"צבע טרי" מסחרי, אך בלי לפגום בהנאה

למרות המסחריות, יש ביריד שיינעל מחר, שורה של יצירות משובחות. ואף שציור הוא המדיום השולט, יש גם אמנים שפסליהם טובים מציוריהם

סמדר שפי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי

יריד "צבע טרי 5", שיינעל מחר, הוא מין קונגלומרט ענק של שיווק אמנות, סופרמרקט ברוח ירידי האמנות המתקיימים ברחבי העולם. שאלות תיאורטיות על מעמד האמנות כאובייקט צרכני נמחות כאן באחת. היריד עצמו הוא בבחינת תשובה גורפת, היענות מוחלטת למדד הכלכלי כמדד המכריע, אם לא היחיד, לערך אמנותי.

היות שהקהל מצביע ברגליו, עם יותר מ-30 אלף מבקרים מדי שנה (לפי נתוני המארגנות), נדמה שהמדד הזה לא רק התקבל אלא אולי אף נתפש על ידי חלק מקהל האמנות כנוסך איזה ביטחון. הכללים של השוק, הזיהוי של "יקר" עם "טוב" והאפשרות לקנות בזול את מה ש"ערכו" יעלה - אלה מוסכמות המוטמעות היטב בתודעה הקולקטיבית המקדשת צרכנות, שטרם נסדקה מאדוות המודעות החברתית-תרבותית החדשה.

עריכת האירוע במבנה שהוא בית ספר תיכון, העתיד להיפתח בשנת הלימודים הקרובה, יכולה גם היא לשמש פתח לדיון על כוחם של מוסדות בהקשר של ירידי תרבות. מכל מקום, מדובר באתר נוח במיוחד, אולי הנוח ביותר שהיה ליריד עד כה.

רן ברלב, ללא כותרת

לב היריד הוא חממת האמנים. בדיוק כמו בפעמים הקודמות, מציגים בחממה כ-50 אמנים המוגדרים "מבטיחים בתחילת דרכם המקצועית", הגדרה הנמתחת גם על פני כאלה שעברו מזמן את ראשית דרכם המקצועית, בהם לא מעטים שהציגו באותה מסגרת בשנה שעברה (כמו אדם שר, לנה רבנקו והרן מנדל). לעומת השנים הקודמות, התלייה הפעם צפופה פחות וגם ההחלטה לרכז עבודות של אמנים יחד במקום לפזר עבודות של אותו אמן במקומות אחדים - טובה. תליית התמונות אינה בנוסח תערוכתי, ואכן יש משהו פתטי בחיפוש איכויות אלו ביריד. גאוותו היא על סכום המכירות הגבוה שהיה לחממה בשנה שעברה, שהיה, לפי הפרסום, כשני מיליון שקל.

כוונות טובות בישימון

אמנם אין עבודה אחת או אמן אחד המצדיקים כשלעצמם ביקור מיוחד ביריד, אבל יש יחסית הרבה עבודות טובות ולא מעט שמות שכדאי יהיה לעקוב אחריהם. אסף שחם בולט בעבודות צילום וצילום מעובד. שתי עבודות שלו, שבמרכזן דיוקנאות של אוגוסט זנדר מתוך ספרו פורץ הדרך "אנשי המאה ה-20", ששחם מעמיד בתוך מסגרות צילומיות וכך מערער את ההעמדה המכובדת, הקפואה והכביכול-נייטרלית שיצר זנדר, הן מהעבודות הטובות ביריד. שחם אמנם צעיר, אך כבר זכה השנה במלגה של מכון שפילמן לצילום והאיכות של עבודתו נחרתת בזיכרון.

התצלומים של גיל בר בולטים אף הם, אף שמפריע מעט שהעבודה הטובה ביותר היא "עמק הטל" מיוני 2007, עבודה שהציג בתערוכת הבוגרים בבצלאל באותה השנה. בעבודות החדשות יותר, שנעשו אחרי הלימודים, יש ריסון שהופך אותן דומות לסוג שאפשר לכנות הצילום האנקדוטלי בארץ. בר מצלם במבט אמפתי התנחלויות בשטחים הכבושים וכך מרחיב את המבט של הצופים.

מתן מיטווך, אחד משני הזוכים בפרס אוסף יגאל אהובי לאמן המבטיח 2012 (יחד עם אלהם רוקני), מציג אף הוא צילום מעניין. הוא מצלם תפנימים פיקטיביים של מה שנראה כמשרדים, במעין קולאז'ים, ומנכיח אסתטיקה מודרניסטית שהתגלגלה לישימון ובו מפציעים מדי פעם כוונות טובות בדמות פרקט או ידית מעניינת, שרק מדגישים את החסר בסביבתם. לעתים הוא משתיל אובייקטים שאי אפשר לחלוטין לזהותם (למשל, מה שנראה כזנב פרוותי משרדי) והופך את החללים לבעלי פן מאיים.

דגנית בן אדמור, "שנדליר, 2011 - לחצו להגדלה

ההתבלטות של העבודה הצילומית רבת התנופה של שחם, ושל העבודה המעניינת של מיטווך, מבליטות את החולשה הכללית של הצילום בחממה: אצל רבים מהמציגים ניכרת השפעה חזקה של אמנים בוגרים, חזקה מכדי להיחשב כהשפעה בלבד.

גם כמה מהמיצבים המוצגים בחממה הם טובים. מיצב החולצות של שי אריק, "TRUTH" (אמת), שבו תלוי בקבוק אקונומיקה מעל ערימת חולצות שחורות של המציג, עוסק באופן אירוני בהיטהרות ובחשיפת האמת - שני נושאים בעלי מסורת ארוכה במיוחד בתולדות האמנות. העבודה, המשתנה בהתאם לטפטוף האקונומיקה, תהיה בתהליך השתנות לאורך היריד.

דגנית בן-אדמון, שהציגה בעבר ביריד במסגרת התערוכה של מכללת ספיר, מציגה בחממה כמה עבודות מצוינות שבהן היא עושה שימוש ביציקות סיליקון לבנות בדמות עטלף. בן-אדמון מתייחסת לדימויים של מודרניזם מוקדם, במיוחד לסוריאליזם, ובאופן ספציפי לעבודות מוקדמות של דושאן, ומציגה למשל נברשת שממנה תלויים עטלפים, וגם כלוב לבן, מתקתק כמו צעצוע, שבתוכו עטלף. בניגוד לעבודות הפיסוליות המשובחות שלה, על מרבית הציורים של בן-אדמון היה כדאי לוותר.

הדבר נכון גם בנוגע לעבודות של אבינועם שטרנהיים. הפיסול שלו מרתק: עבודות כהות ומורכבות, הנעות בין בובות של תיאטרון צללים לכלי עבודה עם איזו אווירה מזרח-אירופית כבדה, וגם קריצה לדמיאן הירסט עם גוגולת שנראית כעשויה מגרעיני חמניות צבועים (חלופה מעניינית ליהלומים של הירסט). לעומת זאת, על הציורים שלו התלויים בסמוך היה כדאי לוותר לחלוטין.

"Writer-storyteller (negative#1), 2011 - לחצו להגדלה

דה וינצ'י עם פורצלן

ציור הוא המדיום הפופולרי ביותר ביריד, שיקוף של היותו מדיום האמנות הנמכר ביותר. הציורים של רן ברלב הם תפנימים גדולים וצבעוניים של חללים שנראים כלקוחים מחוברות עיצוב יפות במיוחד. ברלב מצייר בשמן ואקריליק ויוצר עושר שאינו דשן. מה שהופך את העבודות המוצגות ליותר מסתם יפות הוא שיש בהן סוג של הרהור וערעור על המצויר.

עוד הקבצי ציור בולטים לטובה הם ציורי הנוף החלומיים של איריס סינטרה, וקבוצת העבודות המהלכות על גבול הקיטש של איגור סקלצקי. סקלצקי מצייר לפי עבודות ידועות מתולדות האמנות, כמו "אשה עם חמוס" של לאונרדו דה וינצ'י מסוף המאה ה-15, בהן הוא משבץ רקעים וחפצים שונים ואף משנה את פני הדמויות למה שנראה כפני בובות פורצלן, מהסוג המתייחס לתיאטרון וקרקס.

אלהם רוקני, הזוכה השנייה בפרס אוסף יגאל אהובי, בולטת מאז סיימה את לימודיה בבצלאל לפני שנים אחדות (בימים אלו מוצגת תערוכת יחיד שלה במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד). רוקני משלבת וידיאו, אנימציה, ציור, רישום וקולאז', ומציגה עבודה שנעה בטריטוריה של אנימציה ושל ראשית הצילום, של התפעמות מפנסי קסם. על דימוי סוסים המונחים על קיר לבן מסמא היא מקרינה פסי אור הגורמים לסוסים להיראות כאילו הם נעים. הפסים מעלים על הדעת גם כלוב או סורג כלשהו, והתנועה של הדימויים נעלמת במהירות רבה כל כך עד שנדמה שהיא אשליה בלבד. רוקני מציגה מוות כדימוי אסתטי, בוחנת את המקום ואת הרגע שבהם התנועה נפסקת והחיים נהפכים לדוממים.

מתן מיטווך, "תשע עד חמש", 2011 - לחץ להגדלה

שורת הפרויקטים המיוחדים של היריד התרחבה הפעם. מסגרת זו אולי נועדה להיות העטיפה המרשרשת לגרעין הקשה של המכירות, אך הדבר אינו פוגם בכך שיש בה כמה וכמה פרויקטים מוצלחים שטוב שנמצאה להם מסגרת. בקומה השנייה של היריד יצרה אורלי הומל את "The Field", מיצב מקסים בפשטות ובאינטליגנציה שלו. היא הקימה מה שנראה כשדה מגבעולי תירס זהים. רק הליכה סביב ה"שדה" הניצב ברחבה בפרוזדור רחב ידיים תגלה לצופה שפאה אחת של השדה נדרסה. הומל עוסקת ברגע של השיבוש, במקום שבו המלאכותי המושלם, שדה של צמחים זהים, מופר ויוצר הרגשה של חוסר שליטה.

עוד פרויקט מוצלח מאוד הוא התערוכה "ארכיון", שבה הוזמנו תשעה אמנים לעבודה בהשראת תצלומים מארכיון רודי ויסנשטין. יש בתערוכה עבודות יפות של אמנים מוכרים היטב, בהם דוד עדיקא וגדעון רובין, אך העבודה המעניינת ביותר היא זו של אתי שוורץ, שחקרה צילום פנורמי של בריכת גורדון - אחד הדימויים המוכרים יותר של ויסנשטין. שוורץ הגדילה חלקים קטנים, התמקדה באדריכלות ובדמויות שוליות, ובמערך עשוי תצלומים רבועים קטנים בגודל זהה יצרה מה שיכול להיקרא כהיסטוריה אלטרנטיבית של רגע נתון.

סרטי הווידיאו סבלו הפעם מתנאי תצוגה לא נוחים, אף כי יש בהם כמה בולטים. למשל, סרטו של אמיר יציב, "מתנפחים", המראה כלי נשק דוגמת רכב עם טילים המתנפח כמו משחק (מוצג בחממת האמנים). כך גם העבודה של תום פניני, אמן נוסף המתבלט לטובה זה כמה שנים, "כוכב דמו" מ-2011. פניני צילם את קו הרקיע של מנהטן, ומנצנץ בו מפעם לפעם כוכב שהוא בלון הליום שנתפר בידי האמן, ואותו הניף באמצעות חוט באורך 700 מטרים. מערכת האסוציאציות נעה מהכוכבים המנצנצים בראש טירות דיסני בפארקי השעשועים ועד כוכב בית לחם, זה שבעקבותיו הגיעו שלושת המלכים לחלוק כבוד לישו אחר לידתו.

דווקא העבודה של מאיה אטון ומיטל כץ-מינרבו, "האמנית וד"ר וייס", שנשמעת מבטיחה ועוסקת באמנית ההולכת לטיפול בעקבות מחסום יצירה - מאכזבת. העבודה עשויה באסתטיקה של תיאטרון צללים, ניכרות בה השפעות של ויליאם קנטרידג' הדרום-אפריקאי וקארה ווקר האמריקאית (מעבר למקורות תיאטרוניים ראשוניים), אך היא נשארת בתחום הכוונות הטובות.

איגור סקלצקי, "טורסו", 2012 - לחצו להגדלה

אזור הגלריות הוא הזדמנות מצוינת לקהל שאינו פוקד אותן לעתים קרובות לקבל תמונת מצב אמינה על הזרם המרכזי באמנות, אך לא הרבה מעבר לכך. חלל התצוגה המשותף לגלריות דביר וזומר מאכזב במיוחד. שתי הגלריות, שהן מהשורה הראשונה, חברו יחד ומציגות עבודות השעונות לאורך הקירות זו על גבי זו כשלצופים מותר "לדפדף". זה אמור היה כנראה להיות מחויך או "מגניב", אבל המראה המחסני-ארכיבאי (המעלה על הדעת את העשייה האוצרותית המעניינת של גדעון עפרת בעשורים האחרונים) יוצר כאן בעיקר תחושה של עייפות, כאילו הגלריות שכרו את החלל מתוך מחויבות למעמדן בשדה - היפוך מושלם לרעננות שמבטיחה כותרת היריד "צבע טרי". *

"צבע טרי 5". בבית הספר העל-יסודי החדש, רחוב שושנה פרסיץ 3, קרית החינוך, ת"א. היום, 10:00-18:00; מחר, 10:00-21:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ