בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך השפיע אנדי וורהול על עולם המגזינים

המהפכה התרבותית של וורהול התבצעה לא מעט בזכות המגזין שייסד. שיחה עם מעצבים על האמן שסלל לאנשי הגרפיקה את הדרך לעמדת המו"ל

תגובות

המחשבה על אנדי וורהול מעלה לרוב דימויים כמו דיוקנה הצבעוני של מרילין מונרו או פחית מרק העגבניות של קמפבל. אבל יש מי שייזכר דווקא בשערים המאוירים שעיטרו את מגזין "אינטרוויו", שוורהול הקים ב-1969 ושהיו מסימני ההיכר שלו בימי תהילתו, בסוף שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80.

המעצבת ענת קציר, ראש תחום עיצוב גרפי-טיפוגרפי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, זוכרת את השערים ההם: "בעוד שהעבודה הרדיקלית של וורהול בשדה האמנות התרחשה בשנות ה-60, בשנות ה-70 הוא יצר בעיקר פורטרטים מוזמנים לאנשים עשירים", היא אומרת. "היצירה המפוארת שלו בשנות ה-70 היתה המגזין 'אינטרוויו', שכבר אז היה מוצר הפופ האולטימטיבי".

בשנותיו הראשונות עסק "אינטרוויו" בעיקר בקולנוע ובהוליווד, וכונה "מגזין הקולנוע של אנדי וורהול". רק כמה שנים לאחר מכן הוא הפך למגזין נחשב, בעקבות שינויים שעבר בתוכן ובצורה: הלוגו, שהיה בסגנון שנות ה-60, השתנה ללוגו בכתב יד, הפורמט גדל וכך גם הנראות הגרפית של המגזין, כפי שמספרת קציר. "הוא יצא בפורמט גדול במיוחד, הודפס על נייר ממוחזר, והשערים שלו היו מאוירים - זה היה חריג ביחס למגזינים האחרים שיצאו באותה תקופה. ב-1987 התחילו לנטוש שם את הקו הזה, הקטינו את הפורמט ועברו מכריכת סיכות להדבקה. מאז ‘אינטרוויו' נהפך למגזין פחות מעניין, פחות פרץ דרך".

ממציא הריאליטי

קציר, שהיתה בעברה עורכת גרפית בעיתונים שונים, מלמדת בבצלאל עיצוב מגזינים מאז 1995. היא נזכרת בימיה כנערה מתבגרת בשנות ה-70 וכסטודנטית לעיצוב גרפי בבצלאל בתחילת שנות ה-80: "הייתי מכורה ל'אינטרוויו', זאת היתה חגיגה אמיתית. אם רצית לדעת מה קורה, זה היה המקום. לא היה אז אינטרנט. הוא היה ה'איט-מגזין', שסימל את המרחב התרבותי.

"צריך לזכור", היא מסבירה, "שבשנות ה-70 עדיין היה באוויר הריח הפוליטי של שנות ה-60. אם מסתכלים על מגזין ה'רולינג סטון' בשנותיו הראשונות (הוא התחיל להופיע ב-67'), על שער הגיליון הראשון שלו הופיע ג'ון לנון עם קסדה צבאית לראשו, בביקור עם מסר אנטי מלחמתי בוויאטנם. גם ‘טיים אאוט', למרות שעסק בתרבות, היה בתחילתו מגזין פוליטי. זה היה בערך ב-1968: הוא היה אז מגזין אלטרנטיבי וכולם במערכת השתכרו אותו דבר.

"ואז פתאום בא אנדי וורהול ועשה משהו לא פוליטי בהגדרה, שחזה את כל הטרנדים שהפכו למובילים בשנות ה-80; הוא היה החלוץ של כל תרבות ה'סטייל מגזין'. הוא הצליח לתפוס את ההוויה האורבנית ואת המרחב התרבותי כמו שאף אחד לא הצליח לפניו, עם ראיונות חושפניים, ארוכים ולא ערוכים. הוא צפה את כל תרבות הסלבריטאים".

אילו חומרים הופיעו שם, למשל?

"היו שם מדורים שבהם המערכת הכריזה מי יהיו האמנים או יוצרי הקולנוע הכי טובים בעוד שנתיים, מי יוביל את השיח התרבותי. המדורים האלו כללו תמיד צילום מדהים ותעודת זהות קצרה של 200 מילה. אלו דברים שלא הופיעו עד אז במגזינים. כל מה שהוא עשה ב'אינטרוויו' נקלט ונהפך למקובל רק משנות ה-80. כישצאו בבריטניה ‘הפייס', ‘ID' או ‘בליץ' בשנות ה-80, הם התבססו על המסורת של ‘אינטרוויו'. כמוהו, גם הם נתנו במה אדירה לצילומים ולאיורים, לפעמים על חשבון טקסט. זה לא היה מקובל לפני כן. מגזין ה'רולינג סטון' בראשית דרכו נראה כמו עיתון חדשות, הכל בשחור לבן".

איך התבטאה בכל זה הרוח של וורהול?

"הנהנתנות שלו פרצה דרך בעולם המגזינים. הכוח שלו היה שמצד אחד הוא הצליח להיות קיצוני, ומצד שני להיות מאוד פופולרי. מאוחר יותר נהפך ‘אינטרוויו' להיות כמו כל המגזינים האחרים בתחום. היום אני כבר לא מסתערת על סטימצקי בשביל לראות את הגיליון האחרון שלו".

מה בכל זאת נשאר רלוונטי כיום מהמורשת שלו?

"הוא שינה כל כך הרבה דברים מהיסוד, עד שכמעט קשה לסמן אותם ולתת לו קרדיט. ובכל זאת, ‘אינטרוויו' עם החוצפה שלו ועם נקודת המבט המציצנית פתח דלת לכל תופעת האדרת הסלבריטאים. אני מאמינה שאם וורהול היה חי היום הוא היה ממציא את ז'אנר הריאליטי".

מעצבים כותבים

ההשפעה של וורהול על עולם המגזינים חרגה מתחום העיצוב. כיום מעצבים ויוצרים אינם חייבים להסתפק בהשפעה על חזות המגזין; הם יכולים, כמו וורהול, לקבוע גם את התוכן ואף לייסד בעצמם מגזינים, כפי שאומר המעצב יותם הדר. מה שהתחיל בתקופתו של וורהול, בסוף שנות ה-60, כשהמעצב הגרפי, מילטון גלייזר, היה שותף להקמת "ניו יורק מגזין", המשיך הלאה ותפס מאז תאוצה.

בשנות ה-80 הקים טרי ג'ונס את מגזין העיצוב "ID", אחרי שהיה ארט דירקטור במגזינים "ווג" ו"ואניטי פייר", וזוג המעצבים הגרפיים רודי ואנדרלאנס וסוזנה ליצ'קו הקימו את "Emigre" שיהפוך להיות מגזין העיצוב הגרפי המשפיע ביותר בתחום. עשור לאחר מכן, המעצב הגרפי טיבור קלמן היה שותף בהקמת המגזין "קולורז" של בנטון, המעצב דייוויד קארסון היה שותף בהקמתו של מגזין המוסיקה "ריי גאן", והמאייר רוברט ויליאמס ייסד את מגזין "ג'קסטאפוז". בשנות ה-2000 הקים ועיצב יופ ואן בנקום, מעצב ומו"ל, כמה מגזינים משפיעים, ביניהם "באט" (ב-2001) ו"פנטסטיק מן" (ב-2005). כל המגזינים האלה נהפכו לחשובים ומשמעותיים וזכו - חלקם עדין זוכים - לתפוצה בינלאומית.

אף שהדבר פשוט היום יותר מבעבר בזכות ההתפתחות הטכנולוגית, יש טעם לשאול מדוע מעצבים או אמנים רוצים מלכתחילה להיות אחראים גם על התוכן, והאם המגזינים שהם מוציאים אכן מספקים מבט אחר על התרבות הפופולרית, בהשוואה למגזיני בידור רגילים? "יש הרבה מקרים של מעצבים שמחפשים לפעול מעבר לגישה הקלאסית של נתינת שירות, ומרחיבים את הפעילות שלהם לתחומי התוכן, כגון מו"לות, כתיבה, או עריכה", אומר הדר. "הם הופכים ממעצבי או מנגישי תוכן ליוצרי או מפיצי תוכן. אני חושב שתפוצה היא מילת המפתח."

ואלה מגזינים שגם מעוצבים טוב יותר?

"יכול להיות שמבחינה סטטיסטית מגזינים שהוקמו על ידי מעצבים אכן מעוצבים טוב יותר, כי יש קונצפט והחלטות עיצוביות שמשרתות אותם. ייתכן שבמצב אחר החלטה עיצובית מסוימת תיראה למו"ל שאיננו מעצב כגחמה - גם אם מדובר בהחלטה מהותית. לדוגמה, ‘מונו.קולטור' הברלינאי, מגזין תרבות ואמנות המתמקד בראיונות אישיים, יוצא לאור בפורמט A5 אינטימי. אני חושב שמו"ל טיפוסי לא היה מוציא מגזין בפורמט קטן כל כך, בטענה שהוא ילך לאיבוד על המדף.

"לבסוף", אומר הדר, "ישנם גם מקרים קיצוניים של ערבוב תחומים, כמו המקרה הידוע של קארסון, שהיה הילד הרע של עולם העיצוב בשנות ה-90, שהחליט לסדר כתבה שלמה במגזין ‘ריי-גאן' בפונט המורכב מצורות וסימנים במקום מאותיות - רק בגלל שהכתבה לא היתה מספיק מעניינת בעיניו. מצד אחד אי אפשר היה לקרוא אותה, אך מצד שני הפעולה הזאת נכנסה לספרי ההיסטוריה של העיצוב". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו