בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

שרון פוליאקין, "שמונה שיעורי רישום"

השיחות בין האמנית לאוצר יונה פישר, המופיעות בקטלוג תערוכתה הן כעין מסע במנהרת הזמן, המשקף את מיטב יתרונותיה וחסרונותיה של תחילת המודרניות

30תגובות

התערוכה החדשה של שרון פוליאקין, "שמונה שיעורי רישום", (המוצגת כעת במוזיאון אשדוד) המצרפת רישומים ואובייקטים הניזונים ישירות זה מזה ומוצבים בחלל בזיקה אלה לאלה, מלווה בשמונה שיחות עם האוצר יונה פישר, שהתקיימו במקומות שונים מדצמבר 2011 ועד לפני חודשיים. זהו מפעל של התעניינות עצומה, ליווי דיאלוגי בתהליך עבודה, פרי סבלנות והתעניינות.

הדיאלוג ביניהם הוא שיר הלל שמרני לכישרון המאגי, ל"יוצר שאין לו יוצר" בלשונו של בורדיה, כלומר - זה שהצופה מתבונן על בריאותיו והשפעותיהן על העולם, להבדיל מהתבוננות באופנים שבהם העולם והשפעותיו מבנים הביטוס של יוצר או טיפוס יצירה מסוים.

במובן זה, ניתן לעקוב אחר שותפות מלאה, חסרת היסוס וספקות, בשחזור רוח האנכרוניזם, שלפיה שאיבת עולם המושגים מהפנים-אמנותי, מתולדות האמנות ומרפלקסיביות צורנית, היא עושר.

פישר ופוליאקין משוחחים על חוקים, על היררכיות פנימיות, על ייצור קו מנומק, על תוכניות עתירות שלבים. דבריהם אינם חפים מקלישאות ומדיבור מופשט, אולי תולדה של הבנה אינטימית שהתרוקנה מכוחה בדרך אל הדפוס ("כל תערוכה היא בשבילך נקודה על מסלול ההתפתחות, תחנה"; "זאת בכל אופן הדרך הנכונה להסתכל על זה").

אברהם חי

יש בשיחה הזאת, המחולקת לפרקים, ממיטב יתרונותיה וחסרונותיה של תחילת המודרניות - שאר הרוח הנינוח, המשעה את הזמן, זה של המציאות, של הצרכים הדחופים. כך מתאפשרים המראה של רעיונות, בחינתם מכאן ומכאן, הרהור מוחצן, סיפור הדדי של מחשבות על המטמורפוזה של החומר ושל הקו, הבעה של תפישה אסתטית מסוימת. זו התפישה של הדיוק הקפדני, צורניות טהורה, כאירוע של אחדות בין האסתטי לאינטלקטואלי.

כך, למשל, פוליאקין עושה שימוש רישומי בציטוט מלא של יצירה קיימת, "רפסודת המדוזה", לדוגמה, שהיא פרפרזה ישירה על יצירה בעלת שם זהה של ג'ריקו (1818-1819). היא רושמת אותה מחדש בשפה קווית, בקומפוזיציה ובסגנון שאין להם דבר עם הערה מאוחרת - לא על היצירה, תולדותיה, גלגוליה, שפתה - אלא רק עם הרצון לנכס אותה ליקום פרטי שעניינו רגישויות חומריות ביצועיות. במקרה הזה עשייה זו מעקרת. אלגוריית הענק הרומנטית על הסבל והגורל האנושי - רפסודת גוססים נטושה, טובעת ללא הדרת כבוד - נהפכת אצל פוליאקין לשבעה חרובים מיובשים כרוכים יחדיו בחוט קשירה לבן, מכחולי ציור משמשים תרנים, חרס הוא מפרש.

האיור "נשים צועדות לוורסאי" מ-1789, המתאר את אחד האירועים החשובים של המהפכה הצרפתית, נהפך אצלה לרישום ענק בשחור-לבן ובו דמויות צל אפרפרות; רק התותח הנייד ועמודי הדגלים שחורים באופן גרפי חד משמעי.

ניפוח טקסטואלי

פרקי השיחות בין פוליאקין לפישר בקטלוג הוכתרו בכותרות משנה כגון "אובייקט כרישום, רישום כאובייקט", "כלים וחומרים", "ללכת בשדה", "אסכולת אתונה". אלה דיאלוגים קצרים, לא קטנים. וההבדל הזה בין קצרים לקטנים כורע תחת עומס האחריות והמשמעות שהולבשה עליו, תחת נטל היחסים "אוצר" ו"אמן" בתהליך בניית תערוכה, ניפוח טקסטואלי של אירוע, שבלעדיו היה מתקבל כבעל פרופורציות הולמות.

לעתים השיחות נדמות כמתווה תכנוני לפעולות בחלל, לרגעים אף כהזמנת עבודה או כקביעת תנאים מקדמיים לשיתוף פעולה ("אני חושב שהיומן צריך לכלול את הדברים הבאים: השיחות שלנו, ההחלטות שמתקבלות בכל שיחה, האופן שבונים קבוצות של עבודות, ואיך מעלים כל קבוצה כזאת לחלל התערוכה"). לעתים זהו ראיון ("ניסית פעם לקחת רישום ולבנות אותו כמודל?"; "כן, אני עושה את זה"). לפעמים זהו מעין תסריט או מחזה שבו הדוברים מספרים זה לזה מי הם ומה הם עושים כצורה מילולית של מסירת מידע לצופה ("אני מרגיש ברישום שלך התייחסות - שימיה כימי הרישום - אל פני השטח. אין עננים ברקע ואין עצים באופק"; "כן, זה מיותר בעיני. המתח צריך להיות בתוך התנועה עצמה, בתוך הדבר הרשום, וגם בתוך הנייר, ואז אני תמיד חותכת").

אברהם חי

הם משוחחים למשל על "איך מתחיל רישום", ומסתבר ומפורט בשיחתם היחס הלא-פשוט בינו לבין האובייקטים הפיסוליים שפוליאקין מציגה לצד הרישומים. בחלק מהמקרים מדובר בחפצים מצויים שנאספו, פורקו ונבנו שוב מחדש באופן אחר, לירי עד גבול הרגשני. או אז נרשם האובייקט המוגמר כבשיעור רישום מודל, כדמות הצל של הפסל.

"איני חושבת שאגע בשמים (בשתי אמותי)" מ-2011, לדוגמה, הוא אסמבלאז' המורכב מכפיסי עץ, קלידי פסנתר, שפופרות צבע ורכיבי מתכת, שלאחר שהוקם נרשם שוב, בגודל וקנה מידה זהים, בשחור על גבי לבן.

אך מתקיימים גם מצבים הפוכים - רישומים שנבנו כסקיצות או ככלי עבודה. כך, למשל, במקרה של "גשם מכחולים" (2012), אסופת מכחולים, חלקם מודבקים בנייר דבק זה לזה, המסודרים בשתי וערב כשהם כפותים זה לזה ויוצרים מתקן המזכיר רפסודה או אלונקה, לצורך יצירת ריבוי קווים בתנופה אחת. "אסמבלאז' פונקציונלי", מכנה זאת פוליאקין.

אברהם חי

סבלנות, אם כן, יש והמון. גם התעניינות. אלא שזו התעניינות מוגבלת, מיושנת, הכרוכה בעוד קטגוריה - קטגוריית האמונה במתודה הזאת, של "האמן בסטודיו" כאלכימאי, שעל פיה די לו בשיח הפנים-אמנותי הפורמליסטי הגבוה, שיח שהוא תשתית נרחבת דיה לחצוב ממנה משמעות אמנותית.

בסלוניות הזאת גם טמונה התחושה העזה שהאירוע כולו מיושן מאוד - תחושה טובה לרגעים, שכן שני המשוחחים בקטלוג ובחלל הם יוצרים נעימים להפליא, היודעים את מלאכתם היטב. יש פה דקדקנות גדולה על עניין מסוכם זה מכבר, שעשייתו שוב, בכל אופן, מתקבלת כרפליקה מצוינת, מעבר במנהרת זמן שבוצע בהצלחה מרשימה. ביקשנו את הפינוק המושלם של הצימר וקיבלנו במקומו את אורך הרוח של בית ההבראה - האם נתלונן?

ייצור מאגי

פוליאקין מיטיבה לתאר מהלכים טכניים של שלבי עבודה כתהליכים אמנותיים לימודיים ומלאי השראה, גדולים מממדיהם הפרקטיים, סמליים או אלגוריים. "הנחתי ניירות על הדלעות ומיספרתי אותן", היא מספרת, "החיבורים נורא מעניינים אותי".

פישר מיטיב לייצג את האמנות כפנים-שפה אחד לעצמו, שאין לו חוץ, הנובע מעצמו. "אולי זו האמנות", הוא אומר, "הפתרונות והחיפוש שבתוך העבודות".

ביחד הם כמו ממציאים מחדש את דמות האמנות כייצור אובייקטים מאגי, המתבצע בחקר לא מתודולוגי, מלא "קפיצות דרך" שאינן ניתנות לתמלול, אך המשאירות סימנים בעבור פרשן משוכלל המסתפק בהן כמנביעות אמת.

מלבד זאת, ההתמסרות משוללת הבקרה לדיבור הזה, חוסר המרחק מהעצמי, העדר כל אירוניה, מעיקים. ויש כאן גם מאי-הנחת המטרידה שבמפגש עם חנופה והתפעלות, עם אמירת שבחי אדם בפניו בעודו מהנהן בהסכמה ומוסיף פרטים.

שרון פוליאקין: "שמונה שיעורי רישום". אוצר: יונה פישר. מוזיאון אשדוד לאמנות (רח' דרך ארץ 8 אשדוד). שעות הפתיחה: ימים שני, רביעי וחמישי 10:00-16:00, שלישי 10:00-20:00, שישי ושבת 10:30-13:30 (סגור בערבי חג וחג)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו