בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר בלי מקלט: התפוררות בתערוכת הצילום שאצר ינאי טויסטר

צמיחה של עיר והתפוררותה והפיכת כל אתר לבית קברות עומדות במרכז התערוכה בה משתתפים בה שורה של צלמים, ישראלים וגרמנים

תגובות

"יום אחד, לא כל כך מזמן, חצתה האנושות סף כלשהו מבלי שהבחינה בכך אפילו", כותב מרקוס יאואר בקטלוג התערוכה "The City Show", המוצגת במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב. "דבר לא השתנה למחרת היום, אך משהו בכל זאת השתנה. מאותו יום ואילך, חיים בערים יותר אנשים מאשר באזורים כפריים".

סביב הרגע הזה ¬ היסטורי וזניח גם יחד, מלא משמעות וסתמי, נקודת אל-חזור בתולדות האנושות אך גם הפיך ובן-חלוף, תולדה של כלכלה ופוליטיקה אך גם יצרן שלהן ¬ מאורגנת התערוכה, שאצר ינאי טויסטר. משתתפים בה צלמים ישראלים וצלמים גרמנים, חברי סוכנות אוסטרקרויץ, שעניינה תצלומים מערים שונות בעולם, שיש דמיון ביניהן.

שכן, "גלובליזציה קיצונית תורמת להומוגניזציה של המרחב", כדבריו של טויסטר, מה שגורם לכך שהעולם "לא בהכרח נעשה קטן יותר, אלא אחיד יותר".

היינריך פלקל

בתצלום של היינריך פלקל נראה אדם ניצב בגבו למצלמה, מצדו השני של כביש, ידיו משולבות מאחורי גופו. כנראה עצר, כמו הצלם, בצד הדרך, וניגש רגע כדי לראות דבר מה. אנחנו רואים יחד אתו, מעבר לכתפו, מנסים להבין במה הוא מתבונן.

גל אבנים. בניין הרוס, שהברזלנות שפעם היתה עורקיו עדיין אוחזת את אבני היסוד, הנראות עתה כאתר ארכיאולוגי. האם הוא מסתכל בהריסות ביתו שהופקע ממנו? האם הוא קבלן המתכנן באתר בנייה חדשה?

זהו "בית הסוהר העירוני ההרוס ברחוב הראשי של עזה" (2009). הספציפיות של המבנה ההרוס מאפשרת עוד אפשרויות נרטיביות ¬ אולי זה עצור לשעבר ששפת הגוף שלו, תנוחת ידיו, מסגירות באופן לא מודע הרגל לאזיקים. בה במידה ייתכן שזהו סוהר, ניצב לרגע ונזכר במקום עבודתו הקודם שאיננו עוד.

ב"רכבל, אורדוס, מונגוליה התיכונה, סין", תצלום שחור-לבן של מוריס וייס מ-2008, שני גברים בחליפות וכובעי בוקרים יושבים בכיסא רכבל, מחסום-פה על פניהם, מאחוריהם דיונת ענק. פניהם מופנים אל הצלם, ותיכף יינשאו ויובלו אחורה, הלאה, יתרחקו לעבר נקודת המגוז בקצה ההר, קווי הרכבל חותכים באלכסונים את מה שבלעדיהם היה נוף ריק.

דיונה נוספת מופיעה בתצלום הנפלא של תומס מאייר, מתוך סדרה "אתר הנופש", שצולמה בדובאי ב2009-. טרקטורון חוצה את החול האדמדם על רקע שמי תכלת מושלמים, מסגיר את סימניו ¬ ואת העובדה שהדיונה מחורצת כולה בסימני גלגלים, כלל לא "טבעית" כפי שנדמתה במבט ראשון.

בתצלום של אפרת שלם (ללא כותרת, 2003) תיקים מונחים על ספסל, מאחוריהם רשת צל על כלונסאות, מחפה על אתר ארכיאולוגי שבו מתבצעות חפירות. ב"חורבות שיבטה", תצלום שחור-לבן של שרון יערי מ2010-, אדם מסתורי, אולי כומר או כוהן, אולי מלאך מוות ואולי מלאך ההיסטוריה, ניצב באתר ארכיאולוגי, מתבונן מתוכו החוצה, מצולם מהצד, כך שמבטו הוא מה שנראה, אך לא מושאו. עצם נוכחותו היא המביטה; הוא "מפנה פניו אל העבר", כדברי ולטר בנימין ב"על מושג ההיסטוריה", "במקום שם מופיעה לפנינו שרשרת של אירועים רואה הוא שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף גלי חורבות אלו על אלו ומטילה אותם לרגליו".

אופקים נסגרים

אלה מעט ייצוגי האדם בתערוכה. מלבדם מוצגים בעיקר תצלומי מבנים ואתרי בנייה, סטרוקטורות של פני שטח ואסתטיקות של ארגוני-חיים, שדרכם מתארגנות גם "דיכוטומיות מכוננות בין ציביליזציה לברבריות, בין עושר לעוני, בין גיאומטריות רציונליות לרקעים בעלי מורפולוגיה אקראית, בין כובשים לנכבשים, בין מונוכרומטיות לצבעוניות ועוד", כפי שכותב בקטלוג אוריאל קון.

בייחוד מוצגים מופעי בנייה כמנוגדים לטבע ¬ למדבריות ולערבות. מקומות קונקרטיים שונים מוצגים בהם ככל-עיר שמאפייניה השלתטות והתפשטות, ריקנות ומלאכותיות תפאורתית, חיסול קווי רקיע וסגירת אופקים.

מוריס וייס

מבין התצלומים שנוצרו בישראל, דומיננטיים אלה המשקפים שיתוף פעולה הדוק ועקבי בין היסוד האדריכלי למיליטריסטי, מדגימים את "הארכיטקט/גנרל" במונחיו של אייל ויצמן, מוכיחים כיצד החזון הפוליטי של הכיבוש מעצב את המרחב האורבני.

חלקם מתמקדים בבניית השטחים; למשל תצלומיה המצוינים של אפרת שווילי, המתעדים לרוב במבט מלמטה את רשראות הבנה-ביתך הצפופות כסלאמס למתיישבים חדשים, חומות הבוקעות בבת אחת מתוך אדמת הטרשים בסכמטיות פוצעת ("מעלה אדומים", 1998). יש תצלומים המתמקדים בהריסת מבנים והזנחתם, למשל אצל דור גז ("אל ליד", 2010); אחרים ¬בפנטסיה הנובורישית המייצרת וילות הדומות למבני קבר מפוארים או למצודות ("שוהם 1 מס' 34" מ1993- או "וילאז' קרית ראשון" מתוך הסדרה "חומות קיקלופיות" מ-1922). כולם צדדים שונים של אותו עניין עצמו.

ההיגיון של ההון

בתצלומי סוכנות אוסטרקרויץ, שצולמו בעיקר בדובאי, סין וניגריה, נחשף גם יסוד ההיפר-ממשי, התפאורתי או זה של ההפרדה המעמדית הברורה והאכזרית, ההיגיון של ההון.

מתוך ריבוי תפישות של עיר ועירוניות ¬ אלה המתמקדות בגיאוגרפיה ובדמוגרפיה, אלו העוסקות בבנייה ואדריכלות ואחרות שעניינן פסיכולוגיית המונים, תרבות ופנאי ¬ בחר ינאי טויסטר להתמקד בפן של הבנייה וההריסה. "הבנייה בעיר מוסיפה להתרחב", הוא כותב, "מרקם חדש בולע את קודמו, הפריפריה שורדת על חשבון המרכז, ולהיפך: לפיכך העיר תמיד נראית לנו כאתר בנייה, כפרויקט בלתי גמור".

אפרת שוילי

וגם בתוך התת-נושא הזה, צמיחה והתפוררות, שגם הוא יקום הכולל הריסת בתים ובנייה בלתי חוקית, ארכיאולוגיה ומגדלי בבל, כלכלת מנהרות ודיור בר השגה, אתרי קיט ופסולת ¬ בחר טויסטר מופעי צילום מסוימים. כל כך מסוימים, שלרגע נראית התערוכה, על 19 האמנים המציגים בה, כתערוכת יחיד, שעניינה הפיכת כל אתר לבית קברות וכל פעולה אנושית לעבודת אבל.

אין בתערוכה כמעט שום תצלום של תנועה, תחבורה, תזוזה. אין בה אף לא אחד משני המאפיינים הבולטים של העיר ¬ האינטנסיביות והסימולטניות (גם אין בה שום צילום לילה). במקומם מוצגת תפישה אנדרטאית באופיה של אבניות וחד פעמיות, של קומפוזיציות דוממות, תיעודי היעדרות כמעט הומוגניים. מתוך כך מיוצרת גאולת המבט, משום שהוא, המבט החמוש במצלמה, משמש כמתרס האחרון בפני הבליה, הכליה והשכחה.

במצב שבו הצפייה בתערוכה כמוה כהסתובבות בבית קברות, מבני הנצחה מקיפים את הקירות, עוד ועוד אבנים רבועות, אטומות, שקטות ניבטות בחזרה, מסגירות רק סימני חיים שנותרו כעקבות ¬ טמון גם הממד הרומנטי בתערוכה; ממד המספח אליו, אל שפת הקינה שלו, גם את הממדים הפוליטיים והביקורתיים שבה, או שהיו עשויים להיות עניינה.

זאת תערוכה מדכאת, לא רק באפרוריותה ¬ "נטייתה של הצבעוניות העזה להפוך למונוכרומטית בחלוף הזמן", כותב על כך קון; לא רק משום שהיא עצמה מעין פרבר-מתים הכולל עוד ועוד גושי אבן בלתי גמורים או כבר מתפרקים ועזובים. היא מדכאת משום שהיא מצליחה להלום בהבנת החלופיות ¬ אנחנו מתבוננים במטונימיות לחיי אדם, צרכיו, שימושיו, האשליות והחרדות שלו, ביחס לתורת הביצועים הכושלת שלו.

אלא שמלבד הרומנטיות העצבובית השלטת, גם רמת התיווך הגבוהה ¬ ייצוגים עקיפים, סימנים ושאריות אדם בלבד ¬ גורמת לאובדן ממד האנושיות. זה מצריך סבלנות רבה ומקשה על ההזדהות.

"The City Show", תערוכה קבוצתית. אוצר: ינאי טויסטר. האמנים המשתתפים: בועז אהרונוביץ', גלעד אופיר, אספן אייכהפר, דניאל באואר, סיבילה ברגמן, דור גז, הראלד האוסוולד, מוריס וייס, שרון יערי, יוסף כהן, תומאס מאייר, דאווין מקל, היינריך פלקל, אנדריי קרמנצ'וק, מיקי קרצמן, יוליאן רדר, אפרת שוילי, אפרת שלם, לין שרדר. המרכז לאמנות עכשווית, רח' קלישר 5 תל אביב. שעות הפתיחה: ימים שני עד חמישי 19:00-14:00, שישי ושבת 14:00-10:00. עד 24.8



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו