בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יזע וקהילה בסדנאות האמנים בתל אביב

בתערוכה הראשונה במשכן החדש סדנאות האמנים בתל אביב בולט בעיקר המראה הייחודי של הגלריה, לפני שיפוץ

3תגובות

תערוכת הפתיחה בסדנאות האמנים בתל אביב, לאחר מעברן למשכנן החדש, נאצרה סביב הצורך בהסתגלות לגלריה החדשה, כאקט של היכרות ובחינה ראשונית של אפשרויות התצוגה בה. התערוכה, "לאור הפלורסנט", מוצגת בתקופת ביניים, אחרי המעבר ולפני שיפוץ שיתרחש בקרוב. כדברי האוצרת, ורד זפרן-גני, זוהי "תערוכה שחושבת כל מה שיבוא אחר כך ומעלה על סדר היום את הנוכחות המיוחדת של החלל, בעצם פורשת את האופציות שלו".

הגלריה ממוקמת בקומת הכניסה לבניין ברחוב קלישר בתל אביב, שלוש מדרגות מתחת לקומת הרחוב. המראה שלה מהמם, מחוספס ויצירתי: מכיוון שהחלל היה עד כה אולפן סאונד בית-ספרי, כל הקירות מושחרים, ומודבקים עליהם ריבועי ספוג לבידוד אקוסטי, חגורת אמצעי חיווט וחשמל בשליש התחתון של הקיר. במקום גם דלת תעשייתית נעולה, חדרון הקלטות וחלון-צפייה. גם הרצפה מחופה לינולאום שחור ועל התקרה קונסטרוקציית גריד מברזל. בוהק הניאון נבלע, יוצר תאורה עמומה ומרתפית של "מחוץ לחיים".

התמה המובילה את התערוכה היא התייחסות ל-"20:50", המיצב המפורסם של ריצ'רד וילסון בגלריה סאצ'י ב-1987, הידוע בכינויו "Oil" בשל המראה השחור לחלוטין, החלקלק והצלול כראי של פני השטח שלו. בתערוכה נאספו עבודות המתייחסות לתת-ימיות או בצתיות, כאלה שהופכות את החלל למעין אקווריום, אולפן סאונד שהוסב לעולם-דממה.

על כחצי מהשטח חולשת עבודת הענק של דרורה דומיני "צפרדעה", מבנה עץ דמוי צפרדע-צעצוע בעלת לשון אדומה, הנמתח מהרצפה לתקרה, משופד על מוט ברזל.

גם גבי קריכלי ואבי סבח, בעבודה משותפת, משבשים את קנה המידה של החלל: הם תולים שלושה כדי ענק הפוכים, הנראים כמעין פעמונים או מצופים, אולי אמצעי עגינה קשורים בחבל. על הרצפה למרגלותיהם מונח מערך של צורות נטיפיות מאבן צבועה, כעין צורות גיאולוגיות הנוצרות משנות רוח ומים רבות, או כצורות חיים הגדלות בקרקעית ים. גילי אבישר מציג וידיאו בחלון שנהפך למעין קופסת אור, ובו הוא נראה לבוש כרב חובל, מטפל בספינת קרטון שחורה, כרובינזון קרוזו, כמגלה עולם או כאמן שספינתו נטרפה.

אבל מעבר לעבודה זו או אחרת, החלל עצמו מהמם, גונב את ההצגה. ריבועי הספוג האפור על הקירות נדמים כמיצב שחור על שחור נוסח מלביץ, מט על מבריק. יש בו תחושת עשייה, אקשן מחוספס, של זמן-ביניים במובנו הטוב, הלא-מלוקק. אחרי התערוכה הנוכחית (שתוצג עד 28 בחודש) ישופץ החלל, וקירות גבס לבנים יחפו על השחורים.

ריב על פירורים

המעבר של סדנאות האמנים מרחוב אליפלט בתל אביב לרחוב קלישר בעיר הוא תוצאה מאוחרת של סכסוך. בעצם, הולדתו בהפיכתן של שכונות מוזנחות וקשות-יום ליעד נדל"ני לאמנים, בעוד תושבי המקום יכולים רק להתבונן בעיניים כלות בחלליהם הלבנים, על אווירת המדיטציה השוררת בהם ועל פעילות הפנאי הלא-פונקציונלית המתחוללת בהם. זה גם סיפור על היחסים הלא-פשוטים בין עולם האמנות לתחום החינוך, על היחסים המסוכנים בין אמנות לקהילה, וכמובן - על תוכניות האב העירוניות, על הג'נטריפיקציה, הפקעות השטחים וההשמשות המשתנות שלהם.

ב-1988, עת הוקמו הסדנאות על ידי נאוה דיסנצ'יק ומיכה לוין, נדמה היה שחשוב למקם אותן בקצה שכונת פלורנטין, אז עדיין לא אטרקציה נדל"נית אלא אזור נגריות עלוב. עיריית תל אביב ביקשה אז להביא מוסדות תרבות לדרום העיר, כדרך לחזק אותה. "כל הפרויקטים שהעירייה ניסתה להרים בדרום נכשלו, פרט לסדנאות האמנים", אמר על כך לוין לימים, "ואנחנו יכולים להיות גאים שבדרום יש מפעל תרבותי ששרד".

בנין דרויאנוב ברחוב אליפלט הוסב מבית ספר לסדנאות, שכללו 17 סטודיות וגלריה של 1,400 מ"ר. אלא שמאז התחדשות השכונה וצמיחתה נשמעו שוב ושוב תביעות התושבים למציאת אתר לפעילות קהילתית, לנוכח הצורך שלהם במתנ"ס, בשטחי ציבור, בתחנת טיפת חלב ובמגרשי ספורט. אמנות, ועוד "אליטיסטית" כפי שכינו אותה לא אחת, כזו המכונסת בחדרים סגורים, שאינה מפעילה חוגים ושדורשת תנאי שקט, לא היתה בראש מעייניהם.

גלעד שריג

זה היה רק עניין של זמן עד ששתי הקהילות, שלא בורכו בתמיכה עירונית מסיבית בלשון המעטה - תושבי שכונה ואמני סדנאות - ישוסו זו בזו. ככה זה בהפרטה, קבוצות וקהילות מסתכסכות על פירורים, רבות ביניהן מי כאן בעל הפריבילגיות ומי האופורטוניסט-פוליטית, מי סנוב מנוכר ומי ונדליסט נבער. העימות הגיע לשיאו עת התקיימה הפגנה

של עמותת "מהפך" בפתח הסדנאות. בעקבות המאבק העיקש, גובשה פשרה שלפיה יפונו שתי סדנאות ויוסבו לגן ילדים.

ב-2008 הגישו התושבים עתירה לבית המשפט המחוזי נגד העירייה, שנאשמה בחלוקת משאבים לא צודקת. לאחר הליך גישור של שנתיים חתמה העירייה על הסכם, שבו היא מתחייבת להגדיל את היצע השטחים הציבוריים בשכונה באמצעות רכישת שטחים או הפקעתם, וייעודם לשטחים ולמבנים המיועדים לציבור. אבל העירייה לא רכשה נכסים נוספים, "הדבר לא התאפשר כי המחירים עלו", כדברי מיטל להבי, אז סגנית ראש העיר.

בשנה שעברה, עם החלת חוק חינוך חינם מגיל 3, נוצר צורך דחוף במבני חינוך לשם כך, והוחלט להסב מחדש את כל הבניין לבית ספר. אחרי תקופה ארוכה של חששות וספקות בנוגע לעתיד הסדנאות, עם מעבר בית הספר לאמנות של סמינר הקיבוצים מרחוב קלישר לצפון העיר התפנה המבנה ונמצא הפתרון.

כך שזהו סיפור אופטימי, עם סוף טוב שלפיו סדנאות האמנים, מוסד האמנות הציבורי האחרון בעיר, ניצלו מסגירה. אבל זה גם סיפור שלפיו, מעבר לכישלון המתמשך ביצירת דיאלוג, נאלצו האמנים לספוג הרעה משמעותית בתנאיהם רק כדי להמשיך לשרוד. השטח הכולל של המבנה החדש הוא 1,000 מ"ר בלבד וכולל גם בית כנסת בקומה השנייה. לכן ניתן לאכלס בו כעת רק 13 סדנאות, קטנות בהרבה מהסטודיות הקודמים ובעלות תקרות נמוכות. אף על פי כן, שכר הדירה המסובסד שכל אמן משלם בעד השכרת החלל נשאר כמקודם, 1,400-1,600 שקלים לחודש.

"כיום אין לי האופציה של ‘סטודיו אורח' כמו שהיה לפנים", אומרת זפרן-גני, המנהלת את הסדנאות. "במשך השנים הספקתי לארח המון אנשים, ביניהם שי איגנץ, מיכל הלפמן, אבנר בן גל, שהיו צריכים חלל פר-פרויקט, לתקופות קצרות יותר, לקראת תערוכות".

שטח הגלריה, הנתמכת גם על ידי משרד התרבות, קטן באופן משמעותי. מכיוון שאחד הקריטריונים לתקצוב הוא גודל השטח, קיים כעת החשש שהתמיכה תקטן. התמיכה העירונית בסדנאות הופחתה ב-20% והיא כעת 70 אלף שקל לשנה. זאת משום ש"למעגל התמיכות של עיריית תל אביב יפו הצטרפו שני גופים חדשים: גלריית אלפרד ובית בנימיני", כפי שנמסר מדובר העירייה. "הצטרפותם של גופים חדשים אלה נגזרת מהתמיכה שקיבלו גופים קיימים בוועדת התמיכות הראשונה של העירייה". הפחתת התקציב אמורה להתקזז עם הרחבת התמיכה לרגל שנת האמנות, לפחות באופן זמני, "כך שלמעשה בפועל לא תהיה ירידה, אלא עלייה בתקציב השנתי".

זפרן-גני, בכל אופן, אופטימית. "זה מעבר מבורך", היא אומרת. "אף על פי שאני מצרה על כך שהשטח שעומד לרשותנו היום הוקטן, בתקופה שמרגישים שאמנות מקבלת פחות ופחות, אני מעריכה את זה". התקווה היא שבצמוד למרכז לאמנות עכשווית ולא רחוק מהגלריות שלוש, זומר ואלון שגב, יזכו הסדנאות להיכלל במסלול סיבובי גלריות מתבקש. אולי אפילו ייווצר מתחמון-אמנות איכותי. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו