בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע של שחזור בלתי אפשרי

החור השחור ביצירתו של יהושע נוישטיין עומד במרכז התערוכה שלו במוזיאון ישראל, המסכמת 45 שנות פעילות. העיסוק שלו בריק עודנו רענן, מאתגר ומר

תגובות

התערוכה של יהושע נוישטיין היא תערוכה טובה ומהודקת, שדומה כי יש צידוק להצגת כל אחת מהיצירות בה. מוזיאון ישראל אינו מצהיר עליה כרטרוספקטיבה, אך יש בה תחושת סיכום ברורה. מוצגות בה 75 עבודות מ-45 שנות עבודה ולכן זוהי הזדמנות לבחון מחדש את קריאת גוף עבודותיו, המוצג בארץ תדיר בתערוכות קבוצתיות, מתוך הקשרו הפנימי.

נוישטיין הוא אמן של קו וקרע. את שני המרכיבים הללו החוזרים ברישומיו ומיצביו אפשר לקרוא קריאה שהיא בעיקרה פורמליסטית ולחלופין קריאה פואטית. בין שתי הקריאות אין ניגוד, אך המשקל של הדגשים השונים נושא משמעות.

במידה רבה התערוכה מתמודדת עם שאלה על מה שאפשר לכנות החור השחור בעבודה של נוישטיין - המקום שבו הוא משתמש בקו וקרע לסמן קווי מתאר של מה שאינו מסופר בשפה חזותית. הקריאה הפורמליסטית, כך נדמה, מסייעת לחמוק מהצורך להתעמת עם אותו ריק.

המאמרים בקטלוג התערוכה מעדיפים את הפן הפורמליסטי. הדיבור הוא על הקיפול, הקריעה והחיתוך. האוצרת, מאירה פרי להמן, כתבה שהתערוכה "היא דו"ח תמציתי על תהליך יצירתו של אמן אחד - יצירה, שעיקר עניינה הוא תהליך היווצרותה, והצופה המתבונן בה נקרא לשחזרו. ברישומיו אין נרטיב שהם מספרים, מפרשים או מפענחים אלא הכלאה של המושגי עם האקספרסיבי. יצירתו היא אינטלקטואלית, אניגמטית ומאתגרת ויסודותיה פילוסופיים". ג'רמי גילברט-רולף, במאמר שפורסם בסוף שנות ה-70 ורואה אור כאן מחדש, כותב: "אני חושב שאפשר לסכם את תרומתו של נוישטיין בעזרת ששת התארים שמרכיבים את כותרת הדברים האלה על עבודתו: נייחת, שבירה, גדולה, אפורה, קרועה, ארעית". ירומיר ידלנסקי (האוצר של תערוכת בויס-קנטור המוצגת במוזיאון במקביל לנוישטיין) אמנם מאזכר את הביוגרפיה של נוישטיין, אך כותב שבלב עבודתו ניצבת ההיסטוריה העשויה מן החומר של דמיונו הדיאלקטי.

הקריאה בדגש פורמליסטי מלווה את העבודה של נוישטיין במשך השנים, וניכר, כפי שבולט בקטלוג זה, שהוא עצמו טיפח סוג זה של קריאה.

אפיון העולה מהתערוכה הוא החזרה של נוישטיין על מרכיבים מסוימים ונטייתו לשוב ולטפל בעבודות מוקדמות. מבחינה זו הוא לש את הזמן, יוצר מצב כאוטי שבו למוקדם ומאוחר אין משמעות (מעבר לעניין של היסטוריוני אמנות). לעתים הוא עשה זאת במוצהר, כמו בעבודה היפה "פרופיל מילימטרי", שיצר בין השנים 1975-2011 ומוצבת בכניסה לתערוכה. זוהי עבודת רצפה העשויה גרפיט על נייר וענף עץ. נוישטיין רשם שוב ושוב את קו הענף, שבעזרתו הוא מגשש אחר דיוק שלא יבוא. כך גם בעבודת הווידיאו "מי מטר עם וידיאו" מ-2008, שנעשתה בעקבות המיצב "מי מטר" מ-1968.

בעבודות אחרות לא מדובר בחזרה אלא בשימוש באמצעים דומים מאוד. למשל: ריבועים שמסומנים על נייר בצבע, תרסיס או נייר דבק בלבד; הזזה והתקה של צורות כך שנשאר רק זיכרון שלהן; התייחסויות חושניות לאדריכלות ביצירות שהן עבודות תקרה וקיר כאחת. כזוהי למשל העבודה הגדולה "סחף אלומיניום" מ-2010, העשויה תרסיס אקריליק על אלומיניום ופרספקס. החומריות אמנם שונה מזו של עבודות שיצר נוישטיין בשנות ה-70, אך התחושה של משחק מתעתע בזיכרון, של הנכחת מה שאיננו, דומה.

העיסוק הישיר בריק הוא בעיני נושא-העל של נוישטיין, מעין ציווי פנימי שאינו מרפה ממנו כבר כמעט יובל שנים ונשאר רענן, מאתגר ומר. את הריק המכרסם, כמו רעב שאין להשביעו, כמעט מתבקש לחפש בביוגרפיה שלו. הדבר נעשה על ידי כותבים ואוצרים שונים במשך השנים, בזהירות, אם בשל ההדחקה של נוישטיין ואם בשל החשש לגלוש לקלישאות פסיכולוגיסטיות.

נוישטיין נולד בדנציג ב-1940. על השנים שבין 1940 ל-1948 נרשם בקורות חייו: "נדד עם משפחתו לרוסיה, לסיביר, לאוזבקיסטאן, לקזחסטן ולאוסטריה". בקטלוג מתייחסים לשואה ישירות מאמריהם של ידלנסקי ושל מרטין ג'יי, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי.

מאמרו של ג'יי פורסם ב-1998 בתערוכה שהציגה את סדרת "יערות פולין". הסדרה נוצרה לאחר הביקור הראשון של נוישטיין בפולין ב-1993. בקטלוג הנוכחי מציינת פרי להמן כי בסדרה זו "גברה הרגשנות על השכלתנות השולטת בדרך כלל ביצירותיו".

בתערוכה הנוכחית התחושה היא שמכלל העבודות עולה "רגשנות" רבה יותר, כפי שהאוצרת מכנה זאת. תחושה של דחיפות, בערה, רצון עז להעביר מסר עולה מעבודות מתקופות שונות העשויות נייר פחם, לרוב מקופל וקרוע - כגון "עיר אפר, נברשת" מ-1999 או "עצמי (Selbst (Self" מ-1974. נייר הפחם, ששימש ליצירת העתקי מסמכים, מקבל ככל שעובר הזמן משמעות רבה יותר כחומר השייך לעבר וקשה להשגה.

בפעולות החריצה והקריעה של נוישטיין בתוך הנייר אפשר לראות סוג של חיפוש. נוישטיין, יהודי נודד המכנה עצמו "פליט עולם" (לפי ידלנסקי), מחפש בנייר, בחומר שאפשר לשאת ולקחת בכל גירוש ופורענות, משהו שכפי הנראה איננו. הוא בוחן את החומר בשכבות וחיתוכים, בצורות וגדלים שונים, כמי שממאן להשלים עם מגבלות החומר, כמי שמבקש להמציאו מחדש. מבחינה זו מזכירות העבודות את סדרת הניירות של משה גרשוני "הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור" מ-1970 - תקופה שבה פעל נוישטיין בארץ.

ישראל, שנוישטיין חי בה ברציפות 15 שנים בלבד, היא תחנה בחייו. שני מיצבים שלו נחשבים לאבני דרך באמנות המושגית בארץ: אלה הם "נעליים" שיצר ב-1969 בבית האמנים בירושלים עם האמנים ז'ורז'ט בלייה וז'ראר מרקס, ובו 17 אלף זוגות נעליים של חיילי הצבאות שעברו במזרח התיכון במאה ה-20 (דימוי המאזכר מיד מחנות ריכוז נאציים); ו"פרויקט נהר ירושלים", שבו יצרו שלושת האמנים מיצב קול שבו הושמעו קולות מים לאורך שני קילומטרים.

מאז עזב נוישטיין את ישראל ב-1979 הוא מרבה לבקר ולפעול כאן. בין השאר הוא עוסק שוב ושוב בגבולות ישראל ומפותיה, כמי שמנסה להגדיר או להרהר על מקום מחיה בטוח יחסית, מכיל ומקבל. בין השאר יצר ערי אפר גדולות במיצבים כמו "שלום בית בני ברק" מ-2000 ועבודות כמו "מפת ישראל מנייר דבק" ב-2006.

בתערוכה זו, ההתמקדות ברישום של נוישטיין (ולא במיצבים הגדולים, עבודות האפר או הנברשות) מאפשרת להתבונן ביצירתו כמסע בלשני אל לב כלי ההבעה של האמנות (הקו והצורה); בה בעת היא מדגישה את השבירות, את הזמניות ואת המודעות המלאה להיותן של העבודות בנות חלוף. *

יהושע נוישטיין: "כלומר רישום". אוצרת: מאירה פרי-להמן. מוזיאון ישראל, ירושלים. שעות הפתיחה: ימים ראשון, שני, רביעי וחמישי 10:00-17:00, שלישי 16:00-21:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-17:00. עד 27.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו