בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור מסגרת: יצירות האמנות של השבוע

מדור חדש מקבץ עבודות של אמנים נבחרים מהארץ ומהעולם. והפעם: מקס פריזינגר, ג'יליאן וירינג, יסואקי אונישי ואלי פטל

12תגובות

מקס פריזינגר, "Rotor", 2011

"Rotor" זהו הפרויקט זוכה פרס START המוצב בקונסטמוזיאום בבון. תהליך העבודה וההקמה נמשכו כמה שבועות שבהם שוטט פריזינגר ברחבי העיר ואסף חפצים, שאורגנו בחלל המוזיאון בקומפוזיציה אטרקטיבית מבחינה ויזואלית. המיצב ממוקם בכניסה כמו שער המקבל את פני הבאים. את תכולת המיצב תלה האמן מהתקרה עד הרצפה, כך שהוא מכסה כמעט את כל המרחב האווירי של הרוטונדה. העבודה השאפתנית, המיועדת לחלל הספציפי, נועדה בין השאר לסתור את אווירת החנק המלחיצה של קוביה לבנה טהורה ומופרדת מהחיים, ושל יפי וניקיון קווי המתאר האדריכליים. המבנה הוא בעצם פיגום ענק הכולל גיבוב של עשרות חפצים צבעוניים, שאריות תעשייתיות צבעוניות, צינורות, קסדות בניין, משטחים וחלקי מסועים, צירים, גלגלים, מיחברים, משלל חומרים ובגדלים משתנים. הם יוצרים יחד תבליט רועש וגועש, בנוסח מועצם של קוביזם מופשט מתחילת המאה ה‑20, או מערת נטיפים, שכמו יצאו מכליהם וממידותיהם בעידן הפוסט תעשייתי.

ג'יליאן וירינג, "Help", 1992‑1993

"Help" זהו תצלום סטילס מתוך הסדרה, "someone else wants you to saySigns that say what you want them to say and not Signs that say what" שבה עצרה וירינג את העוברים ושבים וביקשה מהם לכתוב את הדבר הראשון שעולה להם בראש. להיות אותנטיים, כנים, נאמנים לעצמם. ובעצם, להכין שלטים שמשקפים את ההתניה האוטומטית שלהם מול מצלמה. היא שואבת השראת מסרטי טלוויזיה תיעודיים, שעשועונים ותוכניות ריאליטי שבהם מתבקשים המשתתפים להתוודות, להיחשף, לגלות סוד כמוס, פרטי ומביך על עצמם. וירינג משקפת כיצד נהפכו האינטימיות של היחסים, הדימוי העצמי ועולם המחשבות הפנימי למוצר צריכה בידורי. הם כבר סכימה סינתטית של איך נראה ומה שפתו של וידוי טלוויזיוני, שמכונן-מחדש את גבולות המותר והאסור, המהוגן והמגונה, הראוי והלא יעלה על הדעת. מצולמיה כנים מדי, חשופים ופגיעים, סותרים את הסטריאוטיפ על דמותם. גבר שחור שואל האם בריטניה תיחלץ מהמיתון, איש העסקים המלוקק כותב שהוא נואש, השוטר כותב "Help" כמבקש עזרה.

יסואקי אונישי, "Reverse", 2012

"Reverse" במבט ראשון זה נראה כיציקת קרחון, הר או ענן תחת מטח גשם ישיר. ככוח טבע שנכלא בפנים. או אולי חיית ענק קדמונית, שקופת עור, שנלכדה רק אחרי שמאות חצים נתקעו בה, ואולי בכלל תוכנת תלת ממד גרפית הדוגמת ומודדת את את מעופה של שקית ניילון ברוח. רק במבט נוסף מתברר כי אלה יריעות פלסטיק שנתלו בפשטות מהתקרה באמצעות מאות חוטי ניילון, באמצעות דבק חם. נקודות המפגש של הדבק יוצרות כתם מזערי, המיתוסף לכתמים אחרים בצפיפות ויחד הם יוצרים כתמיות של אור וצל, אשליית נפח. אלה חומרים סטודנטיאליים, כאלה המצויים בכל חנות לכלי עבודה. אצל אונישי הם הצטברו לממדי ולכמויות ענק, היוצרים תמונת נוף אדיר כלוא. אפשר לטייל מתחת לענן הגשם הזה, בהליכה הדומה לכניסה למערה או למתחם תת קרקעי. "יציקת הבלתי נראה" קורא אונישי לתהליך העבודה שלו, בו אינו יכול לדעת איזו צורת רפאים תיווצר בחלק התחתון של הפסל.

אלי פטל, "I Love My God", 2006

"I Love My God" דיוקן הנראה מאחורה, אדם עושה פעולה לא ברורה. זהו האדם האוהב. כך כתוב בפירוש. את אלוהים? את הכלב שלו? ממילא הכל אישי. אולי הוא שולח קרן לייזר ירוקה לכוכב, מאיר עליו בחזרה, משווה כוחות בינו לבין אחד מגרמי השמים. או שאולי הוא מודד או מסמן תקרת חדר. תעתוע העין נוצר בפשטות, מעין אופ-ארט מתעתע ומשברש את הפרספקטיבה, את הפנים-חוץ המובנים מאליהם. הכתובת החקוקה על חולצתו "I Love My Dog" היא פרפרזה על "I Love My God" גרסה של אהבת האל. האיש גם קורא תגר על השמים, גם מתקשר עם חוצנים, גם מחפש קו ישיר, דמיוני, שיעבור בין שתי נקודות מנותקות וגם מסמן מסר בתקשורת מורס. האם זה ציור רליגיוזי? חילוני לגמרי? האם זו תפילה בנוסח ייחודי, פרטי, או פעולה פרוזאית של חובב כלבים, הלובש חולצה, אחת מסדרת חולצות אינסופית, שמתייחסות למושג האהבה, בדרך כלל למקום (זה או אחר).

רני הנסן / קונסט מוזיאון


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו