשיטוטים, בהליכות ארוכות שאני עושה ברחבי העיר. זהו זמן חשיבה מצוין בשבילי". כשהיא נתפסת על משהו בשיטוטים אלה, היא תשוב למקום עם מצלמה, תלמד אותו דרך הצילום, תשוב לביתה, תעבד את התמונות, ואם יש צורך תחזור לצלם עוד. "הסטודיו הוא בהחלט לא מקום אוטיסטי. הוא לא מתפקד בתור דף לבן שבו אני יוצרת יש מאין. הסטודיו הוא המקום שבו אני מגיבה, הוא תמיד מגיב למשהו ועומד ביחס למשהו קיים". מצד שני, היא מסבירה, "הרעיון הראשוני בהחלט עובר שינויים - הוא מתהדק ומשתכלל בסטודיו, בעיקר בשלב שבו אני מתחילה לעבוד על סקיצות. זה השלב הארוך ביצירה ועליו אני מתעכבת הכי הרבה".

קשה לה להסביר מדוע עברה מהצילום לפיסול, אך היא מדגישה שמעולם לא זנחה את התחום הראשון והוא מהווה חלק אינטגרלי בעבודה. הנגיעה הראשונה היתה בסוף התואר הראשון, שבמסגרתו לקחה תצלום של הוריה ויצרה אותו על גבי קיר באמצעות אבני אקרשטיין. למה אקרשטיין? "כל הארץ אקרשטיין", היא משיבה. "העניין העיקרי בעבודת האקרשטיין הוא שזאת העבודה הראשונה שביצעתי בה המרה חומרית - מצילום לחומרי בניין". זוהי אולי העבודה היחידה של אפרתי הקושרת ביצירתה מוטיב ביוגרפי ישיר, אך עבודה זו סימלה את תחילת הרומן שלה עם חומרי הבניין והפיסול.

בין העבודות המוקדמות שלה ניתן למצוא בלוק בטון שאיבד את הפונקציונליות שלו משום שהוא מוטה על צדו, שיחזור של אדמת כורכר פריכה ודקיקה על גבי קיר לבן, העתקה של שני שלטי רחוב מוארים על גבי בניינים תוך כדי שמירה על הזווית שבה צולמו, קירות עם שפריץ וחיווטי חשמל ועוד. האמנית מיכל הלפמן, שהיתה מורה של אפרתי, הגדירה את עבודתה "פיסול דוקומנטרי". "היא נתנה את הכותרת שמגדירה את העבודה ומאז זה הולך אתי", מסבירה אפרתי, "זו ההכלאה שבין הצילום והפיסול". *

הסורג הנכון

מיקום: רחוב אלפסי בתל אביב

זמן: ארבעה חודשים

גודל: 20 מ"ר

בין העבודות החשובות והמאפיינות שלה ראוי לציין את "גנסין 6" - כתובת בניין במרכז העיר שאליו הגיעה באחד משיטוטיה. הבניין יועד להריסה ודייריו החלו לנטוש אותו. אפרתי הסתובבה בו במשך תקופה, צילמה אותו מבפנים ומבחוץ, אספה שאריות שהותירו אחריהם הדיירים (השמורות בקופסה בסטודיו שלה) ואף פנתה לעירייה והוציאה תוכניות בנייה. "מה שיצא בסוף הוא ששיחזרתי מקטעים מהבניין. חלקים הכי טריוויאליים וקונבציונליים - מקטע של סורג באחת המרפסות, שפריץ של קיר ועוד. היו לי הרבה תהיות בנושא, ובסופו של דבר רציתי להעיף את הנרטיב. לא רציתי שזה ייהפך לכתבה טלוויזיונית. לא רציתי שזה יפנה לכיוון תיעודי מדי, ארכיבאי מדי, היה נדמה לי שדווקא המרחק או ההפיכה למשהו גנרי, הם הדבר הנכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו