בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשע זה לא כאן

בניגוד להבטחה הגלומה בשמה, התערוכה "רשע זה כאן" אינה מתמודדת באומץ עם שאלת הרוע

27תגובות

לדביר אינטרטור מגלריה דביר בתל אביב יש כשרון מיוחד לתזמר גם תערוכות מינוריות של אמני הגלריה, ואפילו לא עבודות חדשות שלהם, לכלל מערך טוען, אצור בקפידה, המשדר טעם מובהק, לרוב מאופק מאוד.

האיפוק הזה, במקרים המוצלחים, מחזק כל עבודה במערך הכולל, יוצר מתח רגשי של התחביר, מגביר ווליום מבלי שהעבודות יצעקו. כך, נחוות הרבה מהתערוכות שהוא אוצר כמשפט המאפשר לצופה לבודד מלה ולהתמודד עם טיעון אינטלקטואלי שצריך לפענח אותו מתוך הקשרים הפנימיים שבין העבודות.

אלא שלפעמים, ההבדל בין אנינות ופשטנות אינו גדול. זה המקרה הפעם. "רשע זה כאן" היא כותרת המציבה רף שכל העבודות, במידה זו או אחרת, ניזוקות ממנה. הכותרת, עסיסית וחד משמעית, מבטיחה שמשהו יוטח בפרצוף, בעוד התערוכה עצמה מרוחקת מכך מאוד, אמנותית מכף רגל ועד ראש. הפרפרזה על הסיסמה הפוליטית "יש"ע זה כאן" והשוואתה לרשע - לרשע שה"כאן" שלו הוא כל מקום, שחילחל והתנחל כאיכות לא גיאוגרפית המצויה היכן שיצביעו עליה האמנים המשתתפים בתערוכה, ובכן הפרפרזה הזו מבטיחה תערוכה נוקבת.

הציפייה שתהיה כאן התמודדות עם לא פחות מאשר שאלת הרוע מתפוגגת כבר בכניסה. על הקיר הגדול של הגלריה חולשת עבודת ענק של מירי סגל. "Don't be evil" (2011) מאותיות אלומיניום גדולות גזורות, בפונט ובצבעי הלוגו של גוגל. ההמלצה הניו-אייג'ית להימנע מרע בנוסח עוגיית מזל או בנוסח של בקשה מתפנקת ש"אל תהיה כזה", מתנפלת על הצופה בבנאליות המופגנת שלה. העבודה, שעושה שימוש בקוד האתי הלא-רשמי של החברה, מנסה להלעיג על העיקרון שאפשר לעשות כסף מבלי להזיק, אבל נקלעת לביקורת-לייט מובנת מאליה.

בנוסף, מדובר בעבודת שילוט בנוסח העכשווי הרווח (ללא מגע יד אדם) שאינה מצליחה לעורר שום רגש. מספיק להשוות לעבודות השילוט הנפלאות של מרטין קריד למשל, הכותב בניאון מלים מנותקות מהקשר כגון "Feelings", "Friends" או "Mothers" כדי להיווכח כי בעוד שהוא הצליח לצמצם אפילו שירת הייקו, סגל נכשלת ביצירת שורת סטטוס קיטשית וילדותית.

נלי אגסי מציגה את הווידיאו "Sand It Better" מ-2002 בו היא נראית משפשפת את החזה העליון, בין שתי עצמות הבריח, בנייר זכוכית. הפציעה העצמית האטית, המייסרת, פעולת הענישה העצמית הטקסית, המאבק הפנימי בין ייסורים לשליטה עצמית, ההתענגות המזוכיסטית על שניהם, עוצמתם של כל אלה מוחלשים מהכותרת, הכופה על העבודה פרשנות מצמצמת - אדם המאמין שרשע שוכן בתוכו, בגוף ממש, מכפר על חטאיו, אמיתיים או מדומיינים, מוציא דיבוק כדי לחזור, ולו בפנטזיה, ל"טוב מיסודו". הדרמה האנושית של קילוף העור מאבדת מכוחה כאמירה על מעשה האמנות, על האמנית ומאבקה על העצמי, על החצנת הפנים במהלך מופרע של שיוף. היא נהפכת לפעולה נשית רגשנית, ברוח עבודות הגוף המדממות של שנות ה-60 ו-70 בהסטה להווה שבו לא מקובל לשנוא את עצמך ותו התקן הוא אהדה והעצמה עצמית.

גם עבודות הווידיאו של אדל אבדסמד סובלות מצמצום ההיקף הפרשני לגביהן עקב הכותרת. אלה שני לופים קצרים של פעולות אנושיות על בעל חיים. ב"Dead or Alive" (2007) נראה האמן עומד ונושך נחש גדול המלופף עליו. ב"La Capacite qu'a la main" (2006) הוא הורג קרפיון במכה על ראשו. הבדיחה המסוימת על האמן כמאלף חיות אלים, כמכיש בפני עצמו, כמסתכן וכרצחני, כמו גם ההדגמה החילונית לגמרי, הפרוזאית והיבשה של היחסים בין האדם לחי על ערכם המיתולוגי, אלה מתכווצים לקונקרטיות של ה"זה כאן" שאינו מאפשר להמריא.

בכל הקשר אחר העבודות הקצרות והלחלוטין לא צדקניות האלה היו מתקבלות כבעלות אפקט אירוני חזק, כהדגמות קצרות של פעולות אמנותיות בעלות הדהוד אתי. בתערוכה הנוכחית הן מוגשות אחרי שהמסקנה נמסרה, חשופות מדי.

המאכזבת ביותר עקב ההקשר המנמיך היא העבודה "38x38x30" מ-2010 של מירוסלב בלקה, אמן נפלא. מדובר במעין מובייל, שנדליר שהוא גם מין קרס מרובה עוקצים, שאת מקום הנורות או החצים המשוננים בו מחליפות יציקות בטון בצורת עציצים התקועות בקצוות זרועות הברזל. כך הוא נהפך למנורה אטומה במקום מפיצת-אור או לקרס קהה, לאביזר לא פונקציונלי. העבודה ממוקמת אי-שם בתקרה הגבוהה מאוד של הגלריה, אבודה בין פסי התאורה המתפקדים שלה, כמעט נעלמת בשל קטנותה.

בנוסף, דוקא בשל היחס האילוסטרטיבי והישיר, לעתים ישיר מדי, הנוצר בין עבודות מסויימות לשם התערוכה (למשל, "מחסום חווארה" של יהודית לוין מ-2007), הקישור לנושא "רשע זה כאן" נותר אניגמטי, עלום, לא מאוזן ולא מיישר קו עם שאר העבודות.

"רשע זה כאן". אוצר: דביר אינטרטור. גלריה דביר, ניצנה 11, תל אביב. שעות פתיחה: שלישי, רביעי, חמישי 16:00-19:00. שישי, שבת 10:00-13:00. עד 5.4



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו