בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל רימה ארסלנוב

רימה ארסלנוב הפחיתה את שעות עבודתה כמעצבת אביזרים כדי לבלות יותר בסטודיו שלה בתל אביב, שבו היא יוצרת בהשראת אורנמנטיקה מאוזבקיסטן

תגובות

הסטודיו של רימה ארסלנוב נמצא במבנה דו קומתי שסביבו חומה, על ציר תנועה ראשי בין התחנה המרכזית בתל אביב ותחנת רכבת ההגנה. המבנה הישן, שיש להניח כי בשעה שנבנה היה בודד בסביבתו, עבר שינויים וטרנספורמציות רבות עם התפתחות האזור. במקור שימש כבית מגורים ותחתיו היתה מכולת שהפעילה סבתא רבתא של האמן רועי מרדכי, בן זוגה של ארסלנוב, החולק עמה היום את הסטודיו.

לפני כשלוש שנים עברו למקום לאחר שחלקו חדר עבודה לזמן מה בדירתם המשותפת ברחוב הס מספר 8. "היתה לנו דירה ממש יפה וגדולה, פרט לסלון וחדר שינה חלקנו חדר כסטודיו. אז כמעט ולא השתמשתי בו כי עבדתי שעות רבות לפרנסתי כמעצבת אביזרים לקולנוע ולטלוויזיה. זה ממש בא על חשבון האמנות".

אבל ההיסטוריה של הבית ברחוב הס אינה רק חלק מההיסטוריה הפרטית של ארסלנוב אלא היא מצביעה על תופעה נרחבת יותר שהחלה בעיר תל אביב בעקבות המרוץ הנדל"ני. ב-2008 נמכר המבנה לבעלים חדשים, הוא יועד לשיפוץ מהיסוד וכל דייריו נאלצו לפנותו בתוך שלושה חודשים.

"פינויו הכואב של הס 8, בניין שנבנה בשנות ה-30 ועומד לאבד את סממניו הייחודיים, הוא סמל לתהליך שעובר על העיר כולה בשנים האחרונות. בעיר מעדיפים את צמיחתם של מגדלי פאר על פני חנם של מבנים ותיקים ושל כוחות צעירים ויצירתיים, המעניקים לעיר את צביונה הייחודי אך הם פעמים רבות מעוטי יכולת ובשל כך נדחקים ממנה החוצה", כתבה רוית הררי במגזין "אתגר".

דיירי הבניין ערכו אירוע אמנות כפעולת מחאה יום לפני מסירת המפתחות. באירוע הציגו כ-30 אמנים וביקרו בו יותר מ-1,000 איש. ארסלנוב הציגה שם לראשונה את אחת העבודות היותר מוכרות ומזוהות עמה: כף שופל ענקית עטופה בפרווה המאיימת על כל מה שניצב מולה. כשהתפנו ועברו לדירה קטנה הבינו כי על הסטודיו להיות מחוץ לבית. ארסלנוב מעידה כי לרגע לא חשבו פעמיים אם זה נכון להם לחלוק סטודיו.

"מפני שרועי הוא בן הזוג שלי זה הרבה יותר פשוט, לא יודעת למה, אני חולקת הכל אתו". הסטודיו שלהם יושב בקומת הקרקע של המבנה, וחצר גדולה מקיפה אותו. ניכר כי הסטודיו עבר שיפוץ בחלל הפנימי. כדי להגיע לסטודיו של ארסלנוב יש לעבור דרך הסטודיו של מרדכי הנמצא בכניסה, ולאחריו דרך המטבח וחלל האחסון. החלל של רימה הוא קטן ואינטימי מזה של מרדכי. "שמחתי מאוד שיש לי חלל משלי לעבוד בו", היא מסבירה, היתה לי תחושה טובה מאוד לגבי המקום ורציתי אותו מאוד".

היא מודה שלא מיד מצאה זמן לעבוד בסטודיו. "היו תקופות שהייתי מגיעה לסטודיו בלילות, אחרי יום עבודה ארוך, או עובדת במשך חודש בהפסקה שבין ההפקות, אך זה לא הספיק לי. כך זה היה במשך חצי שנה, וזה הפריע לי. התחלתי להשקיע קצת פחות במשרה שלי ויותר בעבודה בסטודיו, ואז התחלתי לאהוב אותו". כיום היא משתדלת לקום מוקדם בבוקר וללכת הישר לסטודיו, שבע דקות מביתם שבשכונת שפירא, לשתות קפה ולהתחיל לעבוד.

הסטודיו הוא מעין חלל קטן ובו חלון אחד, מימין לכניסה יש לו אזור אחסון שהמחיצה בינו לבין הסטודיו עשויה מדפים שעליהם עומדים פסליה הזעירים של ארסלנוב. בפינות אחרות אפשר לראות עבודות ישנות, כמו ציורים ופסלים שהוצגו לפני כשנה בתערוכת היחיד האחרונה שלה בגלריה קישון שנקראה "דומדמנים", לצד עבודות חדשות בתהליך.

העבודות שעמדו במרכז התערוכה בקישון נולדו ב-2008, לאחר שצפתה בסרט המתאר את חייהם של ילדים באפריקה הנשלחים להילחם בגיל צעיר. "בדיעבד אני מבינה שהסרט השפיע עלי מאוד והתחלתי לפתח בעקבותיו מעין דמויות, ספק ילדים ספק צעצועים, המצויות בזירת מלחמה. זה התחיל ברישום והתגלגל בהדרגה גם לביטויים נוספים בציור ובפיסול".

לדמויות של ארסלנוב אין זהות ברורה וגם המקום שבו הם ממוקמים אינו ברור, הוא נראה גנרי, חסר אפיון, קצת כמו משחק מחשב. "חשוב לי להמציא את המקום, אני בונה עולם, בניתי את העולם שלהם".

באופן כללי העבודות של ארסלנוב נוגעות בבדיה ובפנטסיה. גם כשהן עוסקות בתכנים קשים כמו מלחמה, קל לה יותר, לדבריה, לבטא את עצמה דרך העולם המומצא מאשר דרך ייצוגים ריאליסטיים.

על שרפרף קטן מונח מעין גוף תאורה, עגול ואדום. על קצהו העליון צומחת מעין טירה, בנויה צריחים בסגנון מעורב. על הרצפה מונחים עוד כמה ניסיונות דומים בצבעים שונים. מעל השולחן העבודה שלה, מימין לחלון, תלויות ארבע תמונות של מבנים בעיר נובייזק שבפולין מהם שאבה את ההשראה לעבודות. את העבודה היא מכינה במיוחד לתערוכה בנובייזק שהיא תשתתף בה בקיץ הקרוב, באוצרותה של דנה תגר הלר. "לקחתי קצת מהארכיטקטורה המקומית, מאלמנטים שאני אוהבת, מורכבים ופשוטים גם יחד".

כל העבודות של ארסלנוב מקורן ברישום והן נעשות על שולחן העבודה בסטודיו. עם זאת היא מספרת שכמעט כולן עוברות בסופו של דבר לתלת ממד ולפיסול. "אני אוהבת חומר, לעבוד עם הידיים, לפסל".

ארסלנוב עלתה לישראל מאוזבקיסטן בשנת 2000, בגיל 21, לאחר שלמדה שלוש שנים קרמיקה באקדמיה. חצי שנה לאחר שהגיעה, עוד בטרם למדה עברית, נרשמה למכון אבני, משום שזה היה המוסד הקרוב ביותר למגורי משפחתה בבת ים. "היה נורא קשה באבני, היו ערבים שלמים שבכיתי מרוב שלא הבנתי מה רוצים ממני. אני אפילו זוכרת פעם אחת שזרקתי את כל הדברים שעשיתי לפני כן באוזבקיסטן. אבל תמיד אהבתי ללמוד וכל מה שהיה חדש בעבורי פשוט לקחתי, אימצתי".

תחילה פעלה מתוך ריאקציה ונטשה את הקרמיקה והאמנות השימושית, אבל לאחר שנים חזרה לעבוד ולהשתמש בשפה זו אך עם הבנה חדשה, אחרת. לפני כשבוע זכתה ארסלנוב במקום הראשון בתחרות מטעם קרן אליכס דה רוטשילד. היא הציגה קובייה לבנה עשויה סוכר, המדמה מעין מבנה ארכיטקטוני הנשען על אלמנט הסבכה המכונה "משרביה". *

על רקע השטיחים

• מיקום: דרך חיל השריון בתל אביב

• זמן: כשלוש שנים

• גודל: 75 מ"ר כל הסטודיו, כמחצית ממנו של רימה ארסלנוב.

"המקורות לעבודות שלי מגיעים קודם כל מאיפה שאני, מאוזבקיסטן. כל האלמנטים והאורנמנטים שיש בעבודה שלי מגיעים משם, מהשטיחים, מהתרבות וממה שלמדתי בלימודים שם. היה לנו קורס של אורנמנטיקה. השימוש המודע באורנמנטיקה בעבודות שלי החל אחרי הלימודים במכון אבני, התחלתי לצייר את עצמי על רקע השטיחים מאוזבקיסטן. לאט לאט האורנמנטים נהפכו למשהו אחר, התפרקו, השתנו, נצבעו שחור במקום צבעוני, עברו טרנספורמציה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו