בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

התערוכה החדשה של מוש קאשי

העבודות בתערוכה מציעות צלילה אל גרעין של שקט ופיכחון. העבודות נהפכות לחוויה פנימית של הצופה, שיכול למצוא בהן מקום נדיר להקשיב לפעימת לבו

29תגובות

שנהב ושחר, ארגמן וחורש, שדות, זרימה, לילה וירוק. אלו החומרים והזמנים שמופיעים בכותרות סדרות הציורים שמציג מוש קאשי בתערוכה היפה להלל שלו במוזיאון הפתוח בתפן. המסע, הצלילה, שמציע קאשי לצופים היא אל גרעין של שקט ופיכחון. זו תערוכה שאינה "רלבנטית" לרעשי המציאות, אינה פוליטית וגם אינה טורדת. העבודות של קאשי הופכות לחוויה פנימית של הצופה, שיכול למצוא בהן מקום להקשיב לפעימת לבו שלו. ועל יקל בעינינו האפשרות, כיום, ליצור מקום לשמוע את הפעימה הזו.

קאשי מפגין וירטואזיות ציורית שאינה מתבשמת בעצמה, אלא דומה שהוא דוחק ביכולותיו לחצות את רף היופי שהציב בעבר. התערוכה היא תערוכת אמצע קריירה מובהקת, במובן שהיא מציגה סדרות שהמוקדמת בהן - "Cronos" - היא מ-2006, אך מרבית העבודות שנעשו בשנים 2009-2011.

העבודות של סדרות חדשות, כמו "2011 Nocturno", מדויקות באופן כמעט מכאיב. קאשי מצייר בגוני שחור וירוק-צהוב מה שנראה כתנועות טקטוניות של לוחות יבשות קדמוניים, אי שם לפני שהנוף התגבש למוכר. קאשי מצייר במכחולים דקים מאוד, במשיחות שיוצרות משטח חלק להפליא, כזה שנדמה שמכחיש את חומריותו שלו. הוא מציע התייחסות לזמן עצמו כישות חומרית שמגדירה קיום ומעלה על הדעת שורה של המשורר יעקב ביטון "קלפות השעות נאספות בקערותיך" (ממחזור השירה "שלושה שירים", ב"מטעם" 28).

בשל היקפה של התערוכה הנוכחית - מוצגות בה בהרחבה עבודות מ-11 סדרות ציור וכן מיצב כדורי זהב - היא מאפשרת לבחון את שורשי האמנות של קאשי. יש בהם יסודות רומנטיים בולטים, ואי אפשר שלא לחשוב על עבודת המפתח "הנזיר מול הים" של קספר דויד פרידריך הגרמני (1809-1810) וגם על עבודות של טרנר הבריטי כמו "דייג בים" (1796) או "שמש שוקעת מעל אגם" (1840), ולא פחות מכך על אבסטרקט-אימפרסיוניזם אמריקאי כמו של ברנט ניומן.

כל אלה שרירים וקיימים אך דומה שבעבודות של קאשי מפעמות גם המסורות המפוארות של ציור טורקי ופרסי, של ציור סיני וקליגרפיה וגם של ציורי איקונות. בסדרות Yellow Fields" "2011-2010 או "Ivory "2009 Dawn - שמתארות הוד טבע מפעים, ריק מהתערבות אנושית ומלא צבע ותנועה - אפשר לחשוב על ציורי עננים, ציורי המקום בו הארצי נוגע בשמיימי בציור פרסי ומסורות משיקות בטורקיה ובהודו.

קאשי יוצר את התחושה שהצבעים זוהרים מבפנים, שהם טהורים ומפיקי אור עד שהציור הופך לאובייקט שמכיל ומקרין מסתורין והבטחה או, בניסוח אחר, איקונה ללא דמות. טוהר הצבע והעיסוק ברגע של התמוססות גבולות הרוחני והגשמי מתקרבים לאותה אמונה שהתבטאה בציור איקונות - הציור הדתי-הנוצרי שהיה קיים בעיקר בכנסייה המזרחית מיוון ועד הבלקן - לפיה אמנות יכולה להנכיח במציאות הגשמית עולמות עליונים.

מפה קוסמולוגית

קבוצת כדורי הזהב של קאשי, המרכיבים את אחד המיצבים הפיסוליים היפים שנוצרו בארץ, הוצגה בעבר אך עתה מוצגת באופן המביא אותה במיטבה. מדובר בקבוצה של 31 כדורי פורצלן בגדלים שונים, המכוסים בזהב טהור מסוגים שונים (הצבע נקבע לפי מספר הקאראטים), החל מזהב בהיר ועד לזהב פלורנטיני חם. הכדורים מוצבים על קטע רצפה מצופה פרקט כהה, כמעט קטיפתי, ומולם שני ספסלים באותו צבע כהה. בחלל תלויות העבודות מהסדרה "Ivory Dawn" (שחר שנהבי). החדר יוצר מה שאפשר לתאר כמפה קוסמולוגית, מאותן התכווננויות שיש בהן מידה שווה של תמימות וגאווה שרק אמנות יכולה לשאת בלי לקרוס.

הכדורים, שאורם משתבר זה בזה (הם מוארים רק בנקודה אחת מלמעלה), יוצרים מערכת המזכירה מערכת שמש שהשתנתה, שנטרפה או אולי מצב בראשיתי, לפני סידור הירח והכוכבים. מי שיושבים על הספסלים רואים קו משווה שחוצה את הכדורים כולם באותו הגובה, ואת דמותם שלהם וכל התרחשות אחרת באולם השקט.

שטיח הכדורים מתאר עולם שלם, את היחסים והזוויות, השבירות והיופי של מה שמשתנה ומפעם בכל רגע. הפרדוקס בין המופשט המוחלט שנוכח בכל ציוריו לעיסוק והערצה של חומר וחומריות כפי שבאה לביטוי בשמות העבודות ובכדורי הזהב היא יסוד בקסם האמנות של קאשי.

דיוק העשייה, עד תחושה שלא יכול להיות אחרת, שמאפיינת את קאשי, באה בהצבה הזו לידי הזדככות. הכדורים מכילים ומחזירים את הדימויים והציורים מציעים מסגרת זמן חלופית. מבחינה זו, אם מערך הכדורים מזכיר מערכים קוסומולגיים של שטיחים פרסיים שביקשו ליייצג בחפץ שגבולותיו ברורים את מפת העולם, הרי הציורים לוקחים למקום בו זמן וחומר מותכים ליישות חדשה.

סדרת העבודות "Forest Green "2011-2009 היא התבוננות חוקרת בסבך ענפים, עד הפיכת הדימוי למערך סימבולי. אם "ירוק חורש", כשם העבודה, מתקשר לגוני הירוק האינסופיים הקיימים בטבע ולתחושות המסתור הרכות, המסתורין והאימה, שכולן מעצבות את היחס האמביוולנטי של התרבות כלפי חורשות ויערות, הרי שמה שקאשי מצייר מכיל את היראה והקושי של סנה שלא אכל. הוא מצייר ענפים פשוטים ללא עלווה, ללא הדר, שכמעט אפשר לחוש בקוצניותם המחוספסת.

המדרש היהודי לסיפור התנ"כי על הסנה פירש שאין מקום בו אין שכינה, אפילו בצמח קוצני פשוט במדבר. הפרשנות הזו מהותית לקריאת העבודה של קאשי, שאופייה הרליגיוזי במובהק הוא חיפוש אחר הימצאות הקדוש במה שנראה כריק, כמקום שלא נוגע. ההיבט הנוסף בסיפור הסנה התנ"כי, המקשר אותו לסדרת ציורים זו, ולמעשה לגוף העבודות של קאשי כולן, היא ההתייחסות יוצאת הדופן שיש בו לאפשרות הראייה, ההתבוננות באל. האל ביקש להתגלות בסנה: "ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל האלהים" (שמות ג, ו).

העבודה של קאשי היא כולה עיסוק בעטיפות, ושוב אפשר לחשוב על "קלפות השעות" של ביטון, שמאפשרות לנו להביט למרות היראה. הוא נוגע בכך בציורי שדות הארגמן בסדרה כמו "Crimson Fields" או בכדורי הזהב המכילים השתקפויות של עצמם ושל הציורים סביבם והצופים, ומתעוררים לחיים ברגעי ההתבוננות בהם במקום ובשעה של חיכוך בין דומם לתנועה. *

מוש קאשי. אוצרת: רותי אופק. המוזיאון הפתוח תפן. שעות פתיחה: יום ראשון עד חמישי, 09:00-17:00; שבת, 10:00-17:00. עד 10.6

אלבי צרפתי
אלעד שריג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו