בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלונות 1483

עושר רב מוצג בתערוכה "חלון למציאות", המקשרת בין האמנות המקומית לדורותיה ובין הרנסנס האיטלקי. חבל שהיא לא זכתה לתנאי תצוגה נאותים

2תגובות

"חלון למציאות" היא תערוכה שעולה על גדותיה: ברעיונות, במידע, בהקשרים היסטוריים וגם במספר העבודות המוצגות בה. אפשר להתייחס אליה כאל נקודת מוצא לכמה תערוכות עתידיות, המעניינות בהיבט ההיסטורי-החברתי לא פחות מאשר בזה האמנותי.

האוצר, אליק מישורי, פורש תמונה מקיפה של אמנות מקומית, מתקופת בצלאל ועד האמנות העכשווית, ומקשר אותה לאמנות הרנסנס האיטלקי. סוגי הקישור נעים מזיקה צורנית וקומפוזיציונית מובהקת, כמו בעבודות של תמיר להב-רדלמסר; דרך היחס בין הנרטיב ליצירה, כמו בתצלום של דוד גינתון "דוד ואני" מ-1973 (שבו הוא מצולם לצד הפסל דוד של מיכלאנג'לו); ועד לקישור אסוציאטיבי יותר כמו סוגת ציורי הרבנים - מהמוצגים היוצאי דופן בתערוכה.

התערוכה רחבה מבחינה מדיומלית לא פחות מאשר מבחינה רעיונית. מוצגות בה עבודות בכמה אופני עשייה שנחשבו בעבר אומנות, כמו ריקועי ברונזה, לצד הטכניקות הקאנוניות.

מצער שכל העושר הזה מוצג בחלל שאינו אלא מסדרון ארוך, חצוי בקפיטריה. בבניין האוניברסיטה הפתוחה - שתוכנן בידי עדה כרמי מלמד, כלת פרס ישראל לאדריכלות - אין חלל ייעודי לאמנות; עובדה זו יכולה לשמש פתח לדיון עגום ביחס לאמנות חזותית גם במה שאמור להיות מעוז תרבות (תופעה דומה בולטת בבית אבי חי בירושלים, עוד מוסד תרבות ופרויקט בנייה מפואר במיוחד שתיכננה כרמי).

הקישור הראשוני של מישורי בין רנסנס לישראליות בכללה נעשה דרך התפישה של הציונות כתנועה של לידה מחדש, תחייה לאומית שגם כונתה במסגרות שונות "רנסנס יהודי". לשיטתו, התפישה של חידוש כעניין מהותי גרמה לכך ש"בישראל נוצרה, מאז ראשיתה, זיקה משמעותית לאמנות המערב-אירופית, לעקרונות, לחידושים, להמצאות ולפיתוחים פרי רוחם של אמני הרנסנס האיטלקי".

את הזיקה לאמנות הרנסנס מציג מישורי בעבודות של בוריס שץ וסדנאות בצלאל. מבחינות רבות הזיקה הזאת מעידה דווקא על שמרנות ניכרת, משום שכרוכים בה הסגנון הניאו-קלאסי וגם גרסאות שונות של אר-נובו, תנועות שבתחילת המאה ה-20 פעלו במקביל למודרניזם שצמח באותן שנים. זוהי אפוא במידה רבה זיקה דרך מסננות תרבותיות שמרניות לזמנן, לרבות אופנות אוריינטליסטיות שונות ששטפו את אירופה באותה תקופה.

השמרנות הזאת מעניינת דווקא בהקשר לשאלות של רומנטיקה ומודרניזם בציונות. בתולדות האמנות הארץ-ישראלית בולט האימוץ החלקי מאוד של המודרניזם, לפחות עד שנות ה-40 של המאה הקודמת. בין המוצגים בתערוכה, תבליטים שיוצרו במאסות של דמויות מרכזיות בהתחדשות הציונית, הרצל למשל, שדיוקנו על ברונזה שהוכספה נמכר לציבור.

המבט שמציע מישורי על תקופת בצלאל, נושא שבו עסק במחקריו על סמלי הציונות, מתקשר למקום הנרחב למדי שיש לעבודות בצלאל בתערוכת הקבע החדשה של אמנות ישראלית במוזיאון תל אביב ובתערוכת הקבע במוזיאון ישראל. תערוכות מקיפות של פרק בצלאל באמנות ישראלית הוצגו לפני עשרות שנים מתוך תפישה ששלטה בה חלוקה בין אמנות לאומנות, והשפה הצורנית לא נבדקה ביחס למה שהתרחש במרכזים אורבניים אחרים בפלשתינה ובאזורים שכנים בממלכה העותמנית.

ליאת אלבלינג

דוד, אני והיא

יונתן הירשפלד, בציור "הוא שרצה להיות אל והיה לחיה" (2011), ויוסף קריספל ב"יום הדין של מיכלאנג'לו" (2010) מתייחסים שניהם לדימויים מהקאפלה הסיסטינית (שנפתחה בשנת 1483), אחת היצירות הרנסנסיות שתפסו מקום מרכזי בתודעה התרבותית המערבית.

הציור של הירשפלד הוא שליש מטריפטיכון, שהוצג בשלמותו בתערוכתו במוזיאון רמת גן לפני שנתיים. הירשפלד צייר לפי דמותו של יונה, אחד מ-12 הנביאים המצוירים בקאפלה. יונה שנבלע במעי הדג ויצא ממנו נחשב למסמל את ישו שמת וקם לתחייה ולפיכך העיסוק הוא בהיבט נוצרי מובהק. הירשפלד כיסה את דמות יונה של מיכלנג'לו בנהר אדום כדם והושיב את הנביא המצויר על קריאטידות עירומות.

הציור של קריספל מציג דף מספר שבו מצויר קטע מיום הדין: ברתולומאו הקדוש (בדמות הנחשבת לדיוקן עצמי של מיכלאנג'לו) נראה אוחז את עורו שהופשט מעליו. זו גרסה עכשווית של העיסוק בנושא "כאן ושם" שאיפיין בעבר את האמנות המקומית: הדיון בקיומם של שני מרכזים, אירופה וארץ ישראל, וההכרה באמנות כמתווכת ביניהם. סוגיה זו של תיווך היא נושא פוסט-מודרני מובהק, המתקשר לתפוצה הנרחבת יותר ויותר של דימויים בכלל.

הזיקה הישראלית לרנסנס ניכרת גם בעבודות משנות ה-70; אם זו המוכרת של גינתון, "דוד ואני", ואם עבודה שבה רשמה את עצמה דגנית ברסט בתנוחה זהה לזו של פסל דוד.

מישורי מציג התייחסויות באמנות הישראלית לפרספקטיבה ולתפישת הציור כחלון - שני יסודות רעיוניים של הרנסנס. ההצגה של "קונסטרוקציית וידיאו" (1978) ו"הכיסא" (1980), שתי עבודות וידיאו של בוקי שוורץ, בהקשר של הרנסנס, מעניינת. בפרשנות של עבודתו מודגשת בדרך כלל העשייה החדשנית לזמנו בתחום הווידיאו ואילו מישורי מעמיד אותו בהקשר של העיסוק הרנסנסי בפרספקטיבה.

אם הניסוח של חוקי הפרספקטיבה היה דרך להסדיר את ההתבוננות בעולם, הרי כבר באמנות המאנייריסטית שבאה בעקבות הרנסנס נבחנו דרכים לפריעת הסדר ויצירת תעתועים שהתבססו על חוקי הפרספקטיבה. בעבודות של שוורץ יש סוג של פריעה וגם קסם, במיוחד ב"הכיסא".

את תפישת הציור כחלון, שנוסחה בידי התיאורטיקן אלברטי (ונקרא תיגר עליה כבר בסוף המאה ה-19), מישורי מציג בין היתר דרך תצלומים של שי קרמר מאתרים צבאיים, כמו "מבנה צה"לי ליד תחנת הרכבת הטורקית" (2009), או ברישום בעפרונות צבעוניים של הדס חסיד, "דף אינטרנט" (2010). העבודות של קרמר וחסיד בהחלט יכולות להיקרא בהקשר זה, אך נדמה שיש בבחירות הללו אקראיות. גם ההתמקדות בהיבט אחד של העבודה פוגמת בקריאה, וכך אף ההתעלמות מההיבטים הפוליטיים של התצלום של קרמר.

מישורי מציג ציורי רבנים במדיום מודפס שהוא מכנה "כרזה עממית" (ונשאלת השאלה מהי כרזה לא עממית). הכוונה לציורי "קדושים" יהודים, נושא שלא הוצג כסוגה באמנות ישראלית. מישורי מציג זאת כמסורת חדשה: "עד המאה ה-19 אין בנמצא דיוקנאות חזותיים של יחידי סגולה אלה, בשל פרשנות ייחודית, אורתודוקסית ושנויה במחלוקת, לדיבר השני, האוסר לכאורה יצירת פסלים ותמונות".

הנושא פתוח לדיון, משום שדיוקנאות רבנים מתייחסים לציווי "והיו עיניך רואות את מוריך". אך מכל מקום, מרתק לראות את הדוגמאות של ציור דמויות שמישורי מביא; למשל רבי שמעון בר יוחאי באיקונוגרפיה של הירונימוס הקדוש.

הניסיון שנעשה כאן, להתעלם ממגבלות החלל ולהציג מוצגים רבים, חלקם כהערות שוליים חזותיות, הוא בעייתי. הפער בין השאיפה להקיף נושאים רבים מאמנות רנסנס ולדון ביחס אליהם באמנות ישראלית ובין תנאי התצוגה - אינו ניתן לגישור.

"חלון למציאות" - מחוות ישראליות לרנסנס האיטלקי. אוצר: אליק מישורי. הגלריה האוניברסיטאית, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה. שעות הפתיחה: ימים ראשון עד חמישי 10:00-17:00, יום שישי 10:00-13:00. עד 30.3



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו