הקריירה החדשה של מעצב האופנה הלמוט לאנג

בשיא הצלחתו המציא את עצמו הלמוט לאנג כאמן. תערוכה מיצירותיו בגריניץ' וילג' חושפת יוצר צנוע, שבמקום לבנות סביב הגוף, החל לבנות את הגוף עצמו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צ'רלס מקגראת, ניו יורק טיימס

בשיא הצלחתו, ב-2004, החליט מעצב האופנה הלמוט לאנג למכור את שארית מניותיו בחברה לשותפתו פראדה וחודשים אחדים אחר כך עזב את עולם האופנה לגמרי. את השנה שאחר כך הוא בילה בביתו שבהמפטונס בבטלה מכוונת. "זה קשה מאוד", מספר לאנג, "המחצית הראשונה של השנה היתה קלה. במחצית השנייה הכרחתי את עצמי לא לעשות כלום". אחרי השנה ההיא החליט להמציא את עצמו מחדש. כאמן.

התערוכה הראשונה של לאנג בניו יורק, שאירגנו חברו מרק פלצ'ר, סוחר אמנות ויועץ, האוצר העצמאי נוויל ויקפילד ובעלת הגלריות הלונדוניות סיידי קולס, נפתחה באחרונה בחלל בגריניץ' וילג' השוכן בבית מפואר המשקיף על כיכר ואשינגטון. פלצ'ר מספר שהחלל, מעין הכלאה בין גלריה לחדר תצוגה פרטי, נראה קודם לכן כמו מאורת אל-אס-די. הוא שופץ וכעת אלה שני חדרים אלגנטיים עם תקרות גבוהות, ריקים פרט ליצירותיו של לאנג: עורות כבש שחורים התלויים על הקירות ועמודי זקיפים שחורים הפורצים מהרצפה.

לאנג בתערוכה בניו יורקצילום: ניו יורק טיימס

באופן מפתיע, זו בעצם תערוכת ביכורים בקנה מידה קטן יחסית לאדם כמו לאנג. "זה מה שטוב בחלל הזה", אומר ויקפילד, "הוא לא דוחף את היצירות. הוא יוצר תחושה שהלמוט הוא אמן צעיר, שהוא לא יוצר אמנות זה שנים".

כשיצר בגדים נודע לאנג בעיצובים המינימליסטיים, לרוב האנדרוגניים שלו, לעתים קרובות מחומרים יוצאי דופן, אפילו כאלה שאי אפשר ללבוש. הוא עיצב חולצות משי שנראו כמו שקיות אשפה מפלסטיק שקוף, חולצות ששינו את צבען במגע עם העור, מעילים עם צווארונים שנראו כמו כריות מתנפחות.

ללא כותרת, 2012

העיצוב המפורסם ביותר שלו הוא כנראה שמלת גומי ללא שרוולים, שכדי ללבוש אותה יש לפזר טלק על הגוף. גם רוב היצירות בתערוכה, פרט לעור הכבש, לתבליטים מחומר מוקצף ולזוג מברשות ניקוי תעשייתיות, עשויות מגומי: אלו גושים גדולים ודיסקיות שאת חלקם מצא לאנג בעצמו.

לאנג מסרב לומר מה היו העצמים האלה בגלגולם הקודם. "זה סוגר אפשרויות לפרשנות", הוא אומר. לאנג, מכל מקום, ערם את הדיסקיות זו על זו, והן מזכירות טוטם או אולי קבאב אדיר ממדים. לשניים מהמגדלים האלה יש כיפה מעוגלת בקצה, ולמראם קשה שלא לחשוב על איבר מין גברי.

בשיחה פנים אל פנים לאנג, בן 56, מתגלה כצנוע באופן כובש. הוא לבוש בסוודר אפרפר מעל חולצת טי כהה ובג'ינס הנראים ממורטטים באופן אותנטי, בניגוד למכנסי הג'ינס עם כתמי הצבע המותזים שעיצב בעבר ומכר ב-270 דולר. "תמיד התעניינתי בחומרים ובתמורות שלהם", אומר לאנג באנגלית שוטפת במבטא גרמני, "כשעיצבתי בגדים מיחזרנו לפעמים חומרים". ההבדל, הוא מסביר, הוא שכמעצב אופנה "בניתי סביב הגוף". כעת הוא בונה את הגוף עצמו.

ללא כותרת, 2012

לאנג מוסיף שבעיניו עיסוקו הנוכחי אינו התנתקות מהעבר אלא חזרה לדחפים האמנותיים שחש כשהיה בן 18. הוא גר אז לבדו בווינה, אחרי שניתק את הקשר עם אביו ואמו החורגת, שראו באמנות משהו שרק עצלנים עושים. "כשאתה צעיר אין בך פחד ואתה יצירתי יותר, אאוטסיידר יותר", הוא אומר ומסביר שנהפך למעצב אופנה בטעות. "לא היה לי כסף אבל רציתי בגדים, אז לקחתי תופרת. אני לא זוכר מה תפרנו אז, אבל החברים שלי אהבו את הבגדים ושאלו אם אוכל לתפור גם בשבילם.

"ועם זאת, ידעתי תמיד שאני לא רוצה להיות מעצב כל החיים", הוא מוסיף. "ועכשיו אני רוצה לפנות זמן רב ככל האפשר ליצירה וזמן מועט ככל האפשר להתעסקות בפרסום ובהצלחה. בעולם האופנה כולם אוהבים אותך אם אתה מצליח, ואתה מקבל הכל. קשה לוותר על זה, אבל בשבילי זה לא היה קשה. הייתי שלם לחלוטין עם ההחלטה".

פלצ'ר מספר שהשתכנע במחויבותו של לאנג לאמנות ב-2010, לאחר שהסטודיו של המעצב לשעבר נשרף ואתו רוב ארכיון עיצובי האופנה שלו. לאנג השקיע קרוב לשנה במיון השרידים. הוא עירבב את הפיסות שחילץ עם דבק ופיגמנטים, עיצב מהעיסה פסלים בצורת גזעי עץ דקיקים והציג אותם בלונג איילנד ב-2011. "זו היתה פרידה מוחלטת מהעבר שלו", אומר פלצ'ר, "ואז ידעתי שהוא רציני לגמרי ולא סתם מחפש תעסוקה".

ללא כותרת, 2012

אבל אפילו לאדם עשיר, מפורסם ומקושר כמו לאנג, שעם חבריו נמנו האמנית לואיז בורז'ואה (שמתה ב-2010), לא היה קל לחדור לעולם האמנות. "אני חושב שזה משתנה, אבל עדיין יש מין חומת ברלין בין עולם האופנה לעולם האמנות", אומר פלצ'ר, "קיר שמפריד בין מה שנתפש כאמנות טהורה לאמנות מדרגה שנייה".

"קשה מאוד, אמיץ מאוד, לנטוש את ההכרה שזכית לה בתחום אחד ולהעז לנסות תחום אחר, להיחשף לסיכונים שההצלחה מגוננת מפניהם", מוסיף ויקפילד. "לאנג מתנסה באמנות מתוך ענווה. נשמח אם כמה מהיצירות יימכרו, אבל המטרה האמיתית היא רק להציג אותן ולראות אם אפשר לבחון אותן בפני עצמן, בנפרד מהדעות הקדומות הנוגעות לקריירת העיצוב שלו".

לאנג עצמו מביט מעבר לפסלים, אל כיכר ואשינגטון, ואומר: "יש בי חוסר ביטחון, אבל לומדים מטעויות. אמנות היא רק עוד סוג של מדיום. אני נזכר במה שלואיז בורז'ואה אמרה לי פעם: ‘חומרים הם רק חומרים. הם נועדו לשרת אותך'".

מאנגלית: נילי אלכסנדרוביץ

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ