רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתוח סגור פתוח

האור הוא השחקן הראשי בחללי הדירה הריקים של סימון אג'יאשווילי. בתערוכה הנוכחית שלו הוא משלב עבר עם זמן מיידי ונותר מסתורי אף שלכאורה הכל חשוף

5תגובות

ללא תכנון מוקדם, וגם ללא קשר לחגיגות שנת האמנות בתל אביב, מוצגות כעת תערוכות ציור מעניינות רבות: בהלנה רובינשטיין - "אני ברלינאי", ובה עבודות של 18 אמנים העוסקים בציור בברלין; במוזיאון ת"א מוצגות תערוכות של זוכי פרס רפפורט; בדרום העיר מציגים יהונתן הירשפלד, מריק לכנר ונטע הררי, ועוד. לצד המחשבה על החיוניות האדירה של המדיום הציורי, נוצר כאן גם רגע השוואתי מעניין בין הסגנונות השונים.

"עבודות חדשות" היא כותרת התערוכה הפיוטית של סימון אג'יאשווילי בגלריה רוטשילד אמנות, וזו מאותן כותרות חסרות-כותרת הניתנות כסוג של ברירת מחדל. בסדרת ציורי אדריכלות לוכד אג'יאשווילי חלומות ומאיר את מה שנצבר לאורך השנים בקירות ובאריחי הרצפה, ברהיט ישן או בדלת, את השמחה שהיתה כשהיו חדשים, את הציפיות ואת מה שהלך וקהה עד השלמה ואולי פיוס. הוא מספר סיפורים בלי להרבות בפרטים ובלי דרמה. אפשר להתרפק על האופן שבו הדירה בגרסתה הישראלית, הסגפנית, מקבלת כאן הילה של אור כמו בציור של ורמיר, אפשר גם לחשוב על אותה תל אביב מאובקת ומתבוססת בזיכרונותיה בספרו של יעקב שבתאי "זכרון דברים".

אג'יאשווילי (1949) הוא יליד טביליסי ובה סיים את לימודי האמנות באקדמיה לאמנויות ב-1973. בארץ הוא מציג מאז תחילת שנות ה-90 ואף שזכה להערכה לא הרבה להציג כאן. עיקר תערוכותיו במשך השנים היו באירופה, בעיקר בהולנד ובבלגיה. הוא מצייר סוגות קלאסיות כמו טבע דומם, דמויות ודיוקן, ויצר בעבר גם כמה פרויקטים קונצפטואליים ברוחם, כגון "מוזגת החלב", בה השתמש בדימוי של ורמיר לצד מונוכרום. הפעם הוא מציג כ-20 עבודות בגדלים צנועים, כולן ללא כותרת. החללים הנראים בהם כמעט ריקים למעט רהיטים בודדים או יריעות בד.

ארכיאולוגיה של כמיהה

שני מהלכים שמציע אג'יאשווילי הם שהופכים את הציורים למרתקים: הוא כורך יחד זמנים שונים לכדי זמן-לא-זמן, והוא שובר את "הקיר הרביעי" - אותו קיר דמיוני בין הקהל לבמה, בין הקהל לכל יצירה שהיא. אג'יאשווילי לא עושה זאת באמצעי המקובל של דמות המביטה אל הקהל, אלא באמצעות הגבולות האדריכליים: החלקים הפנימיים של הדירה נראים כתפאורה מורכבת למחזה מודרני, כמטאפורה למקום יותר מאשר מקום. אג'יאשווילי לוקח את הצופה שלו למסע בחלל הקטן והדחוס ומפזר רמזים על תקופות ואירועים שחלקם נותרים סתומים כמו סודות שקירות אינם מסגירים.

בחלק מהציורים נראית רצפה עם אריחים בשחור לבן, מהסוג שמעולם לא היה נפוץ בארץ אך מקובל מאוד באירופה. הרצפה מרמזת למשחק שח - אחד הדימויים לסיפורי חיים משתרגים וגם לזמן עבר מעורפל, לאסתטיקה זרה. הבדים בציוריו של אג'יאשווילי נראים לרגע כמו סדינים שנפרשו על רהיטים בבית נעזב, וברגע אחר כמו בדים מצוירים שבהם הופגנה וירטואוזיות ציורית החל מהרנסאנס ובעיקר בתקופת המנייריזם והבארוק. הרהיטים הם לעתים יחידות דלות מאיכות נמוכה, מהסוג שנקנה בחנויות משרדיות, ולעתים הם נדמים כיחידות קטנות של נגרות מודרניסטית מוקדמת שבה הפונקציונליזם היה אידיאולוגיה ולא תירוץ לעיצוב דל.

המתח בין דלות לבין שאיפה למקום וזמן אחרים מתומצת בשני ציורים של כיסאות העומדים בחלל כאילו נועדו פעם לישיבת מודל לציור. על כיסא פורמיקה ומתכת פרוש בד שאמור לשמש הרבה יותר מכיסוי שינעים את הישיבה: הבד אמור להיות מפרש, אתו תפליג הסצינה למחוזות אחרים של פאר.

הכיסאות והבדים גם זורעים ספק בזיהוי החלל - הוא יכול להיות פנים דירה או פנים של סטודיו או צירוף של שניהם, חלל שבו מותכים יחד האישי עם מה שנעשה מתוך פנייה החוצה - ציורים הנועדים להצגה לקהל. בחלל הקטן יש דלתות חלקות ודלתות עם חלונות זכוכית גדולים ועם חלונות זכוכית קטנים, עדות לחלל ששונה שוב ושוב - והציורים הם ארכיאולוגיה של הכמיהות.

האור הוא השחקן הראשי המהלך בחלל המצויר, שאין בו אנשים. אג'יאשווילי משחק באור כמו בחומר - ללא מחויבות כלשהי לריאליזם. העבודות אמנם פיגורטיביות, אך ההסתמכות שלהן על מראה ספציפי היא רק כנקודת מוצא. קירות חשוכים ואור מסמא, דלתות פתוחות חלקית וקורות תקרה הנחתכות בזוויות בלתי אפשריות - הופכים אחדים מהציורים למין קטעי מבוך, במה של חיים סבוכים. האופן בו אג'יאשווילי עושה זאת מכיל את הזיכרון של התפנימים ההולנדים, וכאמור במיוחד של יוהאנס ורמיר, אבל ניכרים גם הדים של תפנימים מאוחרים יותר, ובמיוחד של אדוארד הופר האמריקאי.

הצופים בתערוכה מתלווים למספר שמראה איזשהו עבר, שחושף ומסתיר, ובכל חדר הוא מתייחס לרגע שהיה או יכול היה להיות במסע פנימי לגמרי. החוץ נכנס לעבודות רק דרך האור שמעוצב כתאורה דרמטית לתפאורת המחזה שאג'יאשווילי מתזמר.

הציורים עשויים בצבעי אקריליק, צבעים שההיסטוריה שלהם קצרה ביותר (אקריליק נכנס לשימוש רק באמצע המאה הקודמת) ואיפיונם המרכזי הוא שהם מתייבשים במהירות רבה - לעומת צבעי השמן, הדורשים זמן ייבוש ארוך, לפי עובי הצבע וסמיכותו. בעוד צבעי השמן מותירים בידי האמן זמן רב יחסית לערוך שינויים בציור, הרי האקריליק מכתיב קצב עבודה שונה ודורש החלטיות. הציורים של אג'יאשווילי נראים כציורי שמן והידיעה שהם עשוים אקריליק מחזקת את התחושה של סיפור שהיה דחוף לאמן לספר.

השקט של העבודות, הדממה המוחלטת של החללים הריקים והרהיטים הבודדים, רק מגבירים את התיאטרליות שיוצרת התאורה, וגם את האמביוולנטיות: החללים הפתוחים נשארים כמבוכים סגורים, כמקום מוכר וזר.

סימון אג'יאשווילי, "עבודות חדשות", גלריה רוטשילד אמנות, רוטשילד 140 תל אביב. ימים שני עד חמישי: 11:00-18:30; יום ו': 10:00-13:00; שבת: 11:00-13:00

סטודיו שוקי קוק
סטודיו שוקי קוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true