בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפחה מתקפלת

על פני מבנה עץ שנפרש לפאותיו מקרינה אירה אדוארדובנה עבודת וידיאו המתארת טקס אבסורדי של אריזת חפצים במזוודה. תחושות העקירה והפרידה באות לידי ביטוי בהרמוניה של צורה ותוכן

3תגובות

הירידה במדרגות לתערוכתה של אירה אדוארדובנה "The Library Room", הממוקמת בחלל "הבייקרי" שבחדר הפרויקטים של גלריה ברוורמן בתל אביב, היא מעין מסע סימבולי לזיכרון. החדר חשוך וריק למעט מבנה עץ הנראה כתיבה גדולה (ברוחב של 2.74 מטרים) שפאותיה נפרשו לצדדים כך שהיא מזכירה צלב. על פאות התיבה הפרושה מוקרן וידיאו, מכמה זוויות צילום, שהוא מעקב אחר תהליך אריזה של חפצים - סיטואציה טעונה במשמעויות של מעבר, עקירה ופרידה, המלווה את הצופים אחרי שהם יוצאים.

העבודה קצרה, קצת יותר משתי דקות החוזרות בשידור מעגלי. תחילה יש בסרט משהו קומי וקצבי, כמו אנימציה של סצינה שחל בה שיבוש כלשהו. נראות בו ארבע דמויות, אחת על כל פאה של ה"צלב", כשבמרכז שולחן ועליו נעות במהירות ידיהן של הדמויות. הסידור דומה לזה של ארוחה משפחתית, עם כל מערך האסוציאציות הטקסי הנלווה לה. השולחן, שנתפש ביהדות כתחליף למזבח ("בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים - שולחנו של אדם מכפר עליו", מנחות צז ע"א), עומד כאן בלב תמונת הווידיאו והוא הציר שסביבו נסובה המשפחה. הצופים עומדים מול העבודה ומעליה, משקיפים על הדמויות כגוליבר שנהיה מודע לגודלו ותוהים על הטקס.

שלוש הדמויות - אב המשפחה ושתי נשים, אם ובת - מצולמות על רקע ספרייה. אלה, לפי הטקסט הנלווה, בני משפחתה של האמנית. הספרייה עמוסת ספרים ומיתמרת עד התקרה, מהסוג המאפיין בתים אינטלקטואליים. ספריות כאלו הן רקע מועדף לצילומי אנשים המבקשים להיראות מכובדים, אבל הן גם ערי מקלט מנטליות, מבצרם של בעליהן. כאן הספרייה המרשימה נהפכת למעין טאפט מאחורי המצולמים, סמל למה שלא ייארז, מה שיישאר מאחור.

הדמות הרביעית בסרט הווידיאו היא האמנית, הבת השנייה, המצולמת על רקע קיר ריק המרמז על מקום חדש, זה שעתיד להתמלא. אין בין ארבע הדמויות מגע ישיר והן מופיעות כישויות נפרדות, כל אחת על חלק אחר של הצלב שהוא הקופסה הפתוחה. כשהקופסה תיסגר הן ייעלמו מעינינו.

הפעולה שבה עוסקת המשפחה, אריזה, נראית כטקס אבסורדי, כמין משחק - כל חפץ שנארז נראה כהתחלה של משחק עטיפות נוסח "חבילה עוברת"; ואכן החפצים הנצברים במזוודה מוכנים לצאת למסע. סדר הפעולות חוזר על עצמו במדויק: האב קורא בשמות הפריטים ברוסית ומוחק אותם מרשימה בדף המונח לפניו. לאחריו, קול אשה שנדמה כי אינו של זו הישובה לשולחן, מתרגם את שמות החפצים לעברית. הטון החגיגי יוצר תחושה שהחפצים ברשימה נבחרו בקפידה להיות זכר לעולם שממנו בא. לאחר כל הכרזה נראות ידי הנשים האורזות בנייר עיתון חפצים כמו קומקום, שעון, מסיכת גז, ספר, מגבת, אגרטל ופמוט. ונדמה כי החפצים הנארזים לא יביאו נחמה למי שייקח את המזוודה: אגרטל ריק, פמוט בודד, מסיכת גז מבעיתה - אלה יכלו להרכיב ציור טבע דומם שמסמל מוות, מעין "ממנטו מורי".

גם האובייקט שהסרטים מוקרנים על גביו יכול כאמור להיסגר לתיבה ולהיהפך לערכה נישאת, כך שהכל מוכן למעבר.

מגולגלים בנייר עיתון

עיסוק בערכות כביטוי לחרדות קיומיות ניתן למצוא אצל כמה אמנים ישראלים, בהם רבקה פוטשבוצקי וצבי גולדשטיין, שיצרו יחידות אובייקטים הנראים כאילו הוכנו למסע, לבריחה מהירה, התגלמות של דימוי היהודי הנודד. כמוהם גם אדוארדובנה משתמשת באדריכלות כדי לספר סיפור אמנותי, כשהצלב שנוצר אצלה מרמז לתרבות שמחוץ לספרייה. בחלק של סרט הווידיאו שבו האמנית ישובה היא הסריטה תנועה של אנשים במדרגות הבניין. התנועה והרחש של החוץ מעצימים את מה שנראה כתהליך פנימי סוער, אם גם כמעט שתוק, המתרחש בתוך המשפחה.

בעוד הספרייה הנכבדה והכבדה מתקשרת לקביעות, הרי המזוודה, על תוכנה הארוז בניירות עיתון, מגלמת ארעיות. בעבודות הווידיאו בשני ערוצים נוצרת הרמוניה של צורה ותוכן, וכללית ניכרת התאמה מצוינת בין המיצב הבנוי לנרטיב המוסרט. בכך צפון כוחה של העבודה הקטנה הזאת.

ההרגשה של כמעט פירוק, של פרגמנטריות, נבנית גם מכך שהנרטיב צולם חמש פעמים: פעם אחת במבט מלמעלה וכן מארבע זוויות צילום חזיתיות, המראה כל אחת מהדמויות. חמש זוויות ההסתכלות אינן מתלכדות, כך שנותר סוג של אי נוחות, של קיטוע מכוון המלווה את העבודה ומקשה על קריאת הסצינה כמשחקית. הסדר המשפחתי כל כך, עם האב הסמכותי והנשים המבצעות הממלאות אחר ציוויו, נראה בהקשר זה כהיאחזות באיזו פטריארכליות ארכאית המנסה להגן מפני רוחות אי-ודאות.

אדוארדובנה נולדה ב-1980 בברית המועצות והיגרה לישראל כשהיתה בת 10. היא למדה בארץ לתואר ראשון באמנות וגם הציגה בתערוכות קבוצתיות. בשנים האחרונות היא עובדת בניו יורק, שם סיימה לימודי תואר שני באמנות בהאנטר קולג'. אפשר לחשוב עליה כחלק מקבוצת מרתקת של יוצרים בעלי רקע ביוגרפי משותף - במיוחד ארץ המוצא - ובהם אנה ים, אינה פולנסקי, אנדריי לבב וזויה צ'רקסקי, שתורמים להרחבת טווח הרגישויות של האמנות הישראלית העכשווית.

ב"חדר הספרייה" עוסקת אדוארדובנה בתפר, בכמעט הגירה, בערב פירוק התא המשפחתי, שהאמנית כבר מעט זרה לו. המערך הסימבולי של מה שיכול להיות ארוחה משפחתית ונהפך לטקס פירוק הבית מביע באופן מאופק את רגע המעבר, המלווה בכאב וחשש. נייר העיתון הארעי הוא שאמור לחצוץ בין החפצים המשפחתיים האינטימיים לבין העולם.

אירה אדוארדובנה: "The Library Room". גלריה ברוורמן בתל אביב (השרון 12ב'). שעות פתיחה: ימים שלישי עד חמישי, 11:00-19:00; ימים שישי ושבת, 11:00-14:00. עד 31 בחודש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו