בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האוונגרד נולד מחדש בגוגנהיים

תחייתו של הציור המופשט, אי אז בשנות ה 50, מוצגת במלוא תפארתה בגוגנהיים ביו יורק, בתערוכה המתייחסת גם להווה של עולם האמנות

תגובות

התערוכה הקבוצתית המצוינת "אמנות מסוג אחר" (Art of another Kind) כמו מחזירה את מוזיאון גוגנהיים במנהרת הזמן אל שנת 1959 ¬ אז נחנך הבניין שתיכנן פרנק לויד רייט. מוצג בה אוצר בלום של יצירות מופשטות מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, מרביתן מאת אמנים ששמם כיום אינו זכור לרבים.

התערוכה היא יצירה תקופתית נהדרת למראה, המציגה קנבסים מלאי ביטחון ותנועה, שנראים במקומם הטבעי במבנה שעוצב בתקופה דומה. ובה בעת היא גם פיסת היסטוריה חיה. שנות ה 50 היו התקופה שבה קם האוונגרד העולמי ובה היתה עדנה לציור המופשט ¬שתי תופעות המגדירות את הרגע העכשווי המדויק בעולם האמנות.

זמן קצר לפני חנוכת הבית, ב 1959, מותג המוזיאון מחדש בהנהגת מנהלו השני, ג'יימס ג'ונסון סוויני.

אי–פי

גוגנהיים נוסד ב 1939 כמוזיאון לציור מופשט. בתחילת שנות ה 50 הוא אמנם נחשב למאגר מצוין של יצירות קנדינסקי, מונדריאן ובני דורם מהמחצית הראשונה של המאה ה 20; אבל הדעה הרווחת היתה שהוא קופא על שמריו, והמנהלת שלו, הילה רביי, ספגה ביקורת נוקבת.

ב 1952 הודחה רביי מתפקידה, המוזיאון קיבל את שמו החדש ¬ מוזיאון סולומון גוגנהיים, ולמנהלו מונה סוויני, בעל כריזמה, קשרים ומנדט לחולל שינוי. בשמונה שנות כהונתו הוא פתח את המוזיאון לאקספרסיוניזם אמריקאי מופשט ולשלל תנועות אמנותיות מאירופה, כגון אר ברוט, קוברה ואר אנפורמל.

התהליך הזה תועד בגוגנהיים בתערוכה שהוצגה ב 2009 "העשור של סוויני", אך תערוכה זו, שכללה 24 ציורים ופסלים, היתה מחווה שטחית. התערוכה החדשה, "אמנות מסוג אחר: המופשט הבינלאומי והגוגנהיים, 1949 1960", שתוצג עד 12 בספטמבר, היא שיר הלל מלא. היא ממלאת את החללים ב 100 יצירות כמעט, שהציבו בתבונה האוצרות טרייסי בשקוף ומייגן פונטנלה.

שמה של התערוכה לקוח מדבריו של מבקר האמנות הצרפתי מישל טאפייה, שבמאמר על "אמנות אחרת" הגדיר את הציור האוונגרדי של תקופתו כאחר, בלתי רציונלי ודוחה את כל המסורות ¬ אפילו את המודרניזם. סוויני נתן לתנועה שאהב הגדרה אחרת: הוא כינה את חבריה "שוברי טעם" ש"מנתצים ומרחיבים את הגבולות האמנותיים שלנו".

כמה משוברי הטעם שלו נראים כיום קובעי טעם דווקא: ג'קסון פולוק, וילם דה קונינג ופרנץ קליין, אולי גם אלברטו בורי ואסגר יורן. רבים אחרים ¬ בהם חוסה גררו, טקאו ימגוצ'י ופייר סולאז' ¬ אינם נראים כך. אבל כשעולים במבנה הלולייני של המוזיאון מגלים שהקאנוני והעלום שלובים זה בזה באופן לא צפוי: פולוק עם קארל אפל הניאו-פרימיטיביסט; דה קונינג עם יוצר המופשט המעורפל הידוע בשם אפרו; קליין עם יוצר הקליגרפיות גדולות הממדים קומי סוגאי; טוומבלי עם עמיתו המשרבט גסטון נובלי.

השמות הפחות מוכרים בולטים במספרם (גם אם לא תמיד בכישרונם העמיד בפני תהפוכות הזמן). בעלייה לקומה החמישית, למשל, נראות בזו אחר זו יצירות של אלפרד מנסייה, זאו וו-קי, מרטין באר, מריה-הלנה ויירה דה סילבה, אטיין היידו, סוגאי, יודית רייגל וז'אן-פול ריופל.

כפי שעולה מהרשימה, סוויני היה דיפלומט תרבותי. הוא אהב אמנות אסיאתית ואימץ לא רק את ציירי המופשט האמריקאים ששאלו נושאים מהמזרח, אלא גם אמנים יפאנים כגון ימגוצ'י וקנזו אוקדה. והוא עקב מקרוב אחר נפתוליה המקומיים השונים של התנועה האירופית אר אנפורמל (אמנות חסרת צורה), על הקומפוזיציות החופשיות והאמורפיות שלה ועל הדגש ששמה על חומרים לא שגרתיים.

פסלים אינם עומדים כאן במוקד העניין, אף שהם זוכים לאזכור במאמר מאת החוקרת ג'ואן מארטר שמתפרסם בקטלוג התערוכה. בין השאר מוצגים "משטחי חבצלות האדומות" של אלכסנדר וכמה עמודים של תחריטי עץ מאת איסמו נוגוצ'י ולואיז בורז'ואה.

למרות המובאות ההיסטוריות המדויקות (הכוללות דיגיטיזציה של קטלוגים מלאים מלפני חצי מאה), "אמנות מסוג אחר" חותכת ישר להווה. כך לדוגמה הצהרתו של סוויני (שהלך לעולמו ב 1986), שלפיה "מוזיאון צריך להיות אורגניזם חיוני". וגם: "הוא צריך לגרות את הצופה ללא הפסק ולגרום לו לצאת מהאזור המוכר אל הבלתי מוכר". זה נשמע כמו הצהרת כוונות, ואין אלא לקוות שהגוגנהיים ימשיך לאמץ אותה.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו