בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנסיך והעדשה: ראיון עם שלום שפילמן

אוסף מפואר, הענקת פרסים וכעת גם חלל תצוגה פרטי: שנתיים הספיקו לשלום שפילמן להשתלט על תחום הצילום האמנותי בישראל. האם הוא עלול לחנוק אותו מרוב אהבה?

15תגובות

באוסף התצלומים של שלום שפילמן יש, לפחות עד לשעת סגירת הגיליון, בערך 700 עבודות. הוא רכש אותן, את כולן, בשנתיים האחרונות. קצב ממוצע של עבודה אחת ביום. כדי שאפשר יהיה לעמוד על ייחודה של התופעה אפשר להשוות זאת לאוסף של גבי ועמי בראון, אוסף שנבנה במשך חיים שלמים ונחשב לאחד המקיפים והמשובחים בארץ, ומונה בסך הכל כ‑3,000 עבודות.

קשה שלא לתהות על שוויו הכספי של האוסף שיצר שפילמן, בעיקר כשהכניסה לחלל שבו הוא מאוחסן מלווה בזיהוי טביעת האצבע של בעליו. שפילמן אינו מסגיר את המידע הכלכלי, אבל כשברשימת האמנים באוסף שלו מופיעים בין היתר גרהרד ריכטר, נאן גולדין, סינדי שרמן, אדוארד מייברידג', מאן ריי וג'ף וול, מדובר כנראה בעשרות מיליוני שקלים.

דודו בכר

לפני שנה הצהיר שפילמן כי הוא מקווה שבעוד כמה שנים יצליח להקים מוזיאון צילום על שמו, אבל כיאה לקצב המסחרר שבו הוא רוכש את העבודות לאוסף שלו, גם המוזיאון קם מוקדם מהצפוי ­ במכון שפילמן לצילום, שהקים שפילמן ברחוב שוקן בתל אביב, יחלו מעתה להציג גם תערוכות, ודלתותיו ייפתחו מחר לקהל.

במקום יש ספרייה, משרד, חלל הרצאות, חלל איחסון ושימור וחלל תצוגה מרכזי, שבו תלויה עתה התערוכה הראשונה: "LUMA­ צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה העשרים". העבודות בתערוכה שייכות כולן לאוסף שפילמן, והיא מעידה על מרחב האפשרויות העומד בפני מי שרוצה להרכיב תערוכה מהפריטים באוסף הגדול הזה. התערוכה הבאה, למשל, תהיה תערוכת חתך של צילום סוריאליסטי.

שפילמן, בן 64, צועד במרץ מאיזור לאיזור, חיוך קבוע על פניו, כחתול שנקלע במקרה למעדניית חלב. האוסף הוא לא הדבר היחיד שמעמיד אותו בעמדת השפעה גדולה על עולם הצילום. לצד האוסף הוא מעמיד מלגות, פרסים, מחקרים וימי עיון, תמיכה במוסדות ואמנים צעירים ומבוגרים, ביקורת עבודות סטודנטים והזמנת אוצרים ומנהלי מוזיאונים מהעולם לישראל.

לצד כל אלה הוא עומל על כתיבת דוקטורט בנושא "הפנומנולוגיה של הצילום" למכללת גולדסמית שבלונדון. פעמיים בשבוע הוא גם לומד לקרוא פילוסופיה עם מורה פרטי, הולך להרצאות באוניברסיטה ופעם בשבוע עורך ביקורי סטודיו אצל אמנים ישראלים. גלריסטים, אמנים ומוזיאונים מחזרים אחריו בלי הרף, ולרוב הוא שש להציע את עזרתו. גם בתחומים אחרים הוא מעורב: תומך ראשי בהרכב המוסיקה הקלאסית "אנסמבל סולני תל אביב" ובאירגון "יחד בגליל".

דודו בכר

"נתינה זה לא דבר שעושים רק למען הרווח של האחר, אלא גם לעצמך", הוא מפענח את היסוד האלטרואיסטי שבעיסוקיו, "כי בסופו של דבר אתה נתין של אלו שאתה תורם להם". יש כמובן משהו בדבריו. הרי עד פריצתו של שפילמן לשדה האמנות בארץ לא נראה כאן מעולם אספן שהעלה כך את קרנו של תחום אמנותי שלם. אך בתוך כך, בכוונה או שלא בכוונה, הוא נהפך ליישות מעט טוטאליטרית בעולם הצילום.

לקראת הפתיחה של חלל המכון, הוזמן האוצר הצרפתי קונטא באז'אק (Quentin Bajac) כאורח של כבוד. באז'אק, האוצר הראשי לצילום במרכז פומפידו ולשעבר אוצר המחלקה לצילום במוזיאון ד'אורסיי, ביקר ביומיים האחרונים אצל כמה צלמים ישראלים בסטודיו וכן העביר הרצאה וכיתת אמן במכון שפילמן לצילום. הוא מעיד כי בשדה הבינלאומי ישנם אספני אמנות רבים שבוחרים להתמקד במדיום אחד ומרכזי, כמו נניח אספני וידיאו, פיסול, ציור קלאסי או כרזות ממאות קודמות.

בכך, אם כן, הוא אינו תולה את ייחודו של שפילמן. עם זאת, הוא מציין ש"האנרגיה שלו היא נדירה" ושבניית אוסף כה מקיף במשך זמן כל כך קצר היא עניין חריג. אף שרק כעת הוא פגש בשפילמן, הוא שמע עליו כבר בעקיפין דרך קשריו במוזיאונים בינלאומיים. אוצר הצילום לשעבר במומה, למשל, פיטר גלסי, הוזמן לפני שנה וחצי לשמש כשופט ב"פרס שפילמן למצוינות בצילום" המוענק בשיתוף מוזיאון ישראל. בפרס (הכולל תערוכה ומלגה בסך 40 אלף דולר) זכתה האמנית מיכל הימן, שעד לפני כמה שבועות עבודה גדולה שלה היתה תלויה בכניסה למכון.

בדיוק בזמן

שפילמן החל את דרכו העסקית לאחר שסיים ב‑1973 לימודי תואר שני בהנדסה וניהול בטכניון (שם למד עם רבקה סקר, אחת הנשים המשפיעות על עולם האמנות בישראל). "הבנתי מהר שאני לא רוצה להיות שכיר וחברתי ליעקב בורק, ידידי וחברי ללימודים. הקמנו יחד חברה שעוסקת בייעוץ ארגוני, מבנים אירגוניים, מערכות אירגוניות. יצאנו שנינו מהלימודים חסרי כל, בלי קשרים, והתחלנו לעשות עבודות לרשויות אזוריות".

שפילמן ושותפו התמקמו בקרית שמונה, והשתלטו משם על תחום הייעוץ האירגוני בקרב התעשייה הקיבוצית. "עברנו קיבוץ-קיבוץ ומהר מאוד קידמנו את עצמנו. היו לנו בשיא קרוב ל‑70 מהנדסי תעשייה וניהול, עבדנו עם גופים גדולים בתעשייה הקיבוצית וגם עם הצבא. הקמנו חטיבה להעברה וישום של מידע, מערכות שיווק, מיגון וטכנולוגיה. אבל ברגע מסוים החלטתי לעבור מהתחום, היתה לי תשוקה לנושא של ייזום והשקעות".

בשלב זה נהפך שפילמן לאחד הישראלים הראשונים שעסקו בקרנות הון-סיכון וגייס משקיעים בכירים כמו חברת הביטוח כלל ובנק הפועלים. לאחר אי אילו עליות וירידות בתחום, החליט להשקיע את מאמציו במיזמים במזרח אירופה, ופיזר את עסקיו ב‑12 מדינות, בהן רומניה, בולגריה, רוסיה ואוקראינה. בין החברות שבהן השקיע: קרן הפנסיה הגדולה בבולגרה שבה שני מיליון חברים , חברת ביטוח גדולה ברומניה ובנק ברוסיה. שווי כל אחת מהחברות בין עשרות למאות מיליוני דולרים.

ואז, כשהיה בן 58, החליט שפילמן לפרוש ולהתנתק מעסקיו בבת אחת. "אמרתי שבגיל 60 אני אצא מעולם העסקים ואפנה את מרבית המשאבים שלי לטובת פעילות תרבותית. במקרה, ההחלטה נפלה לפני פרוץ המשבר הכלכלי וכך בעצם לא נפגעתי ממנו כשהחלטתי למכור", הוא אומר, "זה דרש הרבה אומץ, אבל הבנתי שאני לא יכול לממש בכפילות את שני העולמות. החלטתי להפסיק עם העסקים ושנתיים עסקתי בחיסול שלהם ובהתארגנות לקראת העזיבה".

הוא מעיד כי הצילום היה תמיד תחביב שלו, וכי הוא מצלם בעצמו. "אצל שלום העניין והמחקר האישי קדמו לאוסף", מציינת ד"ר איה לוריא, אוצרת ראשית ומנהלת האוסף והתערוכות במכון שפילמן לצילום.

בבסיס המחקר האדמי שלו עומד הקשר בין צילום לפילוסופיה, ובעיקר לפילוסוף הצרפתי מרלו-פונטי ("העין והרוח"). בפתח הדבר שכתב לקטלוג התערוכה הנוכחית, הוא שואל: "האם תצלומים נושאים מסר מקודד או שמא הם מסר ללא קוד? האם הם סימולקרות? האם ניתן להגדיר את הספציפיות של הצילום כמדיום תרבותי, חברתי ופוליטי? האם צילום יכול להיות מובן רק כאינדקס? האם הוא יכול לחרוג מהיבט הייצוג שלו ולהיתפש קודם כל מתוך השדה החווייתי?" ניכר כי השאלות האלה מעסיקות אותו מאוד, ואף מרכיבות את ההיגיון שעומד מאחורי החלטות הרכישה שלו לאוסף.

לוריא, שלפני עבודתה במכון שפילמן פעלה כאוצרת עצמאית ומרצה וכן שימשה בעבר כאוצרת האוסף של דורון סבג, מעידה שלאוסף של שפילמן יש מבניות ברורה: העבודות שנכנסות אליו עוזרות להבין ולחקור את השאלות המחקריות ששפילמן מעלה. בתערוכה הראשונה במקום בחרו השניים להציג עבודות שמשתייכות ל"ראייה החדשה" ­ זרם אקספירמנטלי בצילום שהובל על ידי הצלם והאמן הרב-תחומי לסלו מוהולי-נאג'.

מוהולי נאג', ששימש כמרצה בבאוהאוס ומאוחר יותר במכון לעיצוב בשיקגו, התמקד בצדדיו הטכניים של הצילום. עבודותיו כוללות פוטוגרמות רבות ותצלומים המדגישים מחקר של אור וצל כמו בניסוי מדעי. כדמות משפיעה, העביר מוהולי-נאג' את משנתו לרבים אחרים שניסו לחקור ולפרק את מדיום הצילום לגורמים.

העיסוק בנושא אינו מקרי כלל: בחודש שעבר נפתחה ב"מומה" בניו יורק תערוכת חתך גדולה ושמה "עיצובן של ראיות חדשות: צילום, קולנוע, אלבומי צילום"; קודם לכן נפתחה ב"ז'ה דה פום" בפאריס תערוכת יחיד של הצלמת האמריקאית ברניס אבוט; וגם בהונגריה נפתח לפני חודשיים מוזיאון על שם ג'ורג' קפש, אחד האמנים הבולטים בתנועה זו. התערוכה במכון שפילמן, מוזיאלית באיכותה, כוללת עבודות גם של קפש וגם של אבוט ומדגישה את התעניינותו הגדולה של שפילמן בנקודות המפתח של הצילום המודרניסטי.

לצד העבודות ההיסטוריות, המוצבות באופן יצירתי ומסקרן (על עיצוב התערוכה הופקדו קרינה טולמן ופיליפ טומאנק), מוקרנת בחלל צמוד עבודת וידיאו חדשה של האמן הישראלי-צ'כי-אמריקאי יאן טיכי. טיכי יצר לכבוד התערוכה עבודה המתכתבת ישירות עם הראייה החדשה: "2012-Things To Come 1936", עבודת קולאז' של הקרנות העושה שימוש בקטעים שצילם מוהולי-נאג' לצורך סרט עתידני על פי תסריט של ה' ג' ולס. זוהי לא הפעם הראשונה שטיכי עוסק במודרניזם בצילום ובאדריכלות, שהרי הצורניות הנקייה, הניסיוניות והצבעוניות המאפיינת את התקופה ההיא נהפכה לסימן ההיכר של עבודותיו.

כילד בחנות צעצועים

שפילמן מספר כי לגיבוש הרעיוני של פעילות המכון תרמו אמנים ואוצרים רבים מהארץ ומהעולם. "למדתי במשך חצי שנה מדברים שקיימים בעולם. למעשה לא קיים עוד שילוב כזה של חלל תצוגה עם אוסף, מכון למחקר, פיתוח וקידום. באשר ל"בהמשך, אירגנתי קבוצות חשיבה שסרקו את כל המודלים האפשריים. עשינו סיעור-מוחין כדי לחשוב על מה חסר, מה צריך ומה רצוי. זה לקח שמונה חודשים. המחשבה היתה לגבש פלטפורמה לצילום, עם דגש על ישראל בתוך הקונטקסט הבינלאומי. הושקע הרבה מאמץ בנושא גיבוש הצד הקונצפטואלי שיניע את המכון ­ ימי עיון, מחקרים בתחום הפילוסופיה של הצילום. לקול הקורא לפרס המצוינות בצילום קיבלנו 500 הצעות מ‑47 ארצות, זה לאחר שהוא הגיע ל‑14,000 מוסדות בעולם. מבחינתי הצילום הוא כלי שמשתווה לפילוסופיה. הוא הקשר לעולם החיצוני וביטוי להבנה שלך את עצמך".

החלטת שאתה מתמקד רק בצילום. אז מה נכנס לקטגוריה הזאת?

"צילום סטילס, וידיאו ארט ועד קולנוע ניסיוני. בקולנוע מסחרי אני לא נוגע. באמת, הצילום קשור בצורה מאוד חזקה להרבה תחומים במציאות. במיוחד הצילום האנלוגי, שיש לו קשר טכני ישיר למציאות. אבל יש גם שימושים שונים לצילום: ביטחון, תיעודי,

עיתונאי, רפואי, תצלומי ריגול, תצלומי לווין. זאת מטריצה רחבה של פרקטיקות ושימושים. אז על מה מדברים? האמנות היא איבר מסוים בכל המרחב".

לדבריהם של כמה אמנים, כשהוא נמצא בסטודיו של צלם או בתערוכת צילום שפילמן הוא כמו ילד מלא תאווה בחנות צעצועים. ישנה תחושה שמאז שהוא נוכח בתחום, שבו לצילום חיות וביקוש שנעלמו ממנו זה שנים. חלק מכך, ראוי לציין, הן המלגות והפרסים של המכון, לצד הרכישות והזמנת האוצרים והחוקרים הבינלאומיים לישראל.

עוד נאמר ששפילמן מתמקח על המחירים כמו סוחר, אך לא באופן יוצא מגדר הרגיל, ואולי אף פחות מאספנים אחרים. המוזיאונים הבכירים, לשם דוגמא, מציעים לאמנים ולגלריות מחירים נמוכים בהרבה מאלה של שפילמן, הן בשל מחסור בתקציב הרכישות שלהם והן בשל ניצול לרעה של כוחם ומעמדם.

שפילמן מעיד כי מרבית העבודות באוספו הן של אמנים שאינם ישראלים: 65% בינלאומי, 35% ישראלי. "אני חושב שבצילום יש עשייה משמעותית בארץ. אתה גם רואה צלמים שמצליחים בחו"ל. אני מנסה ליצור איזון בין אמנים ותיקים יותר לפחות, מדגנית ברסט

ושמחה שירמן דרך מיכל הימן, אורי גרשוני, דוד עדיקא, מאיה ז"ק, ברי פרידלנדר, רמי מימון, עדי נס, ועד אסף שחם ועילית אזולאי. ואני מנסה גם לעורר את החשיפה שלהם מחוץ לישראל, לשלוח אותם לתוכניות שהות-אמן בחו"ל".

ולא היית פותח חלל תצוגה במקום כמו לונדון או ניו יורק?

"אני לא צריך, כי כל האנשים בכל מקרה מגיעים גם לכאן".

מה התגובות של אספנים אחרים, ובכלל, לכך שנכנסת בבת אחת לעולם הזה?

"תראה, אין אספני צילום בישראל, יש רק צילום. המכון הוא הגוף היחיד שעוסק רק בזה.

יש לי שיח די צמוד עם אספנים פה, אני מכיר היום את רב הגלריסטים ורוב המורים בבתי הספר, כמובן את רוב האמנים אם לא כולם. אבל מבינים בעצם שאין מה לרדוף אותי, כי כשאני רוצה יצירה מסוימת, אני אקנה אותה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו