קרול ווגל
קרול ווגל

ניו יורק טיימס

חמישה מתחרים ו-12 דקות של כסיסת ציפורניים נדרשו למכירת "הצעקה" - ציור הפסטל המפורסם שאדוארד מונק צייר ב-1895 - במחיר שיא ליצירת אמנות במכירה פומבית. את היצירה רכש שלשום תמורת 119.9 מיליון דולרים קונה אנונימי, שלא נכח באולם.

המתחרים על קניית התמונה דיברו בסינית ובאנגלית (ויש שאמרו שגם בנורווגית), אולם המנצח המסתורי התחרה בטלפון באמצעות צ'רלס מופט, סמנכ"ל סותבי'ס וסגן יו"ר אגף האמנות האימפרסיוניסטית המודרנית והעכשווית. ברחבי האולם נשמעו קריאות מתוחות ככל שהמחיר האמיר עד שנעצר בסכום של 99 מיליון דולרים. אך הכרוז באותו הערב, טוביאס מאייר, חייך ואמר: "יש לי את כל הזמן שבעולם". כשהתחדשו ההצעות ונשמע הסכום 100 מיליון דולרים, הקהל החל למחוא כפיים.

המחיר עלה על השיא הקודם שהושג לפני שנתיים בבית המכירות "כריסטי'ס" בניו יורק, כשתמונתו של פיקאסו "עירום, עלים ירוקים ופסל" נמכרה תמורת 106.5 מיליון דולרים. מדובר במחיר הגבוה ביותר שבה נרכשה יצירת אמנות במכירה פומבית, אולם בעבר נמכרו יצירות במכירות פרטיות בסכומים גבוהים בהרבה. כך, למשל, רכש רונלד לאודר ב-2006 את יצירתו של גוסטב קלימט, "פורטרט של אדלה בלוך-באואר", במכירה פרטית תמורת 135 מיליון דולרים. גם אם מחשבים את המחיר הריאלי כיום של יצירות שנמכרו בעבר במכירות פומביות, מגיעים לסכומים הגבוהים מ-120 מיליון דולרים.

מונק צייר ארבע גרסאות של "הצעקה". שלוש מהן נמצאות במוזיאונים נורווגיים, והרביעית שנמכרה שלשום, היא היחידה שעדיין מוחזקת בידיים פרטיות. המוכר היה פטר אולסן, איש עסקים נורווגי שבבעלותו חברת ספנות, שאביו היה ידיד, שכן ופטרון של מונק. התמונה הועתקה אין ספור פעמים בעשורים האחרונים. היא הפכה לסמל אוניברסלי של חרדה ופחד קיומי והתפרסמה כמעט כמו המונה ליזה.

השערות רבות הועלו באשר לזהות הרוכש, ובין היתר הוזכרו שמותיהם של איל ההון לאונרד בלווטניק, פול אלן ממיקרוסופט ובני משפחת המלוכה הקטארית. היו שהופתעו מהמחיר הגבוה, אולם מעריצי מונק לא הופתעו. "נחמד לראות שהמרכזיות של נורווגיה היא כעת הזרם המרכזי של התרבות המערבית", אמר אייבור ברייקה, סוחר אמנות לונדוני, "'הצעקה' היא יותר מציור, היא סמל פסיכולוגי, מאחר שמונק ניבא את הטראומות האנושיות של המאה ה-20".

לצד ההתרגשות בעולם האמנות, מחו מחוץ לאולם עשרות מפגינים נגד בית המכירות סותבי'ס, בטענה כי יחס החברה לעובדיה אינו הוגן. הם נשאו שלטים שעליהם התנוססה תמונת "הצעקה" ועליה נכתב "סותבי'ס רעים לאמנות". רבים מקבוצת המפגינים, שהיתה תערובת של חברי איגודים מקצועיים ומפגיני "לכבוש את וול סטריט", צעקו בקול רם בדקות שבהן התמונה הועמדה למכירה.

באולם עצמו, ההתרגשות שנוצרה כתוצאה ממחיר השיא נמשכה עד סוף המכירה הפומבית ויצירות שונות, החל מציורים של פיקאסו ועד לפסלים של ג'קומטי וברנקושי, נמכרו במחירים גבוהים במיוחד.

מתוך 76 היצירות שהועמדו למכירה, 15 לא נמכרו. בסך הכל ההכנסות באותו הערב עמדו על 330.56 מיליון דולרים, סכום הקרוב להערכה הגבוהה ביותר שנשמעה לפני המכירה - 323 מיליון דולרים. יש לציין כי המחירים הסופיים כוללים את העמלה שהרוכש משלם לסותבי'ס: 25% מ-50,000 הדולרים הראשונים, 20% מ-50,000 עד מיליון דולרים, ו-12% על יתר הסכום.

כנהוג במכירות פומביות שבהן מוצעת יצירה מרכזית מפורסמת, מכירת "הצעקה" סייעה במכירת פריטים נוספים, כמו האוסף של תיאודור ג'. פורסטמן, איל הון ממנהטן שמת בנובמבר האחרון. היצירה המפורסמת ביותר באוסף שנמכר היתה "אשה יושבת בכורסה", פורטרט מ-1941 של דורה מאר, שנמכרה תמורת 29.2 מיליון דולרים. גם ציור הנוף "בקתות מתחת לעצים" של פול גוגן מ-1892, שפורסטמן רכש ב"כריסטי'ס" ב-2002 ב-4.6 מיליון דולרים, נמכר בסכום גבוה מההערכות - 8.4 מיליון דולר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ