בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיכר המלך אלברכט

התערוכה "דירר ומעבר לו" במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק אינה מציגה אף אמן שעלה על דירר בכישוריו, כפי שאפשר להסיק משמה. אבל היא מספקת צוהר לאימפריה שלמה

תגובות

בעיה קטנה גלומה בשמה של התערוכה "דירר ומעבר לו: ציורים ממרכז אירופה במוזיאון מטרופוליטן לאמנות, 1400-1700". מה כבר יש מעבר לאלברכט דירר (1471-1528), אמן הרישום שאיש לא ישווה לו, איש אשכולות מתקופת הרנסנס הצפוני, אמן שהיה כה בטוח בגדולתו עד שצייר את עצמו בתור ישו?

ובכן, אין מעבר לו שום דבר, או כך נדמה לפחות בתערוכה הזאת, המציגה את אוסף הרישומים של המטרופוליטן שנוצרו לפני שנת 1700 על ידי אמנים שעבדו באימפריה הרומית הקדושה (אזור שכיום חובק את גרמניה, שווייץ, אוסטריה, צ'כיה וחלקים ממדינות אחרות). ועם זאת, היצירות המוצגות בתערוכה עשויות לדרבן את המבקרים בה לבחון ביתר עיון את האמנות באירופה המרכזית, שספגה מגוון השפעות דתיות וסגנוניות מהאמנות האיטלקית, ההולנדית והפלמית.

אוצרי המטרופוליטן בהחלט מקדישים לאזור זה תשומת לב מוגברת: רוב הרישומים המוצגים בתערוכה - היא כוללת כ-100 רישומים, ולצדם הדפסים, ספרים מאוירים וחפצי נוי - נרכשו ב-20 השנה האחרונות. אוצרי התערוכה עצמה הם סטיין אלסטנס ופרידה ספירה מהמחלקה לרישומים ולהדפסים במוזיאון. מחוץ לתערוכה, בגלריה על שם רוברט ווד ג'ונסון הבן, מוצגת תערוכה נוספת, עמוסה כל טוב, ובה רישומים, הדפסים וכתבי יד הקשורים לתקופה זו, אך נכנסו לאוסף מאוחר מכדי שיתאימו לשילוב בקטלוג.

"דירר ומעבר לו", שתינעל ב-3 בספטמבר, מכינה את הרקע לדירר בעזרת רישום מאת אמן שהעריץ, מרטין שונגאואר. הרישום הזה - ובו איש שמבטו המופנה מעלה מודגש באמצעות שולי כובעו הרחבים - נחשב לעבודת הכנה. אך התווים מובהקים וספציפיים דיים להעניק לו נוכחות של דיוקן.

למרות עוצמתה של התמונה, היא אינה יכולה להתחרות ברישום של דירר עצמו שהוא מן הסתם הבולט ביותר בין רישומיו שברשות המוזיאון: "דיוקן עצמי ורישומי הכנה של יד האמן וכרית" (1493). ברישומים אלה האמן הצעיר מכווץ את גביניו ואת שפתיו במבט של אינטנסיביות מטרידה; ככל הנראה, הם נעשו כהכנה לקראת דיוקן עצמי המוצג בלובר, שגם בו הוא לובש ארשת כזאת.

בדיוקן מחוויר הראש לעומת היד השמאלית, הגדולה באופן יוצא דופן ורישומה מפורט, ולעומת רישום הכנה של כרית מחוצה, הבולט בזרותו. הכרית, הממוקמת במקום שבו אמור להיות חזהו של בעל הראש, נראית בתחילה כמו לב גדול יתר על המידה. בצדו השני של העמוד (המוצג במסגרת דו צדדית) צייר דירר עוד כריות: שש בסך הכל, כולן מעוכות ומותפחות בדרכים שונות, קמטיהן משורטטים בקווקווים דמויי זנב דג.

מפתה להתעכב כאן ולהמשיך להתבונן ביצירות נוספות של דירר, התלויות על קיר סמוך: ציור השמן הלא-גמור "Salvator Mundi" (מושיע העולם), שמתחתיו מבצבץ ציור אחר; רישום חפוז ועדין של המשפחה הקדושה בגן; רישום מלא חיים של מלאכים מנגנים ומשתובבים. אך התערוכה, המוצגת על פי סדר כרונולוגי, עוזבת את תחילת המאה ה-16 ומתקדמת הלאה.

המעבר מדירר מרוכך על ידי יצירותיו מלאות הכישרון של הנס שאופליין, שעבד בבתי המלאכה של דירר והולביין האב. באחת מהן, "דיוקן של גבר, באורך החזה, חובש כובע", משווים גלים תוססים של גיר אדום עליזות לדמות בעלת תווים מלאכיים והבעה רצינית.

כשהתערוכה מתקדמת לאורך המאה ה‑16 ומתרחקת מדירר, היא מקיפה קשת מבלבלת של סגנונות ונושאים. המעבר מהנטורליזם לאלגוריה, או מהלך הרוח של הרנסנס האיטלקי להולנדי, עלול לטעת מבוכה בלב המתבונן.

ציור הגואש המדוקדק של הנס הופמן, המתאר קיפוד, ודיוקן כלב הציד של וירג'יל סוליס, למשל, מוצגים בפינה אחת לצד דמויות ברונזה המייצגות את הנדיבות והמתינות. בסמוך מוצגת דמות גבר עירומה בפרספקטיבה קיצונית מאת אמן גרמני אלמוני; תנוחתו מזכירה את "הצלוב המת" של מנטנייה, אך קווי המתאר החזקים דומים לקווי תחריטים מהולנד.

בחלק הזה שלה התערוכה בוחנת במבט צלול ומעמיק יותר את הקשר בין הרישום לאמנויות הדקורטיביות במרכז אירופה באמצעות דוגמאות של מדליות ברונזה, מגיני זכוכית וחלונות מעוטרים בוויטראז'. רישומים מהמאה ה‑16 מאת מעצבי ויטראז'ים שווייצים כגון יוסט אמאן נראים לא גמורים משום שהאמנים לא טרחו להשלים דפוסים שיצרני הזכוכית יכלו לשחזר בקלות.

הרישומים מהמאה ה‑17 מרשימים פחות. במאמר שכתב לקטלוג מודה אלסטנס שבתקופה זו לא צצה במרכז אירופה "שום דמות שליטה, לא היה אף אמן שישתווה לרפאל או לדירר, לטיציאן או לברויגל, לרובנס או לפוסן". היעדרו של כוכב כלשהו מורגש בחריפות הרבה ביותר באולם האחרון של התערוכה, המכיל ציורים נאים של סצינות תנ"כיות או מיתולוגיות, שאף לא אחד מהם נחקק בזיכרון.

כך קורה שמי שבולט באולם האחרון של התערוכה אינו גאון רישום בסגנון דירר, אלא צייר ז'אנר צנוע: ניקולאוס קנופפר, המיוצג בשתי עבודות מעוררות תמיהה ­ האחת רישום והשנייה ציור קטן, של ונוס וקופידון. בציור נראית ונוס אדישה. היא יושבת למחצה על מיטתה בתנוחה גמלונית, לאחר שזה עתה הפילה את סיר הלילה שלה. הרישום שערורייתי אף יותר: קופידון משתין ואינו קולע לסיר ­ כנראה במכוון, אם לשפוט על פי חיוכו הקונדסי.

קנופפר נחשב בדרך כלל לאמן הולנדי; הוא נולד בלייפציג אך השתקע באוטרכט. הכללתו בתערוכה של רישומים ממרכז אירופה, אף שיש בה תחושה מאולצת משהו, מזניקה אותנו מהרנסנס הצפוני לעולמם של יאן סטיין, גבריאן מטסו וורמיר: הם אלה שמשקפים את ה"מעבר" ב"דירר ומעבר לו".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו