בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה: מונה חאטום בורחת מפוליטיזציה

האמנית מציגה בברצלונה תערוכה גדולה שבה נעשה ניסיון לחרוג מההקשר המיוחס לעבודתה ולקשר אותה לתנועות האמנות המודרנית

6תגובות

שטיח של כדורי זכוכית, היוצרים יחד ריבוע שגודלו ארבעה מטרים, מציג פוטנציאל לפיזור ולהתפרקות בכל נגיעה קטנה, בכל שינוי. עבודה זו של מונה חאטום, "Turbulence" (סערה, כאוס), ממחישה את יכולתה ליצור מעין אלכימיה של הפוליטי, לגעת בצופיה מבחינה רגשית ואינטלקטואלית גם יחד.

זו אחת היצירות המוצגות בתערוכה הגדולה של חאטום, "הקרנה", המתקיימת במוזיאון ז'ואן (חואן) מירו בברצלונה לרגל זכייתה של האמנית בפרס מירו וקרן קאיה לשנת 2011. זהו אחד מפרסי האמנות הבינלאומיים הגדולים ביותר המוענקים כיום, וחאטום היא הזוכה השלישית בו (אחרי אליאפור אליאסון ב-2007 ופיפילוטי ריסט ב-2009). בתערוכה, שתינעל ב-24 בספטמבר, יצירות משני עשורים, בדגש על עבודות מהשנים האחרונות.

חאטום היא אמנית פלסטינית-לבנונית בריטית. הוריה ברחו ללבנון מחיפה ב-1948 והיא נולדה בביירות ב-1952. לאחר שנסעה ללונדון ב-1975 נמנעה שיבתה ללבנון בשל מלחמת האזרחים שפרצה שם ומאז היא חיה ועובדת בלונדון.

Fundació Joan Miró, Pere Pratdesaba

האמנית, שהיתה מועמדת לפרס טרנר ב-1995, מציגה תדיר במוזיאונים המובילים בעולם ומיוצגת על ידי גלריות רבות-מוניטין, בהן וייט קיוב הלונדונית. יצירתה מוצגת לא פעם גם בישראל, וישנן עבודות שלה באוסף מוזיאון ישראל.

בדרך כלל זוכות עבודותיה של חאטום לפרשנות בהקשר הפוליטי והבין-תרבותי של הגירה וניכור, אך הפעם נעשה ניסיון לקשר אותה לתנועות המרכזיות של האמנות המודרנית, במיוחד סוריאליזם, מינימליזם ואמנות אדמה. ההסטה של דגשי הקריאה בהחלט מצליחה להוסיף רובד לקריאת העבודות, אך ההקשר הפוליטי המיידי נשאר דומיננטי.

כוחה הייחודי של חאטום הוא ביכולתה ליצור עבודות שחוצות את המיידי והפוליטי לעבר המטאפורי, לאמירה רחבה על מצב אנושי של מתח והליכה על פי תהום, של חוסר ביטחון וכמיהה אינסופית לדבר-מה שאינו מחוור דיו, שהוא מחוז חפץ ולא מטרה ספציפית.

פלא מתרסק

התערוכה נפתחת בשני מיצבים תלויים: "קורים" (או "רשת"; השם באנגלית הוא Web) ו"על בלימה" (Suspended), שניהם מ-2011. "קורים" עשוי שרשראות עדינות של כדורי זכוכית, ספק ביצים של עכביש מפלצתי בגודלו, ספק דמעות שקפאו. זו עבודה שנעה בין היפה למאיים.

"על בלימה" עשויה 35 נדנדות, שרשראותיהן שחורות ומושביהן אדומים. הן תלויות כך שכל תנועה של אחת תיצור התנגשות בין נדנדות אחרות. על כל מושב חרוטה מפה של אחת הערים נעדרות-השלווה בעולם: בגדאד, ביירות, כאבול; ערים שמתקשרות גם לזרמי ההגירה המטלטלים את העולם.

"הגנים התלויים" הוא שם אירוני למדי לעבודת חוץ המוצבת בפטיו השליו והמטופח של המוזיאון. חאטום הציבה ערימות של שקי חול, בדומה לאלו המשמשים להגנה (דומה שחסרת תוחלת) במצבי מלחמה ועשבים צומחים מתוכם. אם בשמה של העבודה גלומה הבטחה לפלא, הרי המשמעויות הברורות, אולי ברורות מדי, מרסקות אותה.

העבודה "כל דלת היא קיר" מ-2003 היא וילון לבן שקוף שעליו מודפס מאמר; מסופר בו על בדיקה של משאיות לגילוי מהגרים מקסיקאים שמוברחים לתוך ארצות הברית. הסיפור על הקושי במעבר, בכניסה, על אימת שומרי הסף, עומד בניגוד מוחלט לאופי האוורירי שיוצר הווילון, המסמן אך בקושי חלוקה של חלל (הדימיון לווילונות של יזהר פטקין בתערוכתו הנוכחית במוזיאון תל אביב מפתיע למדי).

הווילון מוביל לחפצים המוגדלים של חאטום, המבליטים את הקשר שלה לאמנות פופ אמריקאית יותר מאשר לזרמים של מודרניזם מוקדם. מטחנת הבשר הענקית מ-1999, שלידה מונחות דיסקיות ריסוק שונות (כל אחת בקוטר 170 ס"מ), מתנשאת כחיה מאיימת. העבודה מתקשרת להגדלות חפצי היום-יום של קלאס אולדנברג האמריקאי וקוזי פאן-ברוכן (שיצרו בין השאר פסלי חוצות שהם הגדלות של אטב כביסה). אך בעוד שעבודותיהם מתאפיינות בדרך כלל בהומור, אלה של חאטום מאיימות. האובייקטים הענקיים האפורים נראים ככלי עינויים או נשק. אם הפסלים של אולדנברג ופאן-ברוכן הציגו פנטסיה, הרי חאטום מדברת על פוטנציאל האלימות במציאות. בעבר יצרה הזרה דומה גם כשיצרה למשל עריסת תינוקות שסורגיה חדים כסכינים.

חאטום אינה מזוהה עם עבודות צילום והן אמנם החלק החלש והמיותר בתערוכה. התצלומים המוצגים בה הם בעיקר מהמזרח התיכון, למשל קצב בירושלים או בשר על אנקולים בבעל בק שבלבנון, שהמסר שלהם על אלימות שחוק.

בין היפה למחריד

כותרת העבודה "גרון עמוק" מ-1996 מתייחסת לסרט הפורנוגרפי מתחילת שנות ה-70, ששמו נהפך באותן שנים לכינוי של אחד מחושפי פרשת ווטרגייט האמריקאית. ההקשר הכפול של פורנוגרפיה ופוליטיקה מרתק כאן: העבודה עשויה כשולחן ערוך לסועד יחיד. במרכז הצלחת מוקרן סרט וידיאו המראה גוף, אולי אנושי, במבט אנדוסקופי מבפנים, כעין חיפוש המשמעות של מה שמניע את המערכת האנושית המורכבת. כל זאת במסגרת הפעולה הבסיסית של אכילה, אך במתכונת הטקסית-סימבולית של השולחן הערוך.

עבודה נוספת המתייחסת לגוף בעקיפין היא "זרם תחתון (אדום)" מ-2008. על הרצפה פרושה מערכת מורכבת של חוטי חשמל אדומים היוצרים דגם של מעין שטיח. בקצה כל חוט מנורה. האורות מתעמעמים ומתחזקים לסירוגין, כמו במקצב נשימה, ושוב רק פסע מפריד בין היפה למחריד: מה שנראה כדגם קישוטי נהפך במבט נוסף לכלי דם, למאבק על דופק החיים.

את התערוכה חותמת עבודה המתקשרת למסורת הארוכה של שימוש במראות בציורי ואניטס (הבלים) אירופיים: מראה שעליה חרוטות המלים "אתם עדיין כאן" (1994). המודעות לזמניות, לקלות שבה הכל חולף ונעלם, חוזרת בעבודה "and +" מאותה שנה, שהוצגה פעמים רבות והיא מן היפות והמהורהרות ביצירות של חאטום. עיגול חול בקוטר ארבעה מטרים נחרץ ומוחלק לסירוגין על ידי מחוג ענק, שצדו האחד מתכת משוננת וצדו האחר חלק כמגב. התמצות של דרמת החיים אינו יכול להיות ברור ופשוט יותר, וזה מקור כוחה של חאטום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו