בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה שמעזה לצחוק על העשירים והנינוחים

במקום תערוכת קיץ מפוהקת, בחרו בגלריה שי אריה להציג תערוכת קונצפט בעלת אמירה ביקורתית, שעניינה מעשה האמנות

39תגובות

התערוכה "הכניסה חופשית" אינה מציגה אמנות עשירה, נינוחה, כזאת שנוצרה בעלויות גבוהות ועניינה תרגילים אסתטיים ופורמליסטיים אנינים. להיפך. מידה רבה אמנות כזאת, והצופים בעלי האתיקה והסדר הכלכלי הנוהים אחריה, הם עניינה הביקורתי.

גם היצירות החומריות והחושניות יותר המוצגות בתערוכה זו הן עבודות קונצפט המתאפיינות בזריעת סימני ספק, כישרון פוליטי חד, בדיחות מרות לצורך הצבעה על העשירים והנינוחים.

מלבד אמירה אירונית על מצב האמנות ביחס לקהלה (שכן הכניסה לגלריות ממילא חופשית), ומלבד התייחסויות לזיקות בין מושג החירות לבין יחסי עבודה או כסף (דבר אינו בחינם) - התערוכה עוסקת גם בשפת האמנות, במשטר השיח שלה. בתוך כך ישנה התייחסות גם להון הסימבולי הנצבר באמצעות צייתנות, שבוודאי אינו יכול להיכלל בקטגוריית החופשיות, או אפילו הרצון החופשי.

החלל אצור בקפידה, מאוזן להפליא בין אלמנטים המקושרים זה לזה גם צורנית וגם במטעני המשמעות שלהם, משדר באופן כללי אסתטיקת לואו-טק, עשה זאת בעצמך, עמדותאירוניות ופארודיות ואלמנטים של מסורות-התנגדות.

דקלים ואמונות תפלות

כך, בעבודה של אסף סטי "David shalah oti & Erez Tal" הכיתוב "דוד שלח אותי" מרוסס בשחור על גבי בובת חלון ראווה לבנה של גבר, קטועת ראש, רגליים וידיים. המראה הוא של ונדליזם ישראלי מתמוגג מעצמו על גבי פיסול רומי של טורסו מפואר. שניהם, גם פסגת התרבות וגם השפל הירוד ביותר שלה, הם חיקוי. סטי מארגן חציית גבולות, פלישה איקונוקלאסטית המעמתת שתי שפות, ומצהיר על המהוסה ¬ על יריבותן המעמדית. האמנות, בבירור, שייכת לצד הלבן.

לצד הטורסו מונחת ערימת כרטיסי ביקור של ארז טל. האזכורים התרבותיים וההיסטוריים מסתחררים: בידור, צרכנות, מלחמה ושיווק משמשים בערבוביה - "דוד שלח אותי" הוא ציטוט מ"העולם הערב". זהו גם דוד של מיכאלאנג'לו המוצג כסחורת מדף ליד כרטיסי הביקור.

אסתטיקת הערימה חוזרת בשירה של נוית בראל, "הכניסה חופשית", כשם התערוכה, המודפס ומשוכפל ללקיחה בידי הצופים. כך הוא מתפקד מלבד כמוטו גם כאובייקט בין שווים.

בעבודה של יואב אדמוני, "Surrender and I", על גופייה התלויה על מוט אופקי מודפס הכיתוב "Id rather fuck who I want than kill who im told to". בצדה השני מודפסות צלעות שלד, כך שגם היא מעין טורסו, גוף תלוי, מעונה.

הד למוט ולגופניות מתקבל מצדו השני של החלל, בעבודת הפינה "זקפת בוקר" של דני יהב-בראון: היא מורכבת ממגב המוטה מהקיר החוצה; את נפילתו בולמת מגבת אדומה גדולה המכסה אותו, קצותיה טבולות בצבע צהוב. מתקבל אוהל, בליטת המוט תחת הבד הנמתח לצדדים יוצרת מראה כמעט צלוב.

נועה גרוס מציגה שתי עבודות מבריקות. האחת, "טופי", היא וידיאו המראה כלב מאונן על מזרון זרוק בדשא. הסצינה הלכאורה רומנטית, המיסיונרית ברוחה (סקס עושים במיטה), מצחיקה מאוד משום תנועת האגן ומגרדת את קצות העצבים בהקשר של מעמד הצופה, הנאלץ להתבונן בעבודה כמציצן מגונה, אובססיבי לא פחות מהכלב המשתפשף שוב ושוב, בלופ, מנוע מלהגיע לסיפוקו.

העבודה השנייה של גרוס היא "שטר חוב מס' 1". זהו שטר חוב על סך 210 שקלים, התחייבות לנקות את בית הלקוח במשך חמש שעות, שעליה חתומות כערבײת סמירה מסראווה מטירה ואיבתיסאם סולטן מטייבה. לצד שטר החוב מוצגת המחאת הלקוח, האמן רועי רוזן, שרכש את העבודה (עט על נייר) ואת כישורי הניקיון של גרוס. "מעצם היות היצירה שטר חוב", הוא כתב על כך, "היא מתנערת ממעמדה כמושא אוטונומי להתענגות אסתטית". כשהוא משווה את ורדרדות השטר ואת החתימות ליצירתו של רפי לביא, מתאר רוזן את התדר הפארודי המיוחד של העניין: "השטר אמיתי, הוא הונפק על ידי משרד האוצר; גרוס אינה משחקת את העוזרת, היא באמת עוזרת בית. כך שהממשות עצמה נהיית פארודית". וכך, גם הסדר הכלכלי שבתוכו פועל שטר החוב וגם הסדר האמנותי המטוהר שבמסגרתו הוא מוצג כתמונה, כאקט אמנותי, כהכנה למיצג, הם יעדי הביקורת.

ג'ניפר אבסירה מציגה תצלום גדול של דקל עטוף, אחוז בתכריך שחור המשתלב עם שחור הלילה שמאחוריו, כך שמתקבל מראה קטוע. כפותיו החצי נבולות יוצרות הזרה. בינו לבין האצילות של נוה מדבר אין דבר.

על הקיר הנגדי מציגה ליז חג'ג' את "עץ דקל 1+2". אלה ריבועים עשויים מברזלי זווית, שורות לבנות אופקיות שמעליהן אלכסון שחור ולהיפך - מבנה שחור עם אלכסון לבן, המתקבלים כמעין ין ויאנג בשפה גיאומטרית.

ינון אביאור מציג את "Ticket 2000", סדרה של 16 תצלומים המונחים בשקיות קטנות, כדגימות מז"פ. אלה תצלומי פוטו-רצח של תאי צילום אוטומטיים, ללא הדמות המצטלמת. זו דגימה טיפולוגית של הרקעים המשמשים בתאים אלה, סקאלת גוונים, כמזג אוויר משתנה שהוא בעצם פנים סינתטי, ניטרלי.

ציון אברהם-חזן מציג את הווידיאו "מרגנית רדיוס 2": הקרנה של מגדל המרגנית בקריה בתל אביב בצילום מהיר מסביב, שכמו משיבה מבט למגדל, האסור בצילום לכאורה.

דינה קורנוויץ מציגה עבודה נפלאה, "d Better Burn off than Fade away'I". גם אצלה הכסף ממשי, קונקרטי. מצילתיים מונחות פעורות על הרצפה, במרכזן נעוצים שני נרות לבנים גדולים, בבשרם תקועים מטבעות של 10 אגורות, חלב מטפטף עליהם, נקרש ומקבע אותם על גוף הנר. המראה מצטבר לפגודות מהבהבות, עצי בונזאי, פרחי לוטוס, בניינים קורסים ונמסים בהפצצה אטומית. המסה שבירה, זולגת.

העיסוק באמונות תפלות - הדלקת נרות לטיהור אווירה, לזיכרון ולבקשת משאלות, השלכת מטבעות למזרקות, ה"ליתר ביטחון" המצוי בבסיס הפרקטיקות האלה, אינו מקרין שום ביטחון אלא להיפך: הוא עשוי מכסף קטן, השמור באי-יציבות מומסת, ביציקה המכלה את עצמה. "שערי מטבעות אינם כאלה שנחתמים או נפתחים אל גן אבוד", כותבת בראל בשירה.

אזור פרוץ

"הכניסה חופשית" מציגה גם אמירה על חדירה. יש בה התייחסות לגלריה, לאמנות בכלל, כאזור המציג עצמו כפרוץ, כזה שכל אחד יכול לבוא בשעריו, לתקוע בו יתד, והוא מלא שומרי סף, טקסי כניסה ומחירים סמויים. בתוך כך, זו תערוכה המפרקת את מופעי הפאליות הרבים: הכלב, הדקלים, הנרות שמטפטף להם חומר לבן שקוף, המגדל הקודח את השמים ¬ מצורות זקופות דרך עיסוק בכסף-כוח ועד לצורות הביטחוניות, השלטוניות.

אם באופן מסורתי מוצגות בקיץ תערוכות מאוסף אמני הגלריות או תערוכות נושא קלילות ודלילות, בגלריה שי אריה בחרו בהיפך המוחלט ¬ תערוכת קונצפט מהודקת, שעניינה מעשה האמנות ויחסיו הפוליטיים-כלכליים-אסתטיים עם הצופה. משתתפים בה אמנים שאינם אמני הגלריה. במקום לתת דחיפה מסחרית אחרונה לפני סוף עונת התערוכות, הלכו בשי אריה בתנופה על אמירה, ועוד אמירה ביקורתית. וזה עובד.

"הכניסה חופשית". גלריה שי אריה, רח' שלמה המלך 61 תל אביב, שעות הפתיחה: ימים שלישי עד חמישי 16:00 19:00, שישי ושבת 11:00 14:00. עד 10.8



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו