בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להציל את רוי ליכטנשטיין

דורותי ליכטנשטיין הצילה ברגע באחרון עבודות מוקדמות שבעלה, רוי ליכטנשטיין, עמד להשמיד. כעת הן מוצגות ברטרוספקטיבה לכבודו בשיקגו

2תגובות

יום אחד אחרי הצהריים, באמצע שנות ה‑70, קפצה דורותי ליכטנשטיין לסטודיו של בעלה בשכונת הבאוארי במנהטן. היא ציפתה למצוא אותו עובד על ציור חדש. אך אמן הפופ רוי ליכטנשטיין היה שקוע לא ביצירה אלא בהרס. בסכין קהה חתך ליכטנשטיין ­- שהיה ידוע מאוד בציורי נקודות הבנדיי שלו משנות ה‑60 ­ כמה מיצירותיו המוקדמות, ציורי מופשט קטנים וצבעוניים מסוף שנות ה‑50.

"הוא שלף אותם מאיזה מקום ופשוט חתך אותם לחתיכות", סיפרה ליכטנשטיין. "העוזר שלו ואני צעקנו, 'תפסיק!'"

הם הצליחו להציל כמה מהציורים ולהסתיר אותם. שלושה מהם הושאלו לתערוכה "רוי ליכטנשטיין: רטרוספקטיבה", תערוכה גדולה של האמן שמת ב‑1997, המוצגת במכון לאמנות בשיקגו עד ה‑3 בספטמבר.

"מבחינה מסוימת אני לא ששה להשאיל אותן מאז שרוי ניסה להשמיד אותן", אומרת ליכטנשטיין, בת 72. היא יושבת באזור המגורים בקומפלקס הגדול בווסט וילג', שנוצר מצירוף של כמה בניינים ומשמש לה בית בניו יורק, וכן מאכלס את הסטודיו האחרון של בעלה ואת קרן רוי ליכטנשטיין, שהיא ייסדה כדי לשמר את מורשתו של בעלה. השניים היו נשואים מ‑1968.

עיזבון רוי ליכטנשטיין

ליכטנשטיין מוסיפה שהיא מניחה שבעלה פשוט לא היה מרוצה מהיצירות המוקדמות, אבל הן חשובות להשלמת התמונה של עבודתו בעיני הציבור. "לדעתי טוב שהן מוצגות שם", היא אומרת. "הוא לא צץ פתאום ב‑1961 כאמן מגובש. הקריירה שלו בתור אמן היתה רצופה מהמורות קודם לכן. הוא סיפר שקשר את הציורים על גג המכונית הישנה שלו ונהג מאוהיו לניו יורק, ושם עבר מגלריה לגלריה".

מעצם העובדה שהצילה את הציורים, ליכטנשטיין סייעה לעצב את התערוכה בשיקגו, שמוצגות בה יותר מ‑170 עבודות. בהמשך תנדוד התערוכה לנשיונל גלרי אוף ארט בוושינגטון, למוזיאון טייט מודרן בלונדון ולמרכז פומפידו בפאריס. מגע ידה ניכר בתערוכה בצורה בולטת, משום שהיא השאילה לתערוכה עוד עשרות עבודות מהיצירות שברשותה, שמספרן מאות. גם הקרן, שליכטנשטיין עומדת בראשה, השאילה יצירות לתערוכה. ליכטנשטיין מעלעלת בקטלוג, ואומרת בעליזות על זהות המשאיל, "כשכתוב 'אוסף פרטי', בדרך כלל זאת אני".

מארגני הרטרוספקטיבה אומרים שליכטנשטיין תרמה לתערוכה תרומה מכרעת. "בהתחלה, ההישג הכי גדול מבחינתנו היה שהיא נתנה לנו את ברכתה לפרויקט", אומר ג'יימס רונדו, ראש המחלקה לאמנות עכשווית במכון לאמנות, שאירגן את התערוכה יחד עם שינה וגסטאף, ראש המחלקה ליצירות מודרניות ועכשוויות במוזיאון מטרופוליטן לאמנות מודרנית (מומה). "לא היינו יכולים להתקדם ללא עזרתה".

"הרבה אנשים באו אליה ורצו לעשות תערוכה", הוא מוסיף. "לפעמים היא עודדה תערוכות קטנות יותר, אבל אף פעם לא נתנה יד לתערוכה כל כך גדולה".

עיזבון רוי ליכטנשטיין

ליכטנשטיין, שמתגוררת חלק מהזמן בפלורידה ובהמפטונס, מאשרת שלשולחנה מגיעות פניות רבות להשאלת יצירות. לעתים קרובות היא נפרדת מיצירה אחת או שתיים פה ושם. אך התגבשה בה ההרגשה שבעלה ראוי ל"תערוכה גדולה ממש"; הרטרוספקטיבה המלאה האחרונה מיצירותיו נערכה ב‑1993, במוזיאון גוגנהיים, כשליכטנשטיין עדיין היה בחיים.

בתערוכה בשיקגו מוצגים כמה מציורי הפופ שהקהל כבר מכיר, כגון "נערה טובעת" (1963), אך רונדו אומר ששמח במיוחד להציג כמעט 50 יצירות שצוירו על נייר, מדיום שלא נכלל בתערוכה ב‑1993.

ליכטנשטיין עודדה את רונדו לעיין ב‑70 ארגזים של ציורים על נייר, השמורים באחסון. "קודם לכן היא לא הרשתה לאיש להסתכל בהם", הוא אומר. ההתמקדות ברישומים שימחה את אשת האמן, לדבריה, משום שהם מלמדים על "היד של רוי" ומבהירים שהוא לא היה רק אמן שיצר עבודות מניכוס של קומיקס, אלא היה אמן בזכות עצמו.

אך היא מדגישה שמעולם לא ניסתה לכפות את רצונה על אוצרים בכל הנוגע לתוכן. "אני אוהבת לראות רעיונות ופרשנויות של אחרים", היא אומרת. "זה גורם לי לראות את הדברים באור חדש".

במקרים מיוחדים היא מעורבת יותר בנעשה מאחורי הקלעים, כשהיא יודעת שהאוצרים מעוניינים להציג יצירות שנמצאות בידיים אחרות. לקראת התערוכה "פיקאסו ואמנות אמריקאית", תערוכה מ‑2006 שהוצגה במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, היא כתבה שני מכתבים לאספנים המחזיקים בבעלותם יצירות חשובות של ליכטנשטיין, וביקשה מהם להשאיל אותן למוזיאון. "ידעתי כמה רוי העריץ את פיקאסו", היא אומרת. אחד המכתבים פעל את פעולתו; האחר נתקל בהתנגדות.

עיזבון רוי ליכטשנטיין

בתערוכה בשיקגו הגדילה ליכטנשטיין לעשות: היא ידעה שאגנס גונד, האספנית הידועה ונשיאה לשעבר של מוזיאון מומה, התבקשה להשאיל אחת מהיצירות המפורסמות ביותר של עידן הפופ, "יצירת מופת" (1962), ציור המתאר בחורה בלונדינית שאומרת לאמן רבוע לסת, "שמע, בראד מותק, הציור הזה הוא יצירת מופת!"

ליכטנשטיין אומרת שהפתיעה את גונד, ידידתה, והציעה לה יצירה אחרת של ליכטנשטיין, באותו גודל ובאותה צורה, כדי שלא ייישאר לה ריבוע ריק על הקיר בזמן התערוכה. "יצירת מופת" אכן הוצגה בתערוכה בשיקגו.

רונדו אומר שההשפעה והכישורים הדיפלומטיים האלה אופייניים לליכטנשטיין. "היא הקדישה חלק ניכר מחייה לשמירה על מורשתו של רוי", הוא אומר. "לא כל בני הזוג של האמנים בוחרים לנהל ולתחזק את המפעל הזה. היא חדורה ברגשי מחויבות עמוקים. בעיניה זאת חובתה".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו