בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות מודרנית במספרה בדרום תל אביב

הסדרה "פעולה בחודש" שיזמה הגלריה המקומית בעיר, מבקשת לטעון במשמעות חדשה את הקשר בין אמנות לקהילה

27תגובות

במרכז המסחרי המוזנח של שכונת נוה אליעזר במזרח העיר תל אביב שוכנת מספרת "עופר עידן". חללה פשוט, צבוע אפור ובתוכה פינות עבודה שונות בהתאם לשירותים שהמספרה מספקת - מניקור, הארכת ריסים, הדבקת יהלומים על העפעפיים, מיטת שיזוף, סיליקון לשפתיים ותספורת גם. בין מסך הפלזמה שמשדר את "האח הגדול" ללא הפסקה ובין פוסטר מהוה המציג לראווה תסרוקת מהוקצעת, תלוי ציור של האמן רועי חפץ.

חפץ פותח את הסדרה "פעולה בחודש", יוזמה חדשה של הגלריה הקהילתית בנוה אליעזר, המציגה מחשבה שונה מהרגיל על השילוב של אמנות וקהילה. בלי השתלטות על המרחב הציבורי, בלי תחושת קרנבל, היא מאפשרת לאמנים לפעול בצורה מינורית ובקשר עם תושבי השכונה.

חפץ, בן 32, גדל בעיר רחובות וכיום גר במרכז תל אביב ועובד בסטודיו בדרום העיר. במספרה הוא מציג ציור של דמות מוחצנת וגרוטסקית, על גבול הקריקטורה. עיניה פעורות, ספק בוהות ולא ממוקדות, ספק מישירות מבט. תסרוקתה המוגבהת ובגדיה משווים לה חזות גנדרנית על גבול התיאטרלית. "המורה לגיאוגרפיה" שמה.

בציור זה, כמו בדמויות אחרות המופיעות בציוריו של חפץ, יש דגש רב על ההתגנדרות; הן מבחינת התכנים והדימויים שהוא יוצר והן מבחינת אופן העבודה. ציוריו כרוכים בפעולה עמלנית מחד גיסא ובמחוות של תנועה מאידך גיסא; הוא כמו מלטף ומלטש את פניהם ומלבושיהם. על כן לא הופתע כשסאלי הפטל נוה, אוצרת הגלריה, פנתה אליו לפני כשמונה חודשים והציעה לו לחשוב על פעולה במספרה.

שניים ממקורות ההשראה של חפץ הם המושגים "פופיש" ו"דנדי". המלה fop שימשה לתיאור דמות טיפשית עוד במאה ה-15, אך החל במאה ה-17 היא היתה לכינוי לאדם העסוק יתר על המידה בהופעתו. אפשר למצוא אזכורים רבים לה ביצירות חשובות בספרות האנגלית. הדנדי, מושג דומה שהשתרש אחרי כן, במאות ה-18 וה-19, איפיין לרוב בני מעמד ביניים שאימצו להם חזות וגינונים אריסטוקרטיים.

"התחברתי מאוד לאוברי בירדסלי למשל, המאייר של אוסקר ויילד שהיה מעין ‘פופיש'", מספר חפץ. "משהו בחוויה של להיות מודע לכל פריט משך אותי".

כמו אותם פופישים ודנדים, כך גם חפץ עובד קשה על האסתטיקה והארשת הגנדרנית של הדמויות ביצירותיו. הוא שוקד חודשים על ציורה של כל דמות. בהזמנתה של הפטל נוה ראה שתי הזדמנויות חדשות: לשהות במספרה, המסמלת לו חלום ישן להיות ספר, וכן לצאת מהסטודיו. "התרגשתי מהאפשרות הזאת", הוא אומר.

במשך החודש הזה הוא מתארח במספרה בימי חמישי אחר הצהריים ומצייר תושבים מהשכונה. "פעולת הרישום במקום תהיה מהירה, ראשונית וחשופה", כותבת האוצרת בטקסט המלווה את הפרויקט, "מנוגדת בתכלית למתודיקת העבודה העמלנית, הקפדנית והממושכת המאפיינת את יצירתו של חפץ בסטודיו המסוגר, ותעסוק בשאלות של הבניית אסתטיקה וטעם אישי וקולקטיבי".

חפץ מצדו מסייג ואומר: "בשביל הרישומים שלי אני חייב להתבודד בסטודיו, אני נלחץ מעבודה על רישומים מהירים וגם הסיטואציה חושפנית. אהיה חשוף לאנשים בשכונה או לבקשות, הנעות מקריקטורה ועד ציור ריאליסטי מאוד של הבן-אדם. אני לא וירטואוז של רגעים, אני לא יודע איך לעשות את זה".

חפץ, שסיים ב-2009 את לימודי התואר השני בבצלאל, לימד במקביל בבית ספר לחינוך מיוחד, שם עבד בעיקר עם ארבעה נערים. עם אחד מהם הוא ממשיך לעבוד כיום במסגרת עצמאית, בסיוע משרד הרווחה. הנער, כבן 15, הלוקה בתסמונת אספרגר, אימץ זהות נשית מגיל צעיר והשתוקק לעטות בגדי נשים, להתאפר ולהתגנדר. בעוד שהמערכת לא ששה להיענות לכך, חפץ דווקא איפשר לו לעשות כרצונו ואף עודד אותו. לדבריו, "העבודה עם הילדים ובמיוחד אתו העלתה אצלי הרבה דברים שהדחקתי. את העובדה שאני פשוט נהנה מזה, לצייר בסטודיו שיער, ציפורניים, מלבושים ועוד".

בכל פעם שחפץ מתאר את אנשי המספרה, עופר עידן ונונה פיראלי, הוא נמלא התרגשות וניכר כי הוא חש זיקה של ממש לעבודתם. "עופר קיבל אותנו מאוד יפה", הוא מספר. "סאלי ואני סיפרנו לו על הכוונות שלנו, הראינו לו את הרישומים שלי והוא התלהב. נונה הזהירה אותנו שזו שכונה קשה, והיא אכן קשה, אך אל המספרה באים אנשים וטיפוסים עם סיפורים מדהימים".

האירוע הראשון, ביום חמישי שעבר, התקיים בצל חגיגות בר מצווה של אחד מילדי השכונה. המספרה היתה בתפוסה מלאה, בעיקר של בנות המשפחה: סבתא, אמא ובת - כולן חיכו שיתקינו להן תסרוקות ופן. "הן עברו סשן שלם", אומר חפץ בחיוך.

בהתחלה הוא רשם את המקום ואת האנשים וצייר יחד עם כמה ילדים שהתאספו במקום, אך עד מהרה פשוט נסחף, מוקסם, לתוך ההתרחשות. "הנשים שמגיעות למספרה באות מהמקום הכי חשוף ופגיע, ובצורה הכי קלישאתית כביכול מביעות את הרצון להיות יפה, לצאת מלכה, ועופר עושה את זה בשבילן", הוא אומר. מפעם לפעם אף צילם, בווידיאו וסטילס.

את הרישומים שהוא יוצר הוא נותן לאנשים, ומלבד זאת, התקציב של הפרויקט, שהעירייה מממנת במסגרת שנת האמנות בתל אביב, מאפשר לו לתגמל את המספרה על היענותה. כל יום חמישי חפץ מזמין שני אנשים משדה האמנות המקומי (אמן, אוצר או איש תיאוריה) לעשות תספורת או טיפול כזה או אחר. ביום חמישי שעבר היו שם שחר פרדי כסלו ודנה יואלי, השבוע יבקרו אורי קצנשטיין וראפת חטאב.

"אם יצליח להיווצר דיאלוג, זו תהיה הצלחה", אומר חפץ. "הרי אני בא מהעולם שלי, עם הפרקטיקה של עולם האמנות, אך כשאת שם את בעולם שלהן. הנשים לא שמות לב בכלל, הן עסוקות בשלהן. אנחנו תמיד נהיה אורחים, אך כאורחים הן קיבלו אותנו יפה. למדתי שצריך לבנות אמון. נורא קל לבוא ולהתרגש ממה שקורה, להסריט ולהוציא החוצה, אך זה לא מה שקורה פה". המוקד, כך נראה, הוא ההתרחשות עצמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו