הצד החמורי של החומר

כשאביטל כנעני רושמת, הסטודיו בתחנה המרכזית בתל אביב מספיק לה, אבל כשהיא מפסלת שום חלל אינו גדול דיו והיא מובילה חומרים לעיבוד במקומות רחוקים. אבל לדבריה, דווקא כשהיא מתרחקת היא מתקרבת

אלי ערמון אזולאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי ערמון אזולאי

כל חללי העבודה ששירתו את האמנית אביטל כנעני היו מאז ומתמיד קטנים למידותיה ולנפחי פסליה. לצד העבודה בסטודיו, שבה נשמר מתח מתמיד בין הרישום לפיסול, הקפידה כנעני לשלוח זרועות החוצה ולנסוע למקומות שונים, מקיבוץ כברי ועד סיאול, כדי לעבוד מתוך ריחוק מסוים.

הסטודיו הנוכחי שלה ממוקם בבניין תעשייה קטן בגבה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בצדו הימני של החלל נמצאת פינת עבודה של האמנית חיה רוקין, שסיימה אשתקד את התוכנית לתואר השני של בצלאל וחולקת את המקום עם כנעני. אבל בניגוד לעבודות קטנות המידה של רוקין, הפועלת עם חומרים ומדיות רבות, החלק השמאלי של החלל, בו עובדת כנעני, חושף סדר גודל אחר של יצירה. חומר הגלם הבולט כאן לעין הוא שבבי עץ דקיקים שנערמו בפינות שונות בחדר.

כל ערימה כזו מתגבשת לכדי פסל, שהוא ספק נוף ספק דמות, והדמות לפעמים בוקעת מהרצפה ולפעמים מהתקרה. הפיסול הזה מתוך ערימה, כמו הרישום מתוך סבך המאפיין גם הוא את כנעני, מזכירים במידה רבה את החוויה של ילד קטן השוכב בחדרו בחשכה, ובזווית עיניו מתחילה ערימת הבגדים שעל הכיסא ללבוש צורה, והמגבת התלויה על הדלת נדמית כמפלצת כלשהי. וכאן נדמה הפסל העשוי שכבות שעל הרצפה למין באר, בעוד הפסל היוצא מהקיר כשהוא תלוי על זרוע, כמו הזרוע המחזיקה טלוויזיה, מזכיר חיה. ממול מונחים עשרות חלקי דיקטים מעובדים ולא מעובדים - חומרי הגלם של כנעני המחכים להילקח.

בקצה חלל העבודה של כנעני יש דלת עשויה דיקט המובילה למרפסת קטנה, שהותאמה לצרכיה. כנעני ורוקין, שלא הכירו קודם, התחברו במקרה דרך הפייסבוק ואל המקום הזה הגיעו דרך האמנית אורלי סבר, שעובדת אף היא בבניין. הן נכנסו במקומו של קרמיקאי פיוטי שדאג לכסות את הקירות בהגיגים. רובם סוידו כשהן נכנסו. החלל נראה אז פרוץ לרוחות השמים, היא אומרת, ודרש השקעה רבה.

כנעני (33) אמנם משתמשת במרפסת עבור עבודה מלכלכת כמו ניסור ושיוף, אך את מרבית העבודות מהסוג הזה היא מבצעת במקומות אחרים; את העצים, למשל, היא חותכת במכללת ספיר שם היא גם מלמדת השנה. "לצאת החוצה ולנסוע רחוק - זה הרבה יותר קל בעיני מאשר ללכת לנגריה מתחת לסטודיו. היה קיץ שנסעתי לעין שמר ועבדתי שם בחממה. זה היה מדהים".

אפילו לא סוס

החלוקה מבחינתה מאוד ברורה: פעולת החיתוך, שהיא אינטנסיבית במיוחד, נעשית בחוץ ואילו בסטודיו היא נדרשת להלך רוח אחר - עבור החיבור מחדש. "יש איזשהי מופרכות בסיסית בפיסול שלי. יש משהו בהובלה הזו שאני מארגנת לעצמי ממקום למקום, שמאוד נוכח אצלי. אני תופסת את עצמי כמו חמור - לא כמו סוס, חלילה. יש פעולה שהיא אנטי עצמי והיא קשורה גם לאנטי פיסול. אני לא מארגנת לעצמי את המצב האולטימטיבי של פיסול - נגיד, סדנה ענקית, רחבת ידיים, עם מכונות והכל. זה קצת כמו ללבוש מכנסיים אבל שיישאר רווח המכניס קור לגוף".

במהלך השנים עבדה כנעני עם קרטון, פורמייקה, פורניר וכיום עם עץ מעובד ודקיק. "אני לעולם לא אעבוד עם הגוף של העץ, עם גוש, אלא עם הכיסוי, עם הפסאדה". על אף הבחירה בחומרים אנטי-פיסוליים לכאורה, כנעני נוטה לפעול בדרך פורמליסטית מאוד, "כזו שעוסקת בתכנים הבסיסיים של הפיסול. העץ הוא חד, לא במצב הכי יפה שלו, הוא אף תוקפני לפעמים. מתנהל דיאלוג בינינו, שאני לא יודעת אם הוא לא חד צדדי בעצם, משהו שאני עושה עם התוקפנות שלו. בכל מקרה הפסלים האלה אינם נעימים, אפשר להיתקע בהם, הם כל הזמן מאיימים לתקוף למרות שיש בהם משהו יפה".

כנעני כמעט לא מכינה סקיצות לפסלים. "יש רישום ויש פיסול ויש ביניהם יחס מסוים", היא אומרת. "הם בוחנים את אותן מהויות ואותם הדימויים, אך הם אף פעם לא סקיצה אחד לשני. אני מייצרת סקיצות לאחרים, לאוצרים או לגלריה שמבקשים הדמיה. אבל אצלי הכל נמצא בראש".

הרישום והפיסול גם לא מצליחים להתקיים אצלה בד בבד. "הסטודיו נע בין תקופות של רישום לתקופות של פיסול. לכל אחד מהם נדרשת אנרגיה שונה לחלוטין. עבודות של פיסול הן גדולות וקודמת להם דגירה ארוכה. זו הפקה, זה משתלט וכל הזמן מתלכלך. תסתכלי על הערימה פה ותבואי עוד שבועיים - היא כבר תהיה פי שניים גובה. הרישום לעומת זאת דורש התכנסות פנימה".

הרישום, היא אומרת, החל לתפוס מקום משמעותי בעבודתה רק ב-2007. כשהיא נוסעת לתוכניות-שהות היא מקפידה לעבוד ברישום - כך היה בניו יורק וכך היה בסיאול. "אמנים תמיד נורא רוצים לקבל רזידנסי (שהות), אבל צריך להיות חכם ולהבין מה משיגים מכך. אני הבנתי שאין שום סיבה שאעשה פיסול ברזידנסי וכך הצלחתי להתרכז יותר ברישום".

תוכנית השהות בסיאול, במתחם קוריאני המארח אמן זר אחת לכמה חודשים, היתה משמעותית בעבורה, וכך גם שלושת החודשים בניו יורק - אם כי בצורה אחרת, מחוברת יותר למציאות. בניו יורק היא פגשה חברים ומכרים, בעוד בסיאול היא חוותה את ההיפך - ניתוק, שהיה עוצמתי לדבריה. "זה מקום אחר לגמרי, רמות התקשורת אחרות. טיילתי שם הרבה, טיפסתי על ההרים. זה מאוד מצמיד לעצמך. החוויה בסיאול היתה נזירית".

הניתוק מהמציאות שמאפשרות תוכניות-השהות, היא אומרת, הוא חיוני. "מעבר לזה שאת נהנית ממקום אחר, זה מאפשר שקט שהחוויה הרועשת בת"א אינה מאפשרת כלל. יש פה כל כך הרבה רעש, ואת כל כך מעורבת בקשרים, בחברויות, במצב הפוליטי - אנשים פה ערים להכל וכל הזמן עובדים. שם את רק בסטודיו וזהו. אולי אנשים אחרים יכולים ליצור פה בקלות אבל לי זה קשה. עם זאת, הניתוק טוב רק לפרקי זמן קצובים, לא הייתי יכולה לדמיין את עצמי נוסעת עכשיו לשנה".

כנעני מקפידה להגיע לסטודיו לשלושה ימי עבודה, שסופי השבוע כלולים בהם. כמו אמנים רבים אחרים, היא עובדת לפרנסתה ארבעה ימים בשבוע, במכללת ספיר ובתיכון בשוהם. "בתקופות רגועות אני יכולה לבוא ולבזבז שעתיים עד שאני מתחילה לחפש", היא מצביעה על שני פסלים עשויי דיקט הנראים כמו תכשיט מוגדל. "הענבלים האלה יצאו מחיפוש, יצאו ממשחק ונהיו פסל. לעומת זאת, יש פסלים שהם ביצועיסטיים לגמרי ובהם אני הפועל של עצמי, כמו הבאר שאת רואה פה". *

מחשבות הגוף

 מיקום: ליד התחנה המרכזית החדשה בת"א

 זמן: חצי שנה

 גודל: 40 מ"ר

כנעני עובדת כרגע לקראת תערוכת יחיד גדולה שתיערך לה בחודש יוני ב"גלריה 39" המייצגת אותה, וכן לקראת כמה תערוכות קבוצתיות. "רוב העבודות שלי עד היום היו מונו: גם אם הן היו גדולות במיוחד, היתה להם נוכחות אחת. עכשיו, לקראת התערוכה, אני דווקא עובדת על ריבוי". גם הפעם אין לה צורך בסקיצה, כי היא עובדת, לדבריה, מתוך הגוף: "אני חושבת ומדמה מתוך הגוף. אני בן אדם מאוד פיסי והיצירה שלי אינה נשענת בהכרח על האינטלקט. האינטנסיביות כעת קשורה בהכנה לתערוכות גדולות, והסטודיו מתקשה להכיל את העבודות". לדברי כנעני, כך היה תמיד. "תמיד עבדתי בחללים קטנים למידותי שבהם הפיסול לעולם לא מתקיים בשלמותו". את העבודה היא משלימה לרוב בחלל התצוגה ואז היא גם רואה את התוצאה בפעם הראשונה.

כנעני בסטודיו. הפסלים מאיימים לתקוף
ללא כותרת, 2009

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ