נייר, עמדה

התערוכה "החומרים שמהם עשויות המלים" מבקשת לקרוא תיגר על הארעיות של נייר העיתון ולהפיק ממנו צורה ומהות אחרות

ליסה פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליסה פרץ

במובנו הממשי, לעיתון אין דבר מן הנצח. התוכן הממלא את עמודיו תקף לתאריך שבו ראה אור, משקף את המציאות של הרגע שבו הודפס ומנציח את סדרו של היום שבו התפרסם. ארעיות וזמניות הן ממרכיבי הגנטיקה שלו. כך גם החומר שממנו הוא עשוי: בחלוף יום אחד בלבד הוא כבר מתקמט, נקרע, דוהה, מצהיב, מאבד את צורתו המקורית בשל השימוש. הלימה מושלמת בין תוכן לחומר, המבססת את מהותו כמוצר קצר מועד. תפקידו המרכזי של העיתון, לעומת זאת, קבוע ומעוגן משחר ימי המקצוע: תיווך מידע, על סך כל הפעולות הנלוות לתיווך מסוג זה, כמו קיבוץ, ארגון, סידור היררכי, אריזה והגשה.

אלא שכבר בעת הנוכחית, זרועת אופקים טכנולוגיים בלתי נגמרים הטומנים בחובם שפע פלטפורמות תקשורת, מזדקרות להן תהיות קיומיות הנוגעות להמשך דרכו של עיתון במתכונתו הנוכחית: כיצד נצרוך את המידע, איזו צורה פיסית ותוכנית תהיה לסוכנות האינפורמציה שלנו, לאיזה צלם חדש יתגלגל העיתונאי, ומה תהיה מידת הרלוונטיות של הערכים העיתונאיים כפי שהם מוכרים לנו היום. על מפתנה של דלת העיתונות עומדות הסוגיות הדחופות האלה, אשר יאלצו אותה לעדכן את המטען הגנטי שלה ולהתאימו למציאות החדשה.

אלו הן בדיוק שתי נקודות המוצא של התערוכה "החומרים שמהם עשויות המלים", פרי שיתוף פעולה בין עיתון "הארץ" לתלמידי מחלקות העיצוב של בית הספר שנקר: לאתגר את הפרוביזוריות של נייר העיתון ולהפיק ממנו צורה ומהות אחרות לגמרי מהמקור. בכל אחת מ-120 העבודות המוצגות בתערוכה מהדהדת ההתכה האולטימטיבית של שתי נקודות המוצא האלה: מוסף התרבות של "הארץ", "גלריה", שינה צורתו לכורסה, עמודי החדשות לכרזות, המוסף הכלכלי, TheMarker, לשמלה מרובת שכבות, והמוסף הפוליטי, "השבוע", לשרשרת. תחת קשת פעולות - קריעה, גזירה, תפירה, שריפה, צריבה, צביעה, הדבקה, דחיסה, הקפאה, קימוט, החלקה, הרטבה וייבוש - עברו גיליונות העיתון טרנספורמציה קיצונית ומתעתעת. את האדם המתבונן במוצגים עשויה ללכוד תהיית-התהיות העומדת בבסיס כל פעולת אמנות: מהו בדיוק הדבר הזה שהוא רואה לנגד עיניו, האם מדובר בעיתון שנהפך לתכשיט או בתכשיט שהוא בעצם עיתון? וכמו כל פעולת אמנות, גם הפריטים המרכיבים את התערוכה הזאת פרוצים לאינספור פרשנויות.

יש מי שינסו בכל זאת להיצמד אל העיתון במשמעותו הבסיסית ביותר: אל הלייאאוט, השפה הגרפית והמבנה הפיסי שלו. כל אלה קיימים בעבודות, אם בצורה גלויה ואם בצורה סמויה, אם באופן המתוחכם ביותר ואם באופן הפשוט למדי: שמלה שגזרתה תואמת את קווי המתאר של העיתון בעת פתיחתו לרווחה, תליון העשוי מאותיות הלוגו הידוע של "הארץ", וילון שהורכב מעשרות גיליונות. גם אם מאפיינים כה מובהקים נבראו מחדש כפרט עיצובי או לחילופין כאלמנט, אין באקט הזה רק כדי להעיד על הזיקה המתקיימת בין העיתון לעושים במלאכה. לפני הכל הוא הוכחה ליכולתם לממש הלכה למעשה את המתודה הבסיסית שרכשו במשך לימודיהם ועל ידי כך להיהפך למעצבים אמיתיים: להמיר את הרוחני בארצי, לעבד את הרעיון לכדי מוצר, להחליף את המחשבה בביצוע, לקבע את הבר-חלוף באינסוף, להפוך את המלים לחומרים.

מתוך הקטלוג המלווה את "החומרים שמהם עשויות המלים", התערוכה המשותפת לעיתון הארץ ולתלמידי מחלקות העיצוב של בית ספר שנקר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ