בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוד קסמה של אמנית המיצג מרינה אברמוביץ'

מאות אלפי אנשים נהרו למומה כדי לצפות בה יושבת על כיסא. חלקם בכו מולה. סרט תיעודי חדש עוקב אחר תהליך בריאת היצירה של האמנית

11תגובות

"האמן נוכח", היצירה המרכזית ברטרוספקטיבה בעלת אותו שם של אמנית המיצג מרינה אברמוביץ' מ‑2010 במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (מומה), היתה אחד האירועים הנדירים הפורצים את הקיר המפריד בין עולם האמנות לבין התרבות הפופולרית. במשך יותר מ‑90 יום ­ מתחילת מארס עד סוף מאי ­ נהרו מאות אלפי אנשים למוזיאון, עמדו בתור (לפעמים אחרי שישנו ברחוב 53 בלילה הקודם) לרגל ההזדמנות לראות את אברמוביץ פנים אל פנים. היא ישבה בכיסא עץ פשוט, ונעצה את מבטה, בשתיקה, בעיניו של מי מבאי המוזיאון שישב במקרה מולה באותו רגע.

האפקט, כפי שתיעד אותו מתיו אייקרס בסרטו הדוקומנטרי "מרינה אברמוביץ' האמנית נוכחת", היה מחשמל. צופים רבים בכו בפגישתם עם אברמוביץ', ובמקרים רבים אפשר לראות דמעות גם בעיניה. הסרט עוקב אחר תהליך הבריאה של עבודתה וגם מספק, באמצעות ראיונות וקטעי ארכיון, סקירה כללית של הקריירה של אברמוביץ'. כמו סרטים תיעודיים רבים אחרים על אמנים, הסרט הוא מחווה יותר מניתוח, מעין סרט פרסומי מבהיק לאשה שעומדת במרכזו.

 

וזה בסדר, אף שאמנית פרובוקטיבית וכריזמטית כמו אברמוביץ' היתה אולי יכולה להפיק תועלת רבה יותר מגישה ביקורתית יותר, ולא במעט. רמז לספקנות מרחף לתוך הסרט מבעד לדיווחי חדשות טלוויזיוניים, המספרים בהתרגשות על נוכחות של אנשים עירומים במוזיאון ­ אמנים המשחזרים כמה מיצירותיה הקודמות של אברמוביץ' ­ אך יוצרי הקולנוע אינם מעוניינים לחפש קולות ביקורתיים או לחטט עמוק מדי בסוגיות הדוקרניות של סקס, אלימות וזהות שעבודתה מעוררת.

יוצרי הסרט, שקיבלו רשות להיכנס לביתה, לסטודיו שלה ואפילו לאמבטיה שלה, רוחצים בהילה הזוהרת שלה ומזמינים את הצופים לנהוג כמותם. אברמוביץ' גבוהה ומרשימה, שערה שחור וארוך ותווי פניה מזכירים פסל יווני עתיק; והיא מסבירה את אמנותה ואת החוויות השזורות בה ברהיטות ובלהט. היא נולדה לפרטיזנים אנטי-פשיסטיים שנחשבו לגיבורים לאומיים ביוגוסלביה בימי טיטו, והצטרפה לאוונגרד האירופי של שנות ה‑60וה‑70. השימוש האמיץ, האלים לפעמים, שעשתה בגופה במיצגיה, זיכה אותה בפרסום מסוים.

נוסף על מלותיה של האמנית עצמה, "מרינה אברמוביץ' האמנית נוכחת" מלקט עדויות מחוקרי אמנות, מסוחרים ומאוצרים, ובהם בולט קלאוס ביזנבך, המפיק הנלהב של התערוכה במומה, שמדמה את העבודה עם אברמוביץ' לסיפור אהבה.

גטי אימג'ס

סיפור אהבה ממשי שזור בתקציר הקולנועי של חייה. בשנות ה‑70 וה‑80 היא ואמן המיצג הגרמני פרנק אווה לייזיפן, הידוע בשם אוליי, היו נאהבים ושותפים אמנותיים. שניהם מספרים על השותפות הזאת. הסיפור, המתואר בכמה תמונות מטרידות לפעמים, מזכיר רומן דגול שלא נכתב, רומן על תשוקה יצירתית והתפכחות רומנטית.

אוליי, אפור הזקן והציני, הוא שחקן המשנה הבולט ביותר ב"האמנית נוכחת", והמפגש המחודש שלו עם אברמוביץ' נוגע ללב ומתוק. אך העוצמה הרגשית ובסופו של דבר גם העניין האסתטי של הסרט נעוצים בתשומת הלב שהוא מקדיש לעבודה שממנה לקוח שמו ושהיא הסיבה לקיומו. החיזיון היומי של אברמוביץ' היושבת בכיסאה במומה משוחזר בכל מוזרותו, ואפשר גם לראות מעט מהאתגרים הלוגיסטיים הכרוכים בארגון דבר שהוא כה פשוט וכה קיצוני בעת ובעונה אחת (הסבלנות והמקצועיות של אנשי האבטחה של המוזיאון הן אחד המוטיבים המרומזים בסרט).

אקרס מגיש שירות רב ערך הן לאמנית והן לציבור בכך שהוא מספק תשובה משכנעת לשאלה שעדיין מתלווה לאמנות שיוצרת אירועים וחוויות ולא ציורים ופסלים: האם זו אמנות בכלל? אברמוביץ' מספקת עדות רהוטה, אבל משכנעים יותר הפרצופים המרותקים ושטופי הדמעות של באי המוזיאון שישבו מולה במנהטן לפני שנתיים. אפשר לסכם את המסר של הסרט במשפט מוכר: הייתם צריכים להיות שם.

מאנגלית: אורלי מזור יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו